ביקורת ספרותית על אי המטמון (כתר, 1981) - איור: סלמן ון-אבה מאת רוברט לואיס (לואי) סטיבנסון

---

לסבא שלי יש כישרון לספר סיפורים. גם לאנשים מכאן, מסימניה, שבוראים עולם אחר בתוף דפים ריקים
וגם לאחותי. היא אשפית בזה היא יכולה ליצור ברגע עולם שלם עשוי ממילים.
תמיד הייתי מרותקת לאופן בו נהג סבא לטוות סיפורים. סיפורי שטות, סיפורי אימה, וסיפורים עם מושר השכל
וזו הסיבה שהספר הזה אהוב עלי כל כך. הוא מזכיר לי את הדרך בה סבי נהג לספר לי ולאחיותי סיפורים לפני השינה,
מצטנפת בשמיכה החמה ומקשיבות במתח עצור.
תמיד הסיפור היה כולל מרדף מותח והיה יעד או אוצר שהגיבור היה צריך להשיג והוא בדכ הצליח.

הגיבור בסיפורים של סבא- ממש כמו גיבורנו גים הוקינס הוא נאמן, זריז, פיקח ועני מאוד
יחד עם הרופא והלורד, שהגביר נראה בעיני שאנן מאוד, הוא מגיע לספינה ופוגש את האנשים שיהיו איתו בצוות
הוא מעולם לא היה בחברתם של שודדי ים לפני ומתפלא לגלות שיש גם אנשים ״טובים״ ולבביים על הסיפון
הוא מגיע כמעט תמיד למקום הסכנה ושומע אותה . הוקינס לא מהסס להשתמש במידע שאצור בידיו
הוא פועל באומץ כדי להציל את חבריו מסכנה.

אך כמובן, אי אפשר לסמוך על כל אדם שמחייך עליך. ויחזקללה/הוקינס לומד זאת בדרך הקשה לפעמים

לעיתים אני מוצאת את עצמי נזכרת בסיפורים של סבא, ומתגעגעת. מבקשת שלילדיי יהיה כזה סבא נהדר

אם תרצו אני אעלה לכאן סיפור על יחזקללה
(אני אעלה בכל אופן אין כאן שאלה)
מקווה שאהבתם את הביקורת

» ביקורות נוספות של Storm~
» ביקורות נוספות על אי המטמון (כתר, 1981) - איור: סלמן ון-אבה