הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 באפריל, 2012
ע"י טואית
ע"י טואית
הספר מעניין במיוחד בשל צורת הכתיבה שלו, אבל זו גם המכשלה שלו. לא כל אחד יכול להתחבר. אני עברתי בקריאתי מספר שלבים: בהתחלה סגנון הכתיבה עצבן אותי. החזרה שוב ושוב על אותם משפטים, הלאו אותי ורל בגלל הפולניות שלי "לגמור מה שבצלחת", אני בדר"כ לא עוזבת ספר שהתחלתי, המשכתי בקריאתי, כשעשיתי נסיונות על להתגבר על הנדנוד ולהתמקד בתוכן ולנסות לחוות את ניו יורק באותה התקופה ואז החלטתי לשוב ולקרוא על המחבר מתן חרמוני והתמקדתי במידע שהוא בעצם מרצה באוניברסיטה לספרות יידיש ואז כל צורת הקריאה שלי השתנתה. מאחר ואני דוברת אידיש ומכירה את הביטויים השגורים, קלטתי שבעצם הדיאלוגים הם באידיש, מתורגמים לעברית ואז המשכתי לקרוא בתרגום חזרה וזה נשמע לגמרי אחרת! "כלום עם כלום" זה בעצם "גורנישט מיט גורנישט" ו"ככה" זה "אזוי"... גם צורת הדיבור היא לגמרי אידישאית ונשמעת פארגעניגן (תענוג) כי, כמו שאומרים" באידיש זה נשמע אחרת...
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
נסיתי לקרוא וכל כךהתייגעתי
עד שהפסקתי . ואם ללכתעפי הקו שלך הוא היה צריך לכתוב את הספר ביידיש ,כי בעברית הוא הצליח להמאיס .
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת