שמעתי על הספר הזה כשיצא, אבל הוא לא נכנס אוטומטית לרשימת הקריאה שלי, בעיקר כי שום דבר בו לא משך אותי במיוחד. לאחרונה חיפשתי בספריה ספר ספציפי שהיה מושאל. בינתיים הספרנית המליצה לי על הספר הזה על סמך הספרים שאני בד"כ קורא והחלטתי לתת לו צ'אנס, למרות שגם הביקורות עליו היו מעורבות- היו כאלה שממש אהבו וכאלה שממש לא. רוצים לדעת לאיזה מחנה אני שייך?
עלילת הספר מובאת בגוף שלישי בזמן הווה מנקודת מבטו של גיל, גיבור הספר, ומדי כמה פרקים ישנה חזרה אל אירועי העבר. מרבית הפרקים קצרים, הספר משלב נגיעות של שפה מליצית. פרקים שלמים נמרחים ביותר מדי תיאורי מחשבות, פילוסופיה ורגשות על חשבון התקדמות בעלילה. דוגמה מרכזית לכך- הפחד של הגיבור מפני אחיינו מתיו מופיע מן הרגע הראשון וחוזר שוב ושוב לאורך כל הספר. בהתחלה הסתקרנתי לגלות את מקורו וגיליתי הבנה לאור העובדה שבעבר מתיו העמיד את ביתו של גיל בסכנת חיים, אך ככל שהתקדמתי בקריאה זה כבר נהיה די מעצבן. גיל ממש שונא את מתיו ויוצא למסע צלב בלתי פוסק נגדו בכל מחיר. עד כדי כך שלאורך הקריאה חשבתי לא פעם לנטוש את הספר. שוב ושוב הכרחתי את עצמי להמשיך, בתקווה שהוא ישתפר, מה שלצערי לא קרה.
כדי להיות הוגן אני מוכרח לציין גם שכן היו רגעים מרגשים ואפילו מצחיקים מדי פעם. באמצע הספר התחלתי לחשוד באחת הדמויות והתברר שטעיתי. ממש לפני סיום מגיע כביכול הטוויסט שמשנה את כל התמונה, אבל ממש לא נפלתי מהכיסא. בסופו של דבר הפתרון התגלה כהרבה פחות מתוחכם וללא מניע ברור. וזה הדבר שהכי הפריע לי בספר. כי זה הגיע יחד עם המסר שאדם יכול להתנהג ברוע מוחלט ללא שום סיבה מוצדקת. עם זאת, אהבתי את הסוף הפתוח, שלרגע עורר קצת עניין.
על הכריכה הקדמית כתוב: "מותחן ספרותי ומלא דמיון שקשה להניח מהיד". לגבי ה"ספרותי" אני עוד איכשהו יכול להסכים, "מלא דמיון"- בהחלט, אולי אפילו יותר מדי. אך בעיניי כלל לא מדובר במותחן ולצערי כלל לא התקשיתי להניח אותו מהיד.
לסיכום, הספר הזה הוא בזבוז זמן מוחלט ואכזבה גדולה בעיניי. הדבר היחיד שטוב בו בעיניי הוא התזכורת החשובה לכך שברוב המקרים, האינסטינקטים הראשוניים שלי מוצדקים ועליי ללכת איתם

היזהרו ממי שאתם מכניסים הביתה!
עוד ספר מצוין של ליסה ג'ואל!!!
ראשית, הכריכה מהממת ומושכת וגם התקציר ממש מסקרן. הספר מחולק לארבעה חלקים ובתחילת כל פרק מופיע תאריך, כך שישנה הרגשה שאתם מלווים את הדמויות באופן צמוד. העלילה מובאת בגוף שלישי לסירוגין מפיהן של הדמויות הראשיות- אליקס סאמר וג'וזי פיר, אשר מגלות שהינן תאומות יום הולדת ומקליטות יחד פודקאסט, אשר קטעים ממנו שזורים בעלילה, יחד עם קטעי ראיונות מתוך סדרה תיעודית של נטפליקס שנעשתה על הפודקאסט. כן, אני יודע שזה נשמע מסובך, אבל זו רק ההתחלה כי החל מרגע זה גם דרכן המשותפת של אליקס וג'וזי רק הולכת ומסתבכת...
