ביקורת ספרותית על היברו פבלישינג קומפני מאת מתן חרמוני
ספר מעולה

---

אל תשאלו. אתם יודעים מה, אתם יכולים לשאול. מי אמר שאענה. אז אתם יכולים לשאול, למה לא כתבתי כאן ביקורות יותר משנה, או פחות. מילא. לא בשביל זה באתי. הנה אני כאן. תודה לא-ל. אז מה אתם שואלים? למה בכל זאת באתי? או מה לכל הרוחות והכפור אני מבקש ממכם. האמת שלא הרבה. רק שתקשיבו לי רגע אחד.
רגע לפני שאני נמאס עליכם, אני חייב להתנצל. אני בהשפעה. תשאלו איזו השפעה, ואני אספר לכם על ספר מופלא 'היברו פבלישינג קומפני' שאני יודע שאתם לא ממש סגורים על אופן ההגייה הנכון שלו. אני גם לא. וזה לא עוזר לכם. החברה'מן שכתב את הביכעל הזה, הוא אחד, מתן חרמוני קוראים לו. ותאמינו לי או לא, גם אם חמותי עליה השלום וזקנתה היו מציבים מולי קדרה מלאה באיינגמאכץ שאפו בכ' סיוון שחל להיות בשבת ונשבעות בסידור הבית יעקב שלהם שהוא ישראלי צעיר, גם אז לא הייתי מאמין.
בפה מלא אני יכול להגיד לכם, מי שלא נרדם לקול אימא שלחשה לו "שלופט'זע שלופט'זע טייארע מיין שיינע'ר", לא יכול להגיע לרמה כזו של כתיבת אידיש. לא יכול אני אומר, לא מסוגל. גם אם אאמין בקריעת ים סוף וסוסי הרבי המרחפים באווירה של יהופיץ, אני לא מוכן לקבל את זה. אבל מה בעצם אני רוצה ממכם למען ה' אתם שואלים. ואתם יודעים מה, גם אני לא יודע.
אולי בעצם אני מחפש דרך לומר לכם שכזאת הנאה כבר לא הייתה לי שנים? יתכן. מי יודע? יכול להיות.
על כל פנים, או על-כל-פשעים כמו שהיה סבא מקצר את סיפוריו הארוכים-ארוכים, על הצדיקים ועל החסידים, על הגבירים ועל הפריצים ועל זקנות שארית פליטת השדכניות והגבירות, אם עוד נשאר בכם משהו יהודי בפנים שם, תמחלו מכבודכם ותשתדלו לקרוא את ה'היברו' הזה.
הבחור הזה, חרמוני, הוא בעל-כישרון יוצא דופן. את הספר הוא לא כתב באידיש מקורית אלא באידיש-מתורגמת. אוי איזה תוצאה הוא השיג. בעברית, על דרך מה שהיה סבא נוהג להתרברב ובהיפוך, זה נשמע לא פחות טוב. פעם ראשונה, שמישהו מצליח להציב את הסיפרות האידישיסטית מחוץ לחיידר שלה. לכל העניינים הללו של מלמדים, משומדים, כופרים ועם-הארצים אדון חרמוני לא נכנס. הוא סיפר סיפור שכנראה שמע באידיש, אלא שהחליט לומר את בעברית. אתם שואלים כמה טוב זה יצא, אל תשאלו. פשוט תקראו. מטעמים.
האמת צריכה שתיאמר, גם אם היא לא נוחה למישהו. אז ככה, סבא שינוח בגן עדן, גם הוא ידע לספר כך כמו חרמוני. אלא שאת סבא שינוח בגן העדן אנוס הייתי לשמוע. הוא לא אהב שקוטעים אותו, גם לא ששואלים עליו. הוא אהב שמקשיבים. אל תשאלו, הוא היה אומר, ואם תשאלו מי אמר שאענה.
אבל עיקר מה שהיה קשה אצל סבא, זה העניין הזה שהיה לו. הוא תמיד היה חוזר אל הנקודה. פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד, וכך הלאה וכך הלאה. הוא לא נלאה משום בדיחה גם כשהיא הגיעה בפעם השלושים, ועוד פעם ועוד פעם ועוד, וכך הלאה וכך הלאה. פעם שאלתי אותו, סבא, אתה קצת חוזר על עצמיך. והוא שינוח בשלום בגן עדן, וגם סבתא שתהיה בריאה ותאריך ימים, תקעו בי מבטים שעוד שנים זכור אזכור. כי סבא לא אהב שקוטעים אותו, גם סבתא נזהרה בכך. בסופו של דבר, הוא נשם אוויר ואמר: ילד שלי, על דברים טובים אפשר לחזור כמה פעמים. זה בסך הכל דברים טובים. מה רע. אז חוזרים עליהם כמה פעמים. מה עדיף, לחזור על שטויות.
רק אחרי שנים, כשקראתי את 'היברו' שאני מטריח אתכם בו, הבנתי את מה שאמר סבא. גם החרמוני חוזר קצת על עצמו. מילא. דברים טובים. וודאי שיחזור על עצמו. רק מה שיכתוב שטויות חדשות. שיחזור.
אני כבר רואה אתכם ממהרים ומנסים להבין את הנקודה של דברי, זו שאתם הישראלים קוראים 'פואנטה'. אז זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר. לא תמיד העניין זה הפואנטה. לפעמים, בעיקר כשסבא וחרמוני מדברים, כדאי להקשיב. יש כל הזמן דברים טובים. העלילה זורמת. זה העיקר. או כמו שהיה סבא אומר. ילד שלי, העיקר הבריאות.
אז לפני שאתם הולכים, תוציאו פיתקא ותרשמו לעצמיכם: לקרוא את 'היברו פבלישינג קומפני'. זה טוב.

» ביקורות נוספות של מתלמד
» ביקורות נוספות על היברו פבלישינג קומפני