• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

מאת אורי אדלמן

הביקורת של סוקר על גלגלים

תמונה של סוקר על גלגלים
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

מאת אורי אדלמן

הביקורת של סוקר על גלגלים

תמונה של סוקר על גלגלים
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:1998
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
דין דין
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

הספר הראשון של אורי אדלמן שקראתי, שגרם לי לקרוא (כמעט) את כל השאר
ספר יפה!
חבל שאורי כבר לא בין החיים...
ת.נ.צ.ב.ה

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של כרובי
כרובי
תמונה של Mira
Mira
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של נדיה
נדיה
4קוראים|גיל ממוצע51|100%נשים

על המבקר

תמונה של סוקר על גלגלים

סוקר על גלגלים

ותיק
חבר מזה 15 שנים
222 ביקורות•856 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של סוקר על גלגלים
סוקר על גלגלים
ותיק
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות222
לייקים שקיבל856
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות114ספרות מתורגמת63ספרות מקורית19

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סוקר על גלגלים

דבר מזה לא נכון

דבר מזה לא נכון

ליסה ג'ואל

היזהרו ממי שאתם מכניסים הביתה!
עוד ספר מצוין של ליסה ג'ואל!!!
ראשית, הכריכה מהממת ומושכת וגם התקציר ממש מסקרן. הספר מחולק לארבעה חלקים ובתחילת כל פרק מופיע תאריך, כך שישנה הרגשה שאתם מלווים את הדמויות באופן צמוד. העלילה מובאת בגוף שלישי לסירוגין מפיהן של הדמויות הראשיות- אליקס סאמר וג'וזי פיר, אשר מגלות שהינן תאומות יום הולדת ומקליטות יחד פודקאסט, אשר קטעים ממנו שזורים בעלילה, יחד עם קטעי ראיונות מתוך סדרה תיעודית של נטפליקס שנעשתה על הפודקאסט. כן, אני יודע שזה נשמע מסובך, אבל זו רק ההתחלה כי החל מרגע זה גם דרכן המשותפת של אליקס וג'וזי רק הולכת ומסתבכת...
כמו בשאר ספריה, גם הפעם ישנה אווירה קריפית ואפלה שמזדחלת מתחת לעור ישר מההתחלה. הספר פשוט שואב אתכם פנימה בלי יכולת לעצור. כמובן שגם הפעם ליסה מצליחה לחבר את הקורא רגשית לכל הדמויות, גם ל"רעות" כביכול. בעיניי היכולת הזו תורמת רבות לספר, ומעידה עליה כסופרת גאונה. בהיבט מסוים הזכיר לי את הספר "המשפחה בקומה העליונה" של אותה הסופרת שאהבתי מאוד.
נקודה שהפריעה לי לקראת הסוף כאשר הגיבורה דחתה פעולה מסוימת בעקבות תגלית וזה פגם לי באמינות, כי לדעתי לא יתכן שזה היה מתרחש כך במציאות.
סוף מיוחד ומרגש מאוד, עם טוויסט אחרון חביב שמשנה את כל התמונה ממש בעמודים האחרונים. הייתה לי הרגשה שהסופרת פשוט לא הצליחה להתאפק מלהכניס אותו בכל מחיר, אך גם שנכתב בחיפזון, עם מלא חורים, והשאיר שאלות פתוחות רבות ללא מענה.
מחכה בכליון עיניים לעיבוד הטלווזיוני האמיתי בנטפליקס לספר, כדי לגלות עד כמה יהיה נאמן לסדרה של נטפליקס שהופיעה בספר.
קראתי כבר את כל ספריה שתורגמו לעברית עד כה, כך שכעת נותר לי רק להמתין לתרגומים נוספים. מקווה שהתרגום הבא יהיה לספר "The Family Remains"- ספר ההמשך ל"המשפחה בקומה העליונה" המצוין שאני מחכה לו כבר זמן רב 🙏🙏😍
לסיכום, ספר מתח מעולה, גם אם לא קל לעיכול מבחינה רגשית, שמזכיר שאף פעם אי אפשר לדעת מה באמת קורה בתוך המשפחה. ושכמעט כל אחד, אפילו המרושע והחולני ביותר, בסה"כ מנסה לעשות טוב.
טריגרים: אלימות במשפחה, פדופיליה, גילוי עריות, רצח

לפני 6 ימים•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
הבית שמעבר לאגם

הבית שמעבר לאגם

ריילי סאגר

כמה שאני אוהב את ריילי סאגר!!! וזה בעיניי הספר הטוב ביותר שלו עד כה!!! 🏆🥇
אני לא מאמין שחיכיתי כ"כ הרבה זמן כדי לקרוא את הספר הזה. זהו ספר מעולה וסוחף, שמשלב אלמנטים על טבעיים בדיוק כמו שאני אוהב. העלילה מובאת כלבבי בגוף ראשון מפיה של קייסי, גיבורת הספר. זהו סיפור שהטוב והרע שזורים בו יחד בקשר הדוק. הוא עוסק בצדק ובנקמה, ובמה שעלול לקרות כשלוקחים את החוק לידיים. הקריאה קולחת והדפים מתעופפים במהירות. גם הפעם, כמו תמיד, פשוט אי אפשר להניח את הספר מהיד מהמילה הראשונה! ישר בהתחלה חשתי בווייבים של "מאחורי עיניה" המעולה. מבחינת סיפור המסגרת יש המון ספרים דומים, כגון "האישה בחלון", "האישה בתא מספר 10" ובהיבט אחר של סיפור המסגרת הזכיר לי גם את "תנעלי את כל הדלתות" של סאגר עצמו.
קראתי את הספר בקריאה משותפת וזה הוסיף מאוד לחוויה- נהניתי להעלות יחד השערות, להשוות התרשמויות מדמויות ולהתחרות על הספקי קריאה.
לא הייתי מוכן בשום אופן לטוויסט הגאוני שהגיע לקראת סוף הספר!! למרות שחשדתי מההתחלה בכיוון מסוים והתברר שצדקתי, אך לא בדיוק באותו האופן שחשבתי 😏
וכעת לדברים שפחות אהבתי- העלילה מתפתחת לאט יותר בהשוואה לשאר ספריו והחלק העל טבעי מגיע רק לקראת הסוף ורציתי הרבה יותר ממנו. אבל בהחלט היה שווה לחכות, כי החלק העל טבעי שועט אל דפי הספר ולא עוצר עד לסיום המפתיע.
למרות שאני הייתי כותב את הסיום קצת אחרת.. 🤫
מחכה בכיליון עיניים לסדרה המבוססת עליו בנטפליקס. בסצנות המתח החזקות לקראת הסוף, ממש דמיינתי איך יהיה לצפות בהן על המסך. אני רק מקווה שהסדרה תעלה בקרוב לפני שאשכח יותר מדי פרטים מהעלילה, כי כידוע אני לעולם לא קורא את אותו הספר פעמיים 😊
קראתי כבר את כל שאר ספריו של ריילי סאגר שתורגמו לעברית עד כה, כך שכעת נותר לי רק להמתין לתרגומים נוספים. מקווה שהתרגום הבא יהיה לספר "The Only One Left"- הוא נראה ממש מסקרן 😍😍
לסיכום, זהו ספר מתח סוחף וגדוש טוויסטים, המשלב על טבעי. מומלץ בחום רב מאוד, בפרט אם אהבתם את "מאחורי עיניה" 🔥🔥🔥

