ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 באפריל, 2017
ע"י אור קרן
ע"י אור קרן
"אני לא מאמין באלוהים", אומר הכופר לאדם חובש הכיפה השחורה. "לא נורא, בכל זאת אלוהים מאמין בך", עונה לו החרדי.
על רקע ריבוי הספרים שיוצאים בשנים האחרונות ושמוציאים את כל הכביסה המלוכלכת של המגזר החרדי, בולט מאוד לטובה הספר הוותיק והישן הזה, שרק הולך ומשתבח עם השנים. הציטוט שהבאתי ואשר לקוח מהספר עצמו, משקף מאוד את רוח הספר. בניגוד לכל הספרים של החוזרים בשאלה שמציגים את ההווי החרדי באור שחור במיוחד – תרתי משמע, הספר הזה מתאר בצורה כל כך נוגעת ורגישה את הלבטים, את הספקות, את הקשיים, את הרצון לפרוץ גבולות אבל גם את הפחד מזה,את המרדנות שפעם גואה ופעם נחבאת, את הכאבים ואת המצוקה של מי שלא מוצאת את דרכה בין שני העולמות.
והשפה הנפלאה: עשירה ופיוטית, עם הרבה זיקה למקורות,עם ביטויים אותנטיים בהונגרית ובאידיש. ואגב, למרות שהיא מקפידה לשמור על איזון, רותם שולחת חיצי ארס קטנים, כמו זה שהיא שולחת לאחד הדמויות החרדיות בספר שמצוטט כמי שמתאר את ביאליק כ-"עוכר ישראל, המתמיד מוולוז'ין", את טשרניחובסקי כ-"רופא מתבולל ורודף נשים" ואת עגנון כ-"כויפר עם כיפה". אבל היא איננה חוסכת את שבטה גם מבורא עולם: "בשיעורי תורה ליקטה לשונות כעס: ויכעס, ויבער אף ה', וייחר אף ה', ויתאנף, וחמתו בערה בו, וישלח בו עברה וזעם, ויקצוף..."
הסוגיה המינית בקרב החרדים, כפי שהיא מתוארת בקרב הספרים של החוזרים בשאלה - באופן צהוב וסנסציוני, באה כאן לידי ביטוי בצורה צנועה, כמעט מבוישת. משפט מהספר שמשקף את הלך הרוח: "אם הקדים אדון רוזנברג לחזור ואשתו כבר טיפלה בלקוחה אחרת, נאלצה פיפי לשאול אותו בלחיים סמוקות מה מחיר החזייה"...
ממליץ על הספר בחום רב.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
העיקר שתאזין למוזיקה ולמילים...
|
|
|
אור קרן
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
חני, תודה רבה.
את שולי רנד אני מכיר מהסרט 'האושפיזין',אותו אהבתי מאוד. לשיריו לא האזנתי והשיר שצירפת נתן לי תמריץ לעשות זאת.
חג שמח לך ולמשפחתך. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
יש משהו בהתלבטות שמכריח לזוז עם המחשבות
וכך אנו צומחים.
חג שמח.והנה התלבטות של אחד שאני אוהבת. המשורר שולי רנד מילים ולחן: שולי רנד אדוני המשורר מלוא כל העיר כבודך, אתה זוכר איך נפגשנו בלב הבריכה, שחיתי לאט, שחית מהר חזה מתוח, כיאה למשורר. עצרנו לפוש, גלגלנו דיבור על טמא וטהור, על מותר ועל אסור תענוג לדבר איתך רב מג של מילים, מה כבר אמרתי ששברת את הכלים. זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה, בינינו לפתע תהום נפערה, אני הצבעתי לשמיים, אתה צללת במים, ואמרת לא, אני אמרתי כן, ואם אמרתי יש, אתה צחקת אין. אתה בטח זוכר אותו בוקר אומלל, שנינו צנחנו על אותו הספסל, טחנתי סיגריות, קילפת אגס, כל אחד מאיתנו בעלבונו מכונס. איך שוב נקלענו לאותה השיחה, על מותר האדם ואם יש השגחה אתה רב מג של מילים, לא היינו כוחות, הפעם זה כמעט נגמר במכות. זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה, בעיניך ראיתי פתאום אש זרה, אתה גיכחת לשמיים, אני לא הרמתי ידיים, כשאמרת לא, צעקתי כן, בטח שיש, אתה צעקת אין. הלילה ההוא בבית החולים, אתה היית מלופף צינורות מבהילים, על קצה הכיסא ישבתי בלאט, נשמת כבד דיברנו מעט. בינינו אימה בחדר צללים, היו לי תחושות לא היו לי מילים, עיניך תלויות בי גדולות ורכות, שנינו ביחד התחלנו לבכות. שנינו ראינו אותה התמונה מעל לראשך מוטלת שכינה ופחד נורא ואיום כשאתה נרעדת פתאום והתחננתי לא, אתה ידעת כן, סע לשלום, אתה ענית אמן. שחר פרץ לבית החולים, לעצב כזה לא היו לי כלים, ידידי המשורר זכרונך לברכה, נוח בשלום תהא שלמה מיתתך. השיר נכתב על חנוך לוין אפיקורוס גמור לבין שולי.. תהנה |
|
|
אור קרן
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
חני- תודה רבה לתגובתך.
אכן, אני נמנה על המתלבטים, ומכאן שהספר נגע בי במיוחד.
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
סקירה יפה
וגם המחשבות שלך בעניין עמוקות ולא "צהובות".
נראה לי שההתחבטויות שתיארת באות מבפנים כשמתחילים לשאול שאלות על משמעות החיים והקיום עלי אדמות. השאלה כמה רחוק כל אחד מגיע עם השאלות הללו תלוי ובאיזה סביבה ומשפחה אתה גר. |
|
|
אור קרן
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
"מחשבות" - אשמח מאוד לקרוא את דעתך על הספר.
קראתי בעניין את הביקורת שלך על הספר "יש אלוהים?" ואת התגובות החד משמעיות והנחרצות, לכאן ולכאן, של החברים. בספר הזה בא לידי ביטוי קול אחר, של אישה שמתחבטת ומתלבטת קשות ולא מצליחה למצוא את מקומה - לדעתי - באף אחד מהמקומות.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
נשמע שווה. סקירה קצרה ומגרה.
|
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
