הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 באפריל, 2012
ע"י לנדן פארק-ליין
ע"י לנדן פארק-ליין
כשהייתי בתיכון הלימודים לא כל כך עניינו אותי אבל ידעתי שעדיף לסיים עם תעודת בגרות. לכן כיוונתי כל הזמן לציון ממוצע של 56, שזה הציון העובר המינימלי. בבגרויות בלשון ובאזרחות עניתי כל שאלה וחישבתי כל נקודה בהתאמה לציונים המשוערים בבגרויות בהן הייתי יותר חזק (מתמטיקה ואנגלית).
והספר הזה די מזכיר לי את התקופה ההיא. העלילה, הדמויות סגנון הכתיבה, אפילו התמונה על העטיפה, אפילו התרגום (!) כולם עוברים בקושי. כאילו הכותב החליט לעשות מינימום מאמץ בכדי שהספר יהיה קריא. בערך מאה עמודים לסיום עברתי משברון, אבל אם כבר הגעתי עד לכאן.... וכו'. זה ספר שאם התחלת כנראה שגם תסיים, אבל לא יהיה לך סיפוק מי יודע מה מזה.
שורה תחתונה: קצת יותר טוב מלא לקרוא בכלל.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לנדן פארק-ליין
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ועוד משהו
כל זווית ראיה שניתן לראות כשרה. אם החיים זימנו לך זווית כזאת אז יש לה משמעות בשבילך ואתה צריך לחיות אותה, לפחות לזמן מה. אני מאוד שמח שלא הייתי מהתלמידים השואפים למצויינות אלא ששמרתי על הקול הפנימי שלי, גם אם זה לא היה תואם לרוח שניסו להחדיר בנו.
|
|
|
לנדן פארק-ליין
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
זו זווית גרועה לחיים
אבל המערכת החינוכית בישראל די מזמינה את הגישה הזו. מי שמבסס את השיטה על ציונים שלא יתפלא שיוצאים לו תלמידים כאלו.
חוץ מזה, לא התחלתי ככה את החיים- התחלתי אותם עם אבא שעודד שאילת שאלות, קריאה, שחמט וידע כללי. הייתי ועודני אדם סקרן שאוהב ללמוד ולדעת, ולמרות זאת מצאתי את הנתיב הזה בתיכון. אני לא אומר שהכל באשמת המערכת, אבל בהחלט יש לה חלק בזה. |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
לשדון -זאת זווית ראיה גרועה
נפסדת להתחיל כך את החיים .
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