לפני שבועיים•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
ערב רצח משפחתי

ערב רצח משפחתי

נינה סיימון

האמת שבמבט ראשון, בכלל לא תכננתי לקרוא את הספר הזה. משהו בו לא משך אותי, הרבה בגלל הכריכה, אך בהמשך בכל זאת שמתי עליו עין בגלל התקציר המשעשע שמרמז לכיוון מתח קוזי. פשוט אמרתי לעצמי לא לבוא עם ציפיות גבוהות מדי. ואיזה מזל שלא פספסתי אותו, כי הוא בהחלט התעלה על ציפיותיי ☺️
בתור התחלה, אהבתי את ההקדשה בפתיחת הספר ואת התודות המרגשות בסיומו.
וכעת לספר עצמו- העלילה מובאת בגוף שלישי מפיהן של שלושה דורות לבית רוביקון: הסבתא לאנה, ביתה בת' ונכדתה ג'ק. מרבית הפרקים קצרים, הכתיבה משלבת הומור ציני ושנון לאורך כל הספר יחד עם תעלומה בלשית מסקרנת.
התאהבתי מיד בלאנה הדיווה האייקונית והקורעת מצחוק, שעשתה מבחינתי את כל הספר. היא סחפה אותי אחריה לתוך החקירה ומצאתי את עצמי עורך רשימות משלי, מעלה השערות וחשודים ופוסל אותם בלי הפסקה. ולמרות הפז"מ שיש לי בקריאת ספרי מתח, לא הצלחתי לעלות על זהות הרוצח ויותר מזה, על המניעים שלו. וזה מבחינתי מעיד על ספר אינטליגנטי, במיוחד ביחס לז'אנר המתח הקוזי. מגיע צל"ש גדול לספר הזה!
החיסרון היחיד שלו זה שהוא קצת ארוך בעיניי שלא לצורך, ולא היה מזיק לקצר קצת פה ושם.
בסיום הקריאה בדקתי וגיליתי שהסופרת מוציאה בקרוב ספר נוסף, ואני מקווה מאוד שיתרגמו אותו לעברית.
לסיכום, מדובר בממתק של ספר, כיפי וממכר. הצחיק אותי מאוד ובו בזמן חידד את חושיי הבלשיים. סיימתי אותו בחיוך גדול ואני בהחלט ממליץ עליו

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
האחות

האחות

לואיז ג'נסן

הספר נח על המדף שנים ארוכות מאז שיצא לאור, ניסיתי להתחיל אותו כמה פעמים, ובכל פעם בסופו של דבר בחרתי בספר אחר. הפעם הרגשתי שזה בדיוק הספר שאני צריך עכשיו, ולשמחתי הרבה לא טעיתי :)
הכריכה מהממת ומושכת מאוד, ושמחתי עוד יותר לגלות ששמרו על הכריכה המקורית. העלילה מובאת כלבבי בגוף ראשון מפיה של גרייס הגיבורה, הפרקים קצרים ונעים בין ההווה לעבר של גרייס, צ'רלי ודן והתפתחות קשרי החברות ביניהם. העלילה סוחפת, הכתיבה רגישה ומשלבת עומק ותיאורים מורכבים של אשמה, אבל ואובדן יחד עם הומור ציני, אשר יחד יוצרים איזון מושלם.
אהבתי מאוד את העומק הרגשי של הגיבורה והזדהיתי עם מחשבותיה ותחושותיה. ניכר מאוד שהסופרת יודעת אובדן מהו ומיטיבה לתאר אותו בצורה עדינה ומדויקת, על שלל גווניו ופרטיו.
ובכל זאת, מדובר בספר מתח. אז האם הוא מספק את הסחורה ככזה? ובכן, הוא בהחלט מנסה. בחצי הראשון המתח צפוי עד מאוד, ברמה שמרגישים צורך לצעוק לגיבורה בקלישאתיות: "מה נסגר איתך??? איך את לא רואה???" והטוויסטים צפויים מאוד. לקראת הסוף היה טוויסט מרכזי שלא צפיתי וטרף את מה שחשבתי שאני יודע, ומאז ניסיתי להעלות השערות ללא הפסקה ונקלעתי לשורת גילויים וטוויסטים שנחתו עליי בקצב מסחרר, שלא הייתי מעלה על דעתי בשום אופן והשאירו אותי פעור פה ממש עד הסוף. אהבתי את האפילוג המרגש והאופטימי, שמזכיר שאפשר לצמוח כמעט מכל משבר, להתחיל מחדש ולסלוח לעצמנו ולאחרים. בנוסף, הערכתי במיוחד שהסופרת לא הסתפקה בלהודות לקוראים במסגרת התודות בסוף הספר, אלא הקדישה לנו מכתב נפרד. זה הספר הראשון של הסופרת, והיחיד עד כה, שתורגם לעברית. וחבל שכך, כי הוא ממש עשה לי חשק לקרוא ספרים נוספים שלה. אולי בעתיד אנסה לקרוא אותם באנגלית בע"ה.
לסיכום, ספר טוב מאוד, מרגש ונוגע. נהניתי מכל רגע ובהחלט ממליץ עליו. רק אל תבואו עם ציפיות גבוהות מדי מבחינת המתח, כי הוא אמנם מגיע בסופו של דבר, אבל לוקח לו הרבה זמן להניע

