ביקורת ספרותית על אי המטמון (כתר, 1981) מאת רוברט לואיס (לואי) סטיבנסון
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 במרץ, 2011
ע"י דליה


הפעם הזאת התאהבתי בנבל, וקינאתי בסופר: איזה כיף היה לו לסטיבנסון כשהוא היה יכול להמציא מן דמות כזאת של ג'ון סילבר: גם איש נעים הליכות, ואיש רעים להתרועע, ונחמד ונדיב, וגם נחש, ואכזר, ומנוול ורוצח בדם קר,וארכי מניפולטור, וגם ידיד נאמן, וגם חוזר בתשובה - או שלא.. וגם מסיים את חייו באושר ובעושר עם אשתו ( הכושית!) האהובה והתוכי החביב ששמו קפטן פלינט. איזו דמות אלמותית!
סטיבנסון היה ילד חולני, שנים מחייו כילד וגם כמבוגר בילה בשכיבה, בשיעולים קשים, שטפי דם ריאתיים, חולשה ממאירה, וסכנת חיים. זו היתה מציאות חייו מאז ומתמיד. אבל כבר כילד למד לברוח אל עולם הדמיון- בו אפשר להמציא כוחות, ולכוון אנשים וגורלות, ולהשתעשע.. בעיקר להשתעשע:
סקירה על "אי המטמון" ( הו הו הו ובקבוק של רום)מתפרסמת בבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il





8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