ביקורת ספרותית על קריעה מאת יהודית רותם
ספר לא משהו

---

קודם כל, אני צריכה להודות שאני מסתייגת מספרי "אני הייתי חרדיה ועכשיו אני לא ולכן אני יכולה לגלות לכם את כל הסודות האפלים" (בהנחה כמובן שיש כאלה). לשון הרע על ציבור, גם אם אתה לא מסכים איתו ופגוע ממנו, לא מושך לקריאה.
בכל זאת הספר היה אצלי בבית, והתרשמתי מהכריכה האחורית שיהיה כאן תיאור של רגשות והתבגרות שאינם דווקא במטרה לגנות או למחות על מנהגים, דעות ואנשים מסוימים, אז החלטתי לקרוא, וגיליתי שזו כנראה הבעיה הקטנה.
ובכן- הספר פשוט לא מוצלח. המספרת קופצת מדמות לדמות, חוזרת על ביטויים ונעה אחורה-קדימה בזמן בלי הגיון ובלי הסבר. הספר עמוס בביטויים באידיש והונגרית שאמנם אמורים לתת תחושת אותנטיות אך בפועל הם מקפיצים את העין שוב ושוב אל הכוכביות למטה, עד שבשלב כלשהו יש תחושה שקוראים איזה מאמר אקדמי עמוס בהערות שוליים.
הגיבורה חסרת יציבות באופן לא מובן, מתאהבת ומתחרטת ללא הרף ובלי סיבה ותמיד נשמעת מתלוננת. שלומית (גיבורת הספר) לא מפסיקה לדבר על המחשבות הנוראות שהיא חושבת, אבל אף פעם הקורא לא מקבל הצצה לאותן מחשבות כדי שיוכל להתרשם יותר טוב מאופיה. שלומית מנסה להצטייר בספר (ומצליחה בהתחלה) כמי שעומדת על דעתה, אבל ברגע הקריטי, שהיא נישאת לבחור שפעם אהבה והוא פחות או יותר מתעלם ממנה, כל העקשנות והעקרונות נעלמים והיא מסתפקת בהשלמה עם המצב ובבריחה לעיניו של חבר אחר.
וחוץ מכל זה, הסיום עצוב כל כך שהקורא מבין שלכל המאבק, העצמאות והמחשבה המקורית של שלומית לא היה שום ערך, והספר מסתיים באכזבה.
בקיצור- בלי להתייחס לדיון על החברה החרדית כן-או-לא, הספר פשוט כתוב רע. לא אהבתי בכלל.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על קריעה