לפני חודש•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
וידוי ברכבת של 19:45

וידוי ברכבת של 19:45

ליסה אונגר

קיבלתי את הספר כמתנת יומולדת מיד כשיצא לפני כארבע שנים וכשגיליתי שהוא מעובד לסדרה, העדפתי לחכות עד שיגיע למסך, כהרגלי בקודש. השנים חלפו ועכשיו המליצו לי עליו שוב והחלטתי לא לחכות יותר 🙂
הספר מחולק לשני חלקים והעלילה מובאת בגוף שלישי מפיהן של דמויות המתחלפות לסירוגין. הקריאה זורמת וסוחפת וסיימתי תוך שבוע.
השם והכריכה של הספר אינם מעידים כלל על תוכנו העשיר. לצד עלילת המתח המסקרנת, הספר עוסק בנושאים כגון: חיי נישואין מול רווקות, הבדלים בין נשים וגברים, שחלקם סטראוטיפים וחלקם נכונים. לאורך הספר מורגש כי הסופרת מציגה את הנשים באור חיובי ואת הגברים באור שלילי, הגובל בעיניי במיזאנדריה, וזה ממש הפריע לי בתור גבר.
מבחינת מתח, הספר מתחיל רגיל ודי בנאלי. ההתחלה הזכירה לי את הספר "רצח ראוי" של פיטר סוונסון שלא אהבתי, אך לשמחתי העלילה פנתה משם לכיוון אחר לגמרי והרבה יותר טוב. עליתי על אחד הטוויסטים די בהתחלה, כי הוא היה כתוב כמעט במפורש. טוויסט נוסף היה מפתיע בחלקו וגרם לי לחייך בסיפוק של "ידעתי!" 😃
בפתיחת החלק השני, המתח ממש מעלה הילוך וצובר תאוצה. ומרגע זה, ככל שהעלילה התקדמה כבר לא יכולתי להניח את הספר מהיד, ומצאתי את עצמי מעלה השערות בלי הפסקה. כל הקצוות הפתוחים נסגרים בסיום הקריאה, שאותה חתמתי בחיוך גדול.
זה הספר הראשון של הסופרת שאני קורא, ספר אחר שלה ("בלק אאוט") ממתין לי על המדף ואגיע גם אליו מתישהו בע"ה.
לסיכום, מדובר בספר מתח מפותל ומתוחכם, גם אם צפוי בחלקו. אך זה כלל לא פגם בהנאתי ממנו

לפני חודש•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
רקורסיה

רקורסיה

בלייק קראוץ'

קניתי את הספר הזה מיד כשיצא לפני ארבע שנים ובגלל שבכריכה האחורית כתוב שהוא מעובד לנטפליקס רציתי לחכות עד שתעלה הסדרה לפני שאקרא את הספר, כמו שאני עושה בד"כ. אבל הספר הזה פתאום צעק לי מהמדף ולא עמדתי בזה. תראו איזו כריכה מהממת!! אפשר להאשים אותי?? 😍😍 מעבר לזה, גם התקציר מאוד מושך ומסקרן. הספר מחולק לחמישה חלקים, עם ציטוטים פילוסופיים מעוררי מחשבה שממש אהבתי בתחילת כל חלק. העלילה מובאת בגוף שלישי מפיהן של הבלש בארי והנוירולוגית הלנה. רוב הפרקים קצרים וכוללים קפיצות בזמן בפערים של כמעט עשור, אז זה מאוד עוזר למעקב שבתחילת כל קטע מופיע תאריך. בחלקים של הלנה מעורב לעיתים קצת ג'יבריש מדעי שבעיקר קראתי בלי להבין, סיפור החיים וההתמודדות של בארי ריתקו אותי יותר. במחצית הראשונה של הספר נהניתי מאוד מהקריאה. הכתיבה מלאה בתובנות ושאלות פילוסופיות על זמן, זהות וזיכרון, כמו: האם העבר, ההווה והעתיד באמת אמיתיים או שאולי תפיסת הזמן המוכרת לכולנו אינה אלא אשליה? האם באמת ניתן לשנות את העבר? ואם כן, מהן ההשלכות של שינוי כזה?
בחלק הרביעי התחלתי להרגיש תחושת מיצוי, שהעלילה ממחזרת את עצמה בכיוון ההפוך, כאילו גם היא חלתה בנגיף 🥴 וגם המתח הולך לאט לאיבוד. שלא תבינו לא נכון, זה עדיין מעורר עניין אבל לא מותח בשלב הזה. הרגשתי שהסופר מתאמץ לשמר את המתח אבל כבר לא נשאבתי. מצד שני, גם לא יכולתי לנטוש בשלב זה, כ"כ קרוב לסוף, ולמרות שזה נהיה טרחני ומייגע, אילצתי את עצמי להמשיך. זה לא היה קל, ולא עזר במיוחד שהפרק לפני האחרון הוא מאוד מאוד ארוך. ורק קיוויתי שבעיבוד הטלוויזיוני יקצצו כמה שיותר מהחלק הזה. ואז, סופסוף, לשמחתי הרבה, העלילה התקדמה ויצאה מהלופ שנקלעה אליו עם אירועים חדשים. הסיום היה מיוחד ומרגש מאוד, עם תובנה חזקה שממש נגעה בי והלוואי שאצליח לזכות ליישם. סיימתי בלי אוויר ובחיוך גדול. אבל הרגשתי שהסופר ויתר על האמינות בעלילה מבחינת התפקוד בצירי הזמן כדי להגיע לסיום הזה וזה קצת הפריע לי. דבר נוסף שהיה חסר לי הן הערות המתרגם על כל מיני נושאים/גופים בארה"ב שהיו תורמים להבנה ונאלצתי להיעזר בגוגל.
רגע לפני סיום, מילה על התודות שנהניתי ממש לקרוא- לבת הזוג של הסופר באמת קוראים ג'קי בן-זיקרי (בדקתי) ולא יכולתי שלא לתהות אם היא ישראלית 😉 אהבתי גם שהוא קרא לדמויות מהספר ע"ש חבריו הסופרים שסייעו לו בכתיבת הספר.
לסיכום, מדובר במותחן מד"ב טוב במחצית הראשונה וחופר עד מאוד במחצית השניה. והדבר הכי חשוב שלמדתי מקריאתו זה שאני לא רוצה לחיות לנצח. זה מתיש 🥴