כמו בשאר ספריה, גם הפעם ישנה אווירה קריפית ואפלה שמזדחלת מתחת לעור ישר מההתחלה. הספר פשוט שואב אתכם פנימה בלי יכולת לעצור. כמובן שגם הפעם ליסה מצליחה לחבר את הקורא רגשית לכל הדמויות, גם ל"רעות" כביכול. בעיניי היכולת הזו תורמת רבות לספר, ומעידה עליה כסופרת גאונה. בהיבט מסוים הזכיר לי את הספר "המשפחה בקומה העליונה" של אותה הסופרת שאהבתי מאוד.
נקודה שהפריעה לי לקראת הסוף כאשר הגיבורה דחתה פעולה מסוימת בעקבות תגלית וזה פגם לי באמינות, כי לדעתי לא יתכן שזה היה מתרחש כך במציאות.
סוף מיוחד ומרגש מאוד, עם טוויסט אחרון חביב שמשנה את כל התמונה ממש בעמודים האחרונים. הייתה לי הרגשה שהסופרת פשוט לא הצליחה להתאפק מלהכניס אותו בכל מחיר, אך גם שנכתב בחיפזון, עם מלא חורים, והשאיר שאלות פתוחות רבות ללא מענה.
מחכה בכליון עיניים לעיבוד הטלווזיוני האמיתי בנטפליקס לספר, כדי לגלות עד כמה יהיה נאמן לסדרה של נטפליקס שהופיעה בספר.
קראתי כבר את כל ספריה שתורגמו לעברית עד כה, כך שכעת נותר לי רק להמתין לתרגומים נוספים. מקווה שהתרגום הבא יהיה לספר "The Family Remains"- ספר ההמשך ל"המשפחה בקומה העליונה" המצוין שאני מחכה לו כבר זמן רב 🙏🙏😍
לסיכום, ספר מתח מעולה, גם אם לא קל לעיכול מבחינה רגשית, שמזכיר שאף פעם אי אפשר לדעת מה באמת קורה בתוך המשפחה. ושכמעט כל אחד, אפילו המרושע והחולני ביותר, בסה"כ מנסה לעשות טוב.
טריגרים: אלימות במשפחה, פדופיליה, גילוי עריות, רצח

כמה שאני אוהב את ריילי סאגר!!! וזה בעיניי הספר הטוב ביותר שלו עד כה!!! 🏆🥇
אני לא מאמין שחיכיתי כ"כ הרבה זמן כדי לקרוא את הספר הזה. זהו ספר מעולה וסוחף, שמשלב אלמנטים על טבעיים בדיוק כמו שאני אוהב. העלילה מובאת כלבבי בגוף ראשון מפיה של קייסי, גיבורת הספר. זהו סיפור שהטוב והרע שזורים בו יחד בקשר הדוק. הוא עוסק בצדק ובנקמה, ובמה שעלול לקרות כשלוקחים את החוק לידיים. הקריאה קולחת והדפים מתעופפים במהירות. גם הפעם, כמו תמיד, פשוט אי אפשר להניח את הספר מהיד מהמילה הראשונה! ישר בהתחלה חשתי בווייבים של "מאחורי עיניה" המעולה. מבחינת סיפור המסגרת יש המון ספרים דומים, כגון "האישה בחלון", "האישה בתא מספר 10" ובהיבט אחר של סיפור המסגרת הזכיר לי גם את "תנעלי את כל הדלתות" של סאגר עצמו.
קראתי את הספר בקריאה משותפת וזה הוסיף מאוד לחוויה- נהניתי להעלות יחד השערות, להשוות התרשמויות מדמויות ולהתחרות על הספקי קריאה.
לא הייתי מוכן בשום אופן לטוויסט הגאוני שהגיע לקראת סוף הספר!! למרות שחשדתי מההתחלה בכיוון מסוים והתברר שצדקתי, אך לא בדיוק באותו האופן שחשבתי 😏
וכעת לדברים שפחות אהבתי- העלילה מתפתחת לאט יותר בהשוואה לשאר ספריו והחלק העל טבעי מגיע רק לקראת הסוף ורציתי הרבה יותר ממנו. אבל בהחלט היה שווה לחכות, כי החלק העל טבעי שועט אל דפי הספר ולא עוצר עד לסיום המפתיע.
