ביקורת ספרותית על היברו פבלישינג קומפני מאת מתן חרמוני
ספר בסדר

---

כיצד יש להתייחס לספר יוצא -דופן ? האם החשיבה והתחושה הביקורתית אליו צריכים "לצאת" מנקודת שפיטה אחרת ?.
תשובתי - חיובית .

ומתוך כך אני אתייחס לספר .

יחודו של הספר אינו בעלילה המסופרת ,אלא באופן סיפורה. סיפור העלילה הנו על נער יהודי מרדכי שוסטר ,יתום כבן-14 אשר מהגר ממזרח אירופה לארה"ב כדי להתאחד עם בני משפחתו הרחוקים .
הנער מתחיל את דרכו כשוליה לסדר דפוס -דודו,ב" היברו פבלישינג קופני" :
"אל תראה ככה את עבודת הסדר.אנחנו,כלומר אתה ואני,אנחנו מין חוליה בשרשרת,בין הסופר ובין הדף.הסופר ,הוא מכיר את העט .ואילו אנחנו ,אנחנו מכירים את הדף.לסופר יש מזג כזה,ולנו,לנו יש מזג אחר ,לעט יש טמפרמנט כזה,ואילו לדף
,לדף יש טמפרמנט אחר לגמרי"
אולם עם הזמן מרגיש מרדכי שוסטר כי הוא רוצה להיות בצד של מי שמכיר את העט ,בצד של הסופרים שספריהם מתפרסמים
ב" היברו פבלישינג קופני" .הוא מתפרסם כסופר של ספרות השונד בעיתונים היידישאיים באמריקה .עלילת הספר מתמקדת בתיאור עלייתו ונפילתו של סופר ספרות השונד .

ומהי ספרות השונד?- המילה "שונד" ביידיש מתייחסת לביטויים כמו -לכלוך,זוהמה,זבל .ספרות זאת הייתה פופולרית בתחילת המאה ה-20 .אלו היו רומנים אשר התפרסמו בהמשכים בעיתונות כדי להגדיל את תפוצתם . החומרים שמהם נשאבו היו: אהבות אסורות,זנות,ומאפיה של עולם היהודים באמריקה .
כותבי הספרות היו אלמונים.עיתונאים,סופרים מתחילים ואולי נודעים שכתבו לצורך השלמת הכנסה בשמות בדויים . בשיא תפוצתם הגיעו ל-50 פרסומי רומנים בעת ובעונה אחת .
על קהל הקוראים נמנו : עקרות-בית, פועלים,בטלנים ותלמידי -ישיבה .
אולם למרות הפופולריות הגדולה והנרחבת של הז'אנר הספרותי הזה, ההתייחסות הכללית אליו בקהילה הייתה כאל רומן למשרתות, וקרובת משפחה טלוויזיונית של הטלנובלה לימינו.

יופיו ,תהילתו,ומשיכתו של הספר אינה נמצאת בפרטי העלילה,אלא אמורה להבנות מטכניקת הסיפור .
הסיפור מסופר ונקרא כמי ששומע את השפה היידית ,שילוב של אירוניה,חוש הומור מקברי,תקווה,אנושיות והומניות .
ואכן הקורא נשבה מייד בתחילת הספר במוזיקה הסיפורית המיוחדת הזאת.אולם כמו אותו מוזג אשר ממלא את הכוס בנוזל איכותי אבל ממשיך בפעולת המזיגה עד שהנוזל נשפך מדפנות הכוס ,כך הולכת ונגרעת קסם הקריאה. הסופר משתמש בתיאורי משפטים על פעולה /חשיבה מסוימת הלוך וחזור בוויברציות שונות ומרובות בקטע תיאורי אחד ,כמו בריקוד צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה ,כך שהמומנטום של העלילה נשמטת לא פעם .אולם ניתן היה להמשיך לקרוא וליהנות גם כך אלמלא במחצית הספר העלילה מתפזרת באופן שהקורא כבר מאבד את יופייה של השפה ועמה גם הטעם לרצות להמשיך לקרוא את הספר עד תומו.
את הספר כתב סופר צעיר -מתן חרמוני.תמונת כריכת הספר אולי רלוונטית לנושא העלילה אולם לא משאירה עקבות בזיכרון הקורא למול הספר.
אם יש משהו חיובי מקריאת הספר מבחינתי הוא בהתוודעות שלי לקיום ז'אנר ספרות השונד .

כסיכום: הספר הנו יוצא דופן באופן סיפורו מהספרים המתפרסמים חדשות לפרקים בימינו.אבל מרוב "עצי המשפטים הלכתי לאיבוד ביער במה שהיה אמור להיות יופיו ויחודו של הספר "

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על היברו פבלישינג קומפני