לפני חודשיים•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
היא לא מצטערת

היא לא מצטערת

מרי קוביקה

הספר התקבל לסקירה מההוצאה 🙏
בתור התחלה, הכל מושך ומסקרן בספר הזה- השם, התקציר, הכריכה.. אתה פשוט חייב לקחת לידיים ולהתחיל לקרוא. הספר מחולק לשני חלקים, העלילה מובאת כלבבי בגוף ראשון מפיה של מייגן הגיבורה. מותח מהמילה הראשונה, הוא תפס אותי חזק ולא יכולתי להניח אותו לשניה למשך כל היום עד השעות הקטנות של הלילה, כשכבר איבדתי ריכוז. ולראיה, סיימתי אותו בזמן שיא של פחות משבוע!!
ממש לאחרונה קראתי את הספר "האישה האחרת" של אותה הסופרת, ובעיניי הספר הזה טוב הרבה יותר מבחינת העומק הרגשי של הדמויות שהוא מציג. אם כי גם כאן ישנה תחושה של כבדות מסוימת של הדמות הראשית. לקראת האמצע הצלחתי כבר לנחש את אחד הטוויסטים, אבל הטוויסט בסוף החלק הראשון הפתיע אותי מאוד ושינה את כל מה שחשבתי שאני יודע. ממש לא ציפיתי לו! הספר מסתיים בסוף סגור, אך עם קצווה פתוחה אחת שלא נפתרת בכוונה תחילה והעלתה לי חיוך גדול בסיום הקריאה. עכשיו, אחרי שקראתי שני ספרים מעולים שלה, הנני מתכבד להכריז שהיא נכנסה להיכל התהילה של הסופרים שבע"ה אקרא כל ספר שיכתבו, כדוגמת גיליאן פלין, שרה פינבורו ואלכס מיכאלידס 🏆
ואגב אלכס מיכאלידס, הספר הזה הזכיר לי את הספר המעולה "המטופלת השקטה" מבחינת המבנה העלילתי שלו- אשת רפואה הנשאבת לעולמה של המטופלת שלה.
לסיכום, ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, זוהי המלצה רותחת!! 🔥🔥 אל תפספסו 😍😍
טריגרים: אלימות בינזוגית, תקיפה, התאבדות

לפני חודשיים•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
עוזרת הבית רואה הכול

עוזרת הבית רואה הכול

פרידה מקפדן

הספר התקבל לסקירה מההוצאה במארז מושקע וחגיגי 🙏😍🙏😍
לשמחתי הרבה הוא מכיל את הנובלה "החתונה של עוזרת הבית", אשר ממנה התחלתי את הקריאה (לפי הערת הסופרת, אפשר לקרוא את הנובלה לפני הספר השלישי או אחריו ואין בכך הבדל). הנובלה חמודה, קצרצרה בכוונה תחילה ומשלבת את כל המאפיינים המוכרים בסדרת הספרים הזו, אבל לא באמת מותחת ואפשר לוותר עליה.
ועכשיו לספר עצמו- מדובר בספר השלישי והאחרון בסדרה. הוא מכיל ספוילרים לספרים הקודמים ודמויות עבר שמגיחות בתפקידי אורח, אז מומלץ מאוד לקרוא לפי הסדר. הספר מחולק לארבעה חלקים ועלילתו מתרחשת כעשור ומשהו לאחר מאורעות הספר הקודם. כמו בשני קודמיו, גם הפעם הוא מתחיל בפתח דבר שמתחיל מסוף הסיפור. מרבית הספר מובא בגוף ראשון מפיה של מילי שכעת נשואה לאנזו ושניהם הורים לשניים- איידה בת ה-11 וניקו בן ה-9. הספר קצבי, הפרקים קצרים מאוד והודות לכך הקריאה מאוד מהירה וזורמת. הכתיבה משלבת מתח יחד עם הומור ציני ומשעשע שמעלה חיוך, היא ממכרת ואי אפשר להפסיק לקרוא עד השעות הקטנות של הלילה. ולראיה, לא יכולתי להניח את הספר מהיד וסיימתי אותו תוך שבוע. בחלק הראשון הספר הרבה יותר קוזי, המתח כמעט לא מורגש ורק בחלק השני מתחיל קצת עניין, שהולך וצובר תאוצה. בסיום החלק השני ממש נשמטה לי הלסת כי בשום אופן לא ראיתי את הטוויסט הזה מגיע. הרגשתי שלקח לפרידה קצת זמן להתעורר, אבל מרגע שזה קרה היא לא מתעייפת בכלל וטוויסט רודף טוויסט ממש עד העמוד האחרון!
חיסרון בולט מבחינתי היה שהפשע שבוצע לא היה מהודק מספיק ולא מובן לי עד הסוף. בנוסף, אני יכול להבין את אלו שטוענים שהרעיון והמבנה זהים בכל הסדרה, אבל הדמויות והמניע משתנים, והאמת? לא הייתי חושד בהם גם עוד מיליון שנה.
אחרי שקראתי 3 ספרים שלה הגעתי למסקנה שפרידה מקפדן היא המקבילה הנשית של הרלן קובן מבחינת השטאנץ הממוחזר ואו שאוהבים אותה או שלא. ואני לגמרי שייך לאלו שכן (חלום שלי ששניהם יכתבו ספר יחד!! 😍😍) והכי משמח שבסוף הספר כתוב שבקרוב יתורגמו ספרים נוספים של פרידה ואני מצפה להם בכיליון עיניים!!! 🤩🤩🥳🥳 בתקווה שגם הפעם ישמרו על הכריכה המקורית, כמו שעשו בכל ספרי הסדרה 😍
לסיכום, ספר חובה!! במיוחד אם כבר קראתם את שני הקודמים 🔥🔥🔥 ובינינו, מי עדיין לא קרא?? 😍😍😉