למרות שאני הייתי כותב את הסיום קצת אחרת.. 🤫
מחכה בכיליון עיניים לסדרה המבוססת עליו בנטפליקס. בסצנות המתח החזקות לקראת הסוף, ממש דמיינתי איך יהיה לצפות בהן על המסך. אני רק מקווה שהסדרה תעלה בקרוב לפני שאשכח יותר מדי פרטים מהעלילה, כי כידוע אני לעולם לא קורא את אותו הספר פעמיים 😊
קראתי כבר את כל שאר ספריו של ריילי סאגר שתורגמו לעברית עד כה, כך שכעת נותר לי רק להמתין לתרגומים נוספים. מקווה שהתרגום הבא יהיה לספר "The Only One Left"- הוא נראה ממש מסקרן 😍😍
לסיכום, זהו ספר מתח סוחף וגדוש טוויסטים, המשלב על טבעי. מומלץ בחום רב מאוד, בפרט אם אהבתם את "מאחורי עיניה" 🔥🔥🔥

האמת שבמבט ראשון, בכלל לא תכננתי לקרוא את הספר הזה. משהו בו לא משך אותי, הרבה בגלל הכריכה, אך בהמשך בכל זאת שמתי עליו עין בגלל התקציר המשעשע שמרמז לכיוון מתח קוזי. פשוט אמרתי לעצמי לא לבוא עם ציפיות גבוהות מדי. ואיזה מזל שלא פספסתי אותו, כי הוא בהחלט התעלה על ציפיותיי ☺️
בתור התחלה, אהבתי את ההקדשה בפתיחת הספר ואת התודות המרגשות בסיומו.
וכעת לספר עצמו- העלילה מובאת בגוף שלישי מפיהן של שלושה דורות לבית רוביקון: הסבתא לאנה, ביתה בת' ונכדתה ג'ק. מרבית הפרקים קצרים, הכתיבה משלבת הומור ציני ושנון לאורך כל הספר יחד עם תעלומה בלשית מסקרנת.
התאהבתי מיד בלאנה הדיווה האייקונית והקורעת מצחוק, שעשתה מבחינתי את כל הספר. היא סחפה אותי אחריה לתוך החקירה ומצאתי את עצמי עורך רשימות משלי, מעלה השערות וחשודים ופוסל אותם בלי הפסקה. ולמרות הפז"מ שיש לי בקריאת ספרי מתח, לא הצלחתי לעלות על זהות הרוצח ויותר מזה, על המניעים שלו. וזה מבחינתי מעיד על ספר אינטליגנטי, במיוחד ביחס לז'אנר המתח הקוזי. מגיע צל"ש גדול לספר הזה!
החיסרון היחיד שלו זה שהוא קצת ארוך בעיניי שלא לצורך, ולא היה מזיק לקצר קצת פה ושם.
בסיום הקריאה בדקתי וגיליתי שהסופרת מוציאה בקרוב ספר נוסף, ואני מקווה מאוד שיתרגמו אותו לעברית.
לסיכום, מדובר בממתק של ספר, כיפי וממכר. הצחיק אותי מאוד ובו בזמן חידד את חושיי הבלשיים. סיימתי אותו בחיוך גדול ואני בהחלט ממליץ עליו

הספר נח על המדף שנים ארוכות מאז שיצא לאור, ניסיתי להתחיל אותו כמה פעמים, ובכל פעם בסופו של דבר בחרתי בספר אחר. הפעם הרגשתי שזה בדיוק הספר שאני צריך עכשיו, ולשמחתי הרבה לא טעיתי :)
הכריכה מהממת ומושכת מאוד, ושמחתי עוד יותר לגלות ששמרו על הכריכה המקורית. העלילה מובאת כלבבי בגוף ראשון מפיה של גרייס הגיבורה, הפרקים קצרים ונעים בין ההווה לעבר של גרייס, צ'רלי ודן והתפתחות קשרי החברות ביניהם. העלילה סוחפת, הכתיבה רגישה ומשלבת עומק ותיאורים מורכבים של אשמה, אבל ואובדן יחד עם הומור ציני, אשר יחד יוצרים איזון מושלם.
