שמעתי על הספר הזה כשיצא, אבל הוא לא נכנס אוטומטית לרשימת הקריאה שלי, בעיקר כי שום דבר בו לא משך אותי במיוחד. לאחרונה חיפשתי בספריה ספר ספציפי שהיה מושאל. בינתיים הספרנית המליצה לי על הספר הזה על סמך הספרים שאני בד"כ קורא והחלטתי לתת לו צ'אנס, למרות שגם הביקורות עליו היו מעורבות- היו כאלה שממש אהבו וכאלה שממש לא. רוצים לדעת לאיזה מחנה אני שייך?
עלילת הספר מובאת בגוף שלישי בזמן הווה מנקודת מבטו של גיל, גיבור הספר, ומדי כמה פרקים ישנה חזרה אל אירועי העבר. מרבית הפרקים קצרים, הספר משלב נגיעות של שפה מליצית. פרקים שלמים נמרחים ביותר מדי תיאורי מחשבות, פילוסופיה ורגשות על חשבון התקדמות בעלילה. דוגמה מרכזית לכך- הפחד של הגיבור מפני אחיינו מתיו מופיע מן הרגע הראשון וחוזר שוב ושוב לאורך כל הספר. בהתחלה הסתקרנתי לגלות את מקורו וגיליתי הבנה לאור העובדה שבעבר מתיו העמיד את ביתו של גיל בסכנת חיים, אך ככל שהתקדמתי בקריאה זה כבר נהיה די מעצבן. גיל ממש שונא את מתיו ויוצא למסע צלב בלתי פוסק נגדו בכל מחיר. עד כדי כך שלאורך הקריאה חשבתי לא פעם לנטוש את הספר. שוב ושוב הכרחתי את עצמי להמשיך, בתקווה שהוא ישתפר, מה שלצערי לא קרה.
כדי להיות הוגן אני מוכרח לציין גם שכן היו רגעים מרגשים ואפילו מצחיקים מדי פעם. באמצע הספר התחלתי לחשוד באחת הדמויות והתברר שטעיתי. ממש לפני סיום מגיע כביכול הטוויסט שמשנה את כל התמונה, אבל ממש לא נפלתי מהכיסא. בסופו של דבר הפתרון התגלה כהרבה פחות מתוחכם וללא מניע ברור. וזה הדבר שהכי הפריע לי בספר. כי זה הגיע יחד עם המסר שאדם יכול להתנהג ברוע מוחלט ללא שום סיבה מוצדקת. עם זאת, אהבתי את הסוף הפתוח, שלרגע עורר קצת עניין.
על הכריכה הקדמית כתוב: "מותחן ספרותי ומלא דמיון שקשה להניח מהיד". לגבי ה"ספרותי" אני עוד איכשהו יכול להסכים, "מלא דמיון"- בהחלט, אולי אפילו יותר מדי. אך בעיניי כלל לא מדובר במותחן ולצערי כלל לא התקשיתי להניח אותו מהיד.
לסיכום, הספר הזה הוא בזבוז זמן מוחלט ואכזבה גדולה בעיניי. הדבר היחיד שטוב בו בעיניי הוא התזכורת החשובה לכך שברוב המקרים, האינסטינקטים הראשוניים שלי מוצדקים ועליי ללכת איתם
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