לפני חודשיים•
★★★★★
•סוקר על גלגלים
האישה האחרת

האישה האחרת

מרי קוביקה

הספר התקבל לסקירה מההוצאה 🙏
האמת שהכריכה והתקציר ממש לא מושכים ולא הייתי טורח להעיף בו מבט שני, אבל קיבלתי עליו המלצות חמות ובאמת מזל שלא פספסתי אותו.
לאחר הקריאה אני יכול לומר בביטחון שהכריכה והתקציר עושים עוול לספר בעיניי (למרות שגם הכריכה באנגלית לא משהו..), אבל מדובר בעוד מקרה קלאסי של "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". מרגע שהתחלתי לקרוא פשוט נסחפתי פנימה עמוק לתוך הספר, שהשכיח ממני את הדריכות והלחץ של "שאגת הארי" וסיימתי אותו תוך שבוע. הספר מותח וסוחף מאוד, מלא רבדים ושכבות נסתרות המתגלות אט אט עם התקדמות העלילה. הוא שיחק לי במוח מההתחלה והכניס את כישורי הבלש שלי להילוך גבוה. לכל אורכו מצאתי את עצמי מעלה תיאוריות ומפריך אותן.
הספר כתוב כלבבי בגוף ראשון מפיה של הגיבורה סיידי ולסירוגין מנקודת מבטן של כמה דמויות משנה. סיידי הרגישה לי קצת דכאונית וכבדה, דמויות המשנה היו מסקרנות ומרתקות יותר, נהניתי מאוד לקרוא על אחת מהן ואילו על השניה התקשיתי מאוד לקרוא. ניכר הידע הרפואי של הסופרת, והיא לא כותבת עליו בצורה מעיקה אלא מעניינת. עליתי על הטוויסט המרכזי די מהר כבר בהתחלה, כי בטעות קראתי ספוילר די עבה באחת הביקורות על הספר טרם הקריאה, שקילקל לי אותו. והרמזים שנשתלו בשלב די מוקדם בעלילה גם כן הובילו לשם. כשגיליתי שאכן צדקתי התבאסתי ממש כי אני מאוד אוהב את הטוויסט הזה והייתי נהנה הרבה יותר אם הוא לא היה נהרס.
עם זאת, למרות שרוב חשדותיי התבררו כנכונים, הדרך לשם עדיין הייתה וואו אחד גדול של "מיינד בלאוינג", ככה שזה כמעט לא פגם לי בהנאה. ובעיניי זה מעיד בגדול על היכולת של הסופרת לבנות עלילה פתלתלה ומהודקת. בנוסף, חשדתי באחת הדמויות ולבסוף אכן צדקתי, אך לא הבנתי את עומק התחכום והערמומיות שלה אלא רק לקראת הסוף. כמו כן, לקראת סוף הספר הייתה לי תחושה שהסופרת ממהרת לסגור קצוות על חשבון חורים קטנים בעלילה, אבל זה באמת זניח. בנוסף, כל הזמן ציפיתי לטוויסט אחד אחרון וכ"כ מתבקש שהיה הופך את הסיום להרבה יותר עגול והירואי בעיניי. לצערי הסופרת לא חשבה כמוני ונשארתי עם תחושת ההחמצה של "אני הייתי כותב את זה טוב יותר" 😌
לסיכום, ספר מעולה שחייב להפוך לסרט!! ולפי מה שהבנתי, זה אכן יקרה בקרוב בע"ה 😍😍🔥
הוא לגמרי מסוג הספרים שאמליץ לכולם לקרוא, רק כדי שנוכל לדבר עליו בלי הפסקה מיד לאחר מכן. אל תחמיצתו!! ועשו לעצמכם טובה ואל תקראו ביקורות עליו קודם 😉
זהו הספר הראשון של מרי קוביקה שאני קורא ובהחלט לא האחרון. כבר ממתינים לי ספרים נוספים של הסופרת המעולה הזו ואגיע אליהם בקרוב מאוד בע"ה.
ולסיום, אולי נעשיתי רכרוכי לעת זקנה, בכל מקרה לראשונה מציין טריגרים שעשו לי קווץ' בבטן:
תיאור גרפי של אחרי התאבדות, התעללות בילדים

לפני חודשיים•
★★★★★
•סוקר על גלגלים

ביקורות נוספות על "משוואה עם נעלם"

משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

בגיל 46 הלך אדלמן לעולמו, בחטף, כליל כישרונות, איש אשכולות. אני מקווה שהוא לא קורא את הביקורות בסימניה, בכל אופן עדיף שידלג על שלי. לא נעים להעביר ביקורת בביקורת על אדם מוכשר ועוד כזה שכבר לא יכול להגיב.
אם הספר היה תוצרת חוץ יכול להיות שלא הייתי דולה את החסרונות, אבל מה לעשות, ארץ קטנה עם שפם, דברים שרואים מפה לא רואים משם.
אז מה הבעיה העיקרית?
שהגיבור של משוואה מוצלח מדי.
וזחוח.
כן, זו המילה. היום משתמשים בשלוש מילים כדי לתאר אותה מידה מגונה: "עף על עצמו".
גם כשהוא מונה את כישלונותיו האישיים, ומדי פעם הוא מצטנע וטופח לעצמו על המצח כאומר: אוף, איזה אידיוט אני... גם אז הוא נשמע כמו הצנוע הידוע. יהיר, גאה, סנוב אינטלקטואלי וזחוח. כן, התאהבתי במילה הזאת. כל הספר זחוח. מרוצה מעצמו עד בלי די.
גיל שדה (הסופר, אגב, מעולה במתן שמות סטריאוטיפים, מגזריים, מגדריים, סוציו-אקונומיים מותאמים תקופתית) מגיע ארצה כדי לעזור לאחיו האסיר. יובל שדה, ישב בבית הסוהר בגלל נהיגה בשכרות שגרמה למות אביהם.

גיל הוא דוקטורנט למשפטים, מרצה באוניברסיטה, שמעודו לא הופיע בבית המשפט כעורך דין, לכאורה חנון אקדמי מצוי. והנה, בעודו צונח לתוך שלל תעלומות מצמררות, הוא שולף אמרות כנף, חידודים, פאנץ' ליינים, הוא מגיב בחצי שניה על סיטואציות שבלשים מנוסים היו מתחבטים בהן כמה ימים, בקיצור, לא בלש מיוסר ולא נבעך, אלא אחד שלא יכול להיכשל. רודפים אותו, מכים אותו, מנסים לרצוח אותו, יורים בו, אבל בובת נחום תקום שלנו קמה על רגליה כאילו כלום, או כאילו הייתה ג'ק ריצ'ר בהתהוות. אלא שריצ'ר אמין פי כמה מאותו חנון מרוצה מעצמו.

