ביקורת ספרותית על היברו פבלישינג קומפני מאת מתן חרמוני
ספר טוב

---

רצה הגורל ויצא לי לקרוא את ספרו החדש יחסית של מתן חרמוני "שפילפוגל שפילפוגל", עוד לפני שהתגלגל לידי עותק מן הרומן הראשון שהוציא תחת ידיו, עליו שמעתי כבר אי אילו דברים, אך עוד לא הגעתי לכדי קריאה. ורצה הגורל ויש לחרמוני נוהג, כך נראה, לחזור ולשוב אל שמות כאלה ואחרים או אל דמויות כאלו ואחרות, ולהפוך ולהפוך בהם, עד שמתגלגלת לפתחו (לראשו או לעטו) איזו מעשייה עסיסית או מקרה מזדמן או מעין עסקים שכאלו שאפשר להניח על הכתב ולעניין בהן את הקוראים. ונראה גם שציפור קטנה לחשה לו, לחרמוני, כמסתבר מן השירה היידישאית שציטט בפתיחת הספר - ושורותיה האחרונות כך:
"אל תכתוב על טוב ורע;
כתוב על לחם ועל מין." (אל המשורר / ל. שפירא)
אז אותה ציפור קטנה, שפירא, לחשה לו, לחרמוני הסופר, כי לכתוב על לחם ועל מין עניין מוצלח הוא, בעל פוטנציאל לדבר אל לב הקוראים ולשעשע את נפשם לשעה קלה, עם בת צחוק של הומור יידישאי גמור מן הדור המודרני, שחוקר ובודק ומפשפש בין נבכי ארכיונים עמוסי פנקסים מרופטים וחוברות עבשות שנותרו מן הספרות הפופולרית הישנה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, ועל כן הוא מחלץ מתוך עצמו את סיפור המעשה הנפתל והסהרורי שהולך ושב בין מדינות שונות בתוך ארצות הברית וקצת מחוץ לה, ועוקב אחר אותו גיבור עמום, מרדכי שוסטר, שאם יש לי מה לומר עליו בזמן כזה, שלאחר תומו של הספר, הרי זה כי "הוא היה ... חרא של בנאדם" (נא לדמיין את המבטא של קרן מור במערכון "סקפטי"), אבל באמת, ממש חרא של בנאדם, עוד באירופה הוא היה.
אז סיפור העלילה מתגלגל לו בין מרדכי שוסטר לבין בנו ארווין לבין ד"ר יהושע רדלר (שאנו פוגשים בשמו שוב בשפילפוגל), בין עבודה קשה ועוני לבין הצלחה גדולה ועושר, בין אהבות גדולות לחשקים פשוטים, בין טרגדיות אישיות ומציאות היסטורית, בין התרבות היהודית יידישאית לבין התרבות הסובבת, אבל בעיקר בעיקר עם הומור יידישאי ולשון מתגלגלת ומתפלפלת ומסתלסלת שחוזרת ושבה ומספרת לנו, לעתים שנית ושלישית, את אותם עיקרי עלילה או קו מחשבה או מעשה סתם או מה שיבוא כדי לשובב את נפשנו בכמה מילים נוספות, שיהיה.
לסיכום הספר עשוי וכתוב היטב, רק רב ועמוס בעיני בתלי תלים של מלים שחוזרות ומיתרות את העניין, וגיבור העלילה הוא, איך לומר, קצת שמוק (או הרבה), והעלילה מתפתלת בין הפרקים הלוך ושוב על פני מספר עשורים ובצורה מעט מבלבלת, כך שבשורה התחתונה, גם אם הספר היה מהנה ולא נטול עניין, הרי שבעיני הוא עדיין לא מגובש מספיק.
"אם תבואו היום ותשאלו את ד"ר רדלר על אותם ימים בסרטוגה ספרינגס, יגיד לכם, "מי שאומר שהוא זוכר את הסיקסטיז, סימן שלא היה בסיקסטיז." ככה הוא אומר, אבל לזכור, הוא זוכר. הוא זוכר היטב. הוא פשוט לא כל כך אוהב לדבר על הימים האלה. הוא זוכר גם את מרדכי שוסטר שהתגורר במרחק ארבעה בתים מבית הוריו, זוכר אותו היטב." (עמ' 13)

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על היברו פבלישינג קומפני