אהבתי מאוד את העומק הרגשי של הגיבורה והזדהיתי עם מחשבותיה ותחושותיה. ניכר מאוד שהסופרת יודעת אובדן מהו ומיטיבה לתאר אותו בצורה עדינה ומדויקת, על שלל גווניו ופרטיו.
ובכל זאת, מדובר בספר מתח. אז האם הוא מספק את הסחורה ככזה? ובכן, הוא בהחלט מנסה. בחצי הראשון המתח צפוי עד מאוד, ברמה שמרגישים צורך לצעוק לגיבורה בקלישאתיות: "מה נסגר איתך??? איך את לא רואה???" והטוויסטים צפויים מאוד. לקראת הסוף היה טוויסט מרכזי שלא צפיתי וטרף את מה שחשבתי שאני יודע, ומאז ניסיתי להעלות השערות ללא הפסקה ונקלעתי לשורת גילויים וטוויסטים שנחתו עליי בקצב מסחרר, שלא הייתי מעלה על דעתי בשום אופן והשאירו אותי פעור פה ממש עד הסוף. אהבתי את האפילוג המרגש והאופטימי, שמזכיר שאפשר לצמוח כמעט מכל משבר, להתחיל מחדש ולסלוח לעצמנו ולאחרים. בנוסף, הערכתי במיוחד שהסופרת לא הסתפקה בלהודות לקוראים במסגרת התודות בסוף הספר, אלא הקדישה לנו מכתב נפרד. זה הספר הראשון של הסופרת, והיחיד עד כה, שתורגם לעברית. וחבל שכך, כי הוא ממש עשה לי חשק לקרוא ספרים נוספים שלה. אולי בעתיד אנסה לקרוא אותם באנגלית בע"ה.
לסיכום, ספר טוב מאוד, מרגש ונוגע. נהניתי מכל רגע ובהחלט ממליץ עליו. רק אל תבואו עם ציפיות גבוהות מדי מבחינת המתח, כי הוא אמנם מגיע בסופו של דבר, אבל לוקח לו הרבה זמן להניע

קיבלתי את הספר כמתנת יומולדת מיד כשיצא לפני כארבע שנים וכשגיליתי שהוא מעובד לסדרה, העדפתי לחכות עד שיגיע למסך, כהרגלי בקודש. השנים חלפו ועכשיו המליצו לי עליו שוב והחלטתי לא לחכות יותר 🙂
הספר מחולק לשני חלקים והעלילה מובאת בגוף שלישי מפיהן של דמויות המתחלפות לסירוגין. הקריאה זורמת וסוחפת וסיימתי תוך שבוע.
השם והכריכה של הספר אינם מעידים כלל על תוכנו העשיר. לצד עלילת המתח המסקרנת, הספר עוסק בנושאים כגון: חיי נישואין מול רווקות, הבדלים בין נשים וגברים, שחלקם סטראוטיפים וחלקם נכונים. לאורך הספר מורגש כי הסופרת מציגה את הנשים באור חיובי ואת הגברים באור שלילי, הגובל בעיניי במיזאנדריה, וזה ממש הפריע לי בתור גבר.
מבחינת מתח, הספר מתחיל רגיל ודי בנאלי. ההתחלה הזכירה לי את הספר "רצח ראוי" של פיטר סוונסון שלא אהבתי, אך לשמחתי העלילה פנתה משם לכיוון אחר לגמרי והרבה יותר טוב. עליתי על אחד הטוויסטים די בהתחלה, כי הוא היה כתוב כמעט במפורש. טוויסט נוסף היה מפתיע בחלקו וגרם לי לחייך בסיפוק של "ידעתי!" 😃
בפתיחת החלק השני, המתח ממש מעלה הילוך וצובר תאוצה. ומרגע זה, ככל שהעלילה התקדמה כבר לא יכולתי להניח את הספר מהיד, ומצאתי את עצמי מעלה השערות בלי הפסקה. כל הקצוות הפתוחים נסגרים בסיום הקריאה, שאותה חתמתי בחיוך גדול.
זה הספר הראשון של הסופרת שאני קורא, ספר אחר שלה ("בלק אאוט") ממתין לי על המדף ואגיע גם אליו מתישהו בע"ה.
לסיכום, מדובר בספר מתח מפותל ומתוחכם