לכאורה, גיל שדה הוא דמות ה"גיבור בעל כורחו", אדם מן היישוב, שמסתבך בפרשיות מתח שלא בטובתו. דמות זו שכיחה למדי בסוגה זו, ולינווד ברקלי הוא סופר המתמחה בסגנון זה. אבל בעוד ברקלי, המעמיד מכשולים בפני גיבורו, מעניק לקורא את התחושה כי היה עושה הכל כדי להושיע את הגיבור האומלל, הרי שאדלמן לא מרשה לקורא ליפול לתהומות הייאוש אפילו לרגע. אין אפילו שניה שבה אנחנו מצליחים להעמיד את עצמנו במקומו ולפחד. אם הוא כל כך בטוח בעצמו, מי אנו שנפחד?

וכך, נרדף על ידי המשטרה והמוסד וחבורה של פושעים, מצליח גיל שדה להתאהב בבחורה. כן, כן, הרומנטיקה מצויה גם בתוך הליכלוך, הגופים שלא התקלחו, הזיעה, האיברים הכאובים, המחוצים, הירויים.

ועכשיו, תסלחו לי כולכם. זה ממש לא מתוך פוריטניות, הלוא אינני קוראת רק צאנה ראנה, אבל הקטעים הרומנטיים, כביכול, שבספר, דומים יותר לפורנוגרפיה או לחמישים גוונים (לא קראתי, זה רק דימוי) מאשר לספרות טובה. כבר קראתי אלפי ספרים בחיי, וגם עניינים אלה מתוארים בפירוט כזה או אחר, אבל התיאור של אדלמן קצת בהמי והרבה מגעיל. אולי לא אתכם, אבל אותי.

למה נתתי לו ארבעה כוכבים? כי הספר מרתק וכתוב היטב, גם מבחינת כישרון הסיפור ופיתולי העלילה וגם מבחינת כישרון הכתיבה. ומפני שאם אורי אדלמן היה כותב הלאה, יכול להיות שהוא היה יכול לכתוב גם ספר מצוין. הכישרון ישנו, אבל איננו. כי לצערנו, אדלמן נפטר בדמי ימיו.

הסיפור מתרחש בתחילת שנות האלפיים, ולכן אין הרבה טלפונים סלולריים, אין מצלמות בכל פינת רחוב, ניתוחי סייבר הם כמעט בחיתולים, האינטרנט לא מככב וגם הפורנזיקה לא משהו. אבל הספר לא מיושן מפני שעבודת המוח מצוינת.

אז שוב סליחה אורי, לבי באמת נחמץ בקרבי כששמעתי על פטירתך, אני חושבת שהיית אדם מוכשר באופן שערורייתי כמעט. מוזיקאי, מתמטיקאי, איש מחשבים, סופר מצליח, אבל אם אתה קורא עכשיו את מילותי מלמעלה, תדע שאולי אני סתם מבקרת אותך מתוך קנאה.

והערה להוצאה: מצאתי שגיאת כתיב בספר, חילופין של ט' ב-ת' פעמיים באותה מילה. שכחתי מה המילה, אבל משהו כמו מטמתי במקום מתמטי, מין סוג כזה. מכיוון ששכחתי מה הייתה המילה, אין לי אלא להלין על עצמי (או על גילי...)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אפרתי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

הספר יצא ב 98' והיה זכור לי כספר מתח טוב. התחשק לי לחזור אליו כדי לראות אם עובר את מבחן הזמן.
גיל שדה מקבל טלפון מוזר מאחיו. האחרון אמור להשתחרר מהכלא תוך מספר ימים ובמהלך לא צפוי ולא שפוי עושה "ויברח". גיל חוזר מניו יורק לתל אביב לתוך חמישה ימים אינטנסיביים של חקירה בלשית מרתקת וסוחפת.
אקשן ישראלי טוב, שומר על קצב מהיר לאורך כל הסיפור בלי "קטעים מתים" (חוץ מהגופות שמעטרות את העלילה) ובהחלט עובר את מבחן הזמן. מומלץ בחום.
קצת הפריע לי:
• דמות קצת פלצנית, גיבור כל יכול, יוצא מהכל כמעט ללא פגע. אבל בגלל הקצב הגבוהה והעלילה המהודקת, לא כזה קריטי
• סצנות סקס מפורטות, הרגיש לי קצת זול
• טעויות הגהה רבות בדיגיטאלי

• הוצאה:כתר
• תאריך הוצאה:1998
• קטגוריה:מתח ופעולה
• מספר עמודים:349 עמ' מודפסים

לפני 3 שנים•
★★★★★
•וויליאם מאני
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

כשהייתי בחטיבת הביניים התנדבתי בספרייה הציבורית שליד ביתי. אני זוכר שליד דלפק ההשאלה עמדו שתי עגלות מלאות בספרים "מומלצים" או אלו שנשאלו הכי הרבה ע"י קהל הקוראים, ולא משנה כמה ספרי סיפורת למבוגרים היו לנו בעומק המבנה 80% מהקוראים היו מתרכזים בשתי העגלות ויוצאים משם עם ספרים. כל קיום הספרייה היה מרוכז בשתי העגלות הללו.
עוד מראה שאני ממש זוכר זה את שני הספרים של אורי אדלמן (משוואה עם נעלם ושעות מתות) מרופטים, לא משנה כמה עותקים הספרייה החזיקה כולם הגיעו בסוף למצב מרופט ומשומש. 16 שנים אחרי בעקבות המלצה פה בסימניה החלטתי לתת צ'אנס לספר המרופט והמשומש ואיזה תענוג זה היה! כבר הרבה זמן לא קראתי ספר מתגמל.

גיל שדה חוזר מארה"ב לאחר שאחיו בורח מהכלא שבועיים לפני השחרור ובמהלך החיפושים אחר אחיו הרבה גופות מתחילות להיערם וגיל נמצא האשם העיקרי למותן כך שהוא מתחיל מסע בריחה ממשטרת ישראל ועוד גורמים מסתוריים על מנת לחיות ולהבין לאיפה אחיו נעלם ואיך הכל קשור לאביו שנהרג בתאונת דרכים שנתיים לפני.
הספר נפרש על פני חמישה ימים וכל פרק עוקב אך ורק אחרי גיל, איזה כיף זה! יש איזושהי מגמה בספרות המתח בשנים האחרונות לעקוב כל פרק אחרי דמות אחרת, לתת מספר זוויות, להגביר את המסתורין, להראות איך כל הסיפורים מתקשרים אחד לשני בסוף ופתאום יש כאן סיפור שפשוט עוקב אחרי דמות אחת בכל רגע במשך חמישה ימים רצופים, וזה כל-כך כיף ומזרז את תהליך הקריאה, בדיוק מה שספר מתח טוב עושה. הפרקים קצרים ומותחים וגם אם חלק מהדברים שמתרחשים בספר הם קצת הזויים ולא מותאמים למציאות הם נסבלים בזכות הכתיבה של אדלמן והעלילה הכללית שמספיק מותחת כדי שנוותר לו "ונעלים עין" על חלק מההגזמות.
אמנם הספר נכתב לפני 25 שנים אבל הוא מותח ומרגיש רלוונטי גם לימינו (חוץ מזה שהדמות צריכה לשכור בלשית שתבדוק לו כל מני דברים שהיום אפשר למצוא באינטרנט בדקה או העובדה שלרוב לא היו סלולרים כך שצריך למצוא את הטלפון הקווי הקרוב כדי להתקשר).

אמנם זאת לא יצירת מופת אבל זה ספר שלא מזלזל בקוראים שלו ויודע למתוח אותם ממש עד העמוד האחרון והוא עושה את זה עם המון הומור ומתח ישראלי שישאירו אתכם עד השעות הקטנות של הלילה בקלות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

עד כה לא קראתי את ספריו של אורי אדלמן, סופר ישראלי פופולרי שמת בדמי ימיו לפני עשרים שנה. הרומן "משוואה עם נעלם" סחף אותי למקומות מדהימים שכל כולם תוצרת כחול לבן. המוסד, המשטרה, טייקונים, רציחות, ואדם אחד בשם גיל שדה, המגיע לתל אביב לחופשה קצרה. אחיו, יובל, הצעיר ממנו, מסתבך במה שמתברר בהמשך, כתעלומה מורכבת ביותר. גיל נחוש בדעתו להוציא לאור את האמת וזאת תוך חמישה ימים סוערים ומלאי מתח. בדרכו לפתרון התעלומה גיל נקלע למצבים בלתי אפשריים, מוצא אהבה, ונחלץ ממצב של אפס סיכויים לפתור את תעלומת התאונה שאחיו יובל היה מעורב בה. כתיבה קצבית, עלילה מרתקת, תמונות מוכרות מהמציאות הישראלית לפני 20 שנים - אקטואלית גם כיום - ועל הדרך, איך לא, מראות סקסיים מחדר המיטות. כל אלו ורעיונות אחרים משולבים בעלילה המרתקת. ספר אקטואלי גם כיום למרות שפורסם לפני שנים. רוצו לקרא. חמישה כוכבים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

מותחן קליל, זורם ומהנה שקשה להניח אותו מהיד עד סופו. בנוי בתבנית "האדם התמים שנקלע לקונספירציה" ששימשה כבר 1001 מותחנים אחרים, אלא שאורי אדלמן ז"ל הצליח ליצוק לתוך התבנית השחוקה את התבלינים המקומיים ובכך ליצור מותחן ישראלי טוב, עינייני ובעיקר מותח... אם כי לא תמיד הגיוני.

הגיבור, גיל שדה, מגיע מארה"ב לאחר שאחיו לא חזר לכלא הפתוח שבועיים לפני שחרורו. בביתו בארץ הוא מוצא גויה ומכאן הדברים נעים בקצב מואץ לאורך חמישה ימים. המשטרה והמוסד רודפים אחריו, אנשים נעלמים, גויות מתחילות לצוץ, שום דבר אינו כמו שהוא נראה, מתגלים חברים שאינם בדיוק חברים, אויבים שאינם בדיוק אויבים ואיזשהם אנשים מסתוריים בעלי קשרים ענפים העושים הכל כדי שפרשה מהעבר לא תיחשף... עד הסוף הלא כל-כך מפתיע (לפחות לא למי שכבר קרא כמה ספרים בסגנון דומה) שמשאיר את הקורא במתח, לא כל כך בגלל ה"מי" אלא בגלל ה"למה".

הספר בהחלט עונה על הדרישות ממותחן, אלא ששני דברים צרמו לי:
* על פי השמות בספר נדמה שהוא נכתב בעידן הספרות המגוייסת של מפא"י (רשימה חלקית: קליכשטיין, לוינשטיין, רפפורט, הרץ, שדה, גולדבלט, כץ, שפיגל, פרומין) ולא בעידן הפוליטיקלי-קורקט של העשורים האחרונים.
* על פי הכריכה האחורית אפשר היה לחשוב שהספר הוא חלק מסדרת "50 גוונים". על מחצית הכריכה האחורית מופיעה סצינת סקס מהספר למרות שהסקס בספר הוא מינורי למדי. אז למה דווקא הסצינה הזאת? הפתרון שמור כנראה לעורכים של כתר.

בכל מדינה קטנה, אפילו איסלנד, קמו סופרים שכתבו מותחני מתח וריגול טובים ואילו אצלינו, פרט לאמנון ז'קונט, אורי אדלמן ז"ל ומישקה בן-דוד, יש שממה בתחום הזה. יש כמה שניסו אבל כל שהוציאו תחת ידם היו מותחנים ירודים או קריקטורות.

לסיכום: אם נתעלם לרגע מההיגיון זהו אחלה מותחן. מומלץ!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רונדו
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

אורי אדלמן ידע לכתוב ספרים טובים.

לאוהבי ספרי מתח.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•ברשב
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

אי שם בסוף שנות ה-90 יצא רב מכר מותח זה, דבר שסביר להניח העמיד את כותבו במקום מכובד של הספרות המקומית, הפתיע אותי לדעת שהספר הנ"ל אפילו תורגם לגרמנית(!) אם לסמוך על ויקיפדיה.
הספר אכן מותח, אוהבי הז'אנר יעידו על הנוסחה המוכרת של אדלמן בה על הקורא לתור אחר רמזים שמפוזרים בעליות גג נטושות ובזירות רצח המוקפות בסרט סימון צהוב. אה..סליחה, אדום,צהוב של של NYPD, ואולי בעצם זה בדיוק העניין, הספר אמין ככל שיהיה מרגיש יותר ניו יורק מאשר תל אביב.
לא שזה רע, אבל ליטוש הדמיות מעורר חוסר אמינות (שלא מפריע כלל למתח.)
זה קצת משעשע לקרוא את ספרי המתח שבאו בתקופת "משוואה עם נעלם" הם נכתבים בעולם ללא גוגל ופייסבוק,כך שנאלצים החוקרים החריפים המתוארים בספר, לתור אחר רמזים במאובנים פרה היסטוריים כמו "ספר טלפונים" או "דיסקט מאגר שמות הביטוח הלאומי" ואפילו זכורה לי סצנה ארוכה שבה מעורבת קלטת זעירה של משיבון תא קולי שנגנבה בחופזה ,מאחד הטלפונים בהם נתקל הגיבור.
כל זה רק מוסיף ליצירת העולם אותו מבקש הכותב להכניס אותנו, מעבר לזה, זה נחמד לקרוא סוף סוף ספר שלא לוקח את מסך המחשב כגיבור עלילתי, בו אימיילים ואתרים אפלים ברשת סוגרים קצוות בתעלומה. כמו שידידנו מעבר לים הרלד קובן וחבריו עושים לז'אנר סיפרי המתח בעשור האחרון.
ספר מתח נוח לעיכול אפילו לפני השינה, סופר מקומי, קצת כמו פרק טוב של "חוק וסדר" רק בדיזינגוף. "אני רואה מלאך והוא אומר לי: קח את שנות ה-90"

לפני 13 שנים•עומרי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

ספר מתח מבחינתי זה כמו ארוחה טובה אחרי שהיית ממש רעב.
אתה אוכל מהר מהר וממלא את הבטן. ואז האוכל מתעכל לאט-לאט.

ככה גם עם הספר הזה - ברגע שהתחלתי לא יכולתי לעצור באמצע.
וכל פעם שעצרתי, כל מה שחשבתי עליו זה מה יקרה הלאה?
הא'-ב' של הז'אנר.

הספר מאוד זורם וקולח והכל בו קורה כל כך מהר.
כל הספר עוסק בחמישה ימים עוצרי נשימה וחסרי שינה שעברו על הגיבור שלנו גיל שדה.

אבל בסופו של דבר, אחרי שהצלחתי לעכל בעצם את כל הפרטים בספר, כמו שצריך - אני יכולה להגיד רק שהסופר קצת הגזים עם כל ההתרחשויות המרובות בחמישה ימים קצרצרים.
מה שנתן לי הרגשה כאילו הוא מנסה יתר על המידה לרגש את הקורא, אפשר להגיד ממש להמם אותו.
וחבל, כי אם ההתרחשויות והארועים היו מתפרסים על יותר זמן, העניין היה נראה יותר מציאותי (לא בהרבה),

כיוון שגם מהבחינה הזאת הסופר נטה קצת להסחף - בכמה ימים הגיבור מספיק למצוא גופה בבית שלו, לעבור תאונת דרכים, לצאת ממנה עם כמה צלעות שבורות, לצאת מהאמבולנס ברגע שחזר להכרה, לתפוס מונית, להרביץ למישהו שעקב אחריו, לטוס לקפריסין ולחזור, להתאהב, לעלות על מזימה שקרתה לפני 20 שנה, לתפוס טיסה במסוק בהתראה של שעה וכו'. הדברים נראים קצת גדולים מהחיים.

את כל זה אני אומרת אחרי עיכול הספר כמו שצריך.
תוך כדי הקריאה הוא באמת מאוד סוחף, מהבחינה הזאת הסופר הצליח.

אפשר להגיד שמי שמחפש אקשן ויותר מזל משכל - הספר הזה מאוד ימצא חן בעינייו.
ולמי שמחפש ספר עמוק יותר, ולא דמויות יחסית שטחיות, מוזמן לוותר או לקרוא אותו כדי להעביר את הזמן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Lena
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

קראתי את הספר תוך יום וחצי. הרגשתי כאילו הכנסתי לפה בבת אחת כריך שלם עם פסטרמה, חסה, מלפפון ירוק, מלפפון חמוץ, עגבנייה, בצל, פלפל אדום, פלפל ירוק, פלפל צהוב, פלפל כתום, חרדל, מיונז, עלי בייבי, אגוזים, פירות יבשים....ועוד (הבנתם), הרגשתי קצת מחנק מהעומס, אבל כל כך נהנתי מהטעמים...
בקיצור, ספר עמוס, דחוס בפרטים, מותח מאוד וגורם לך לא לעזוב אותו ולהמשיך עד הסוף. אהבה, רצח, מוסד, חברות, משפחה, חו"ל, א"י, כסף, חיים, וכל זאת בחמישה ימים. קיבלתי פעם במתנה ספר של רנה מגריט (אמן סוריאליסטי), ואני לא מפסיקה לתהות על היצירות ההזויות שלו, אז מה אם הן לא מציאותיות?!, יש בהן משהו שתמיד גורם לי להתפעל כל כך. נהנתי מאוד מהספר. לעיתים אני קוראת ספר ומיד בסיומו מכריזה (לעצמי) כי זה הספר הכי טוב שקראתי, אז יש המון כבר שהתאספו ל"הכי טובים" כאלו, ו"משוואה עם נעלם" הוא לא אחד כזה, אבל דווקא כן אחד ששווה לקרוא. לכו תקראו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•חגית
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“ספר מתח ישראלי חביב ביותר”

32/102
ביקורות על משוואה עם נעלם
הבאה
מיכל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 15 שנים

“עלילה מעניינת ומותחת. חייבת לציין שהתקציר בגב הכריכה לא באמת משקף את העלילה. ולא הייתי לוקחת את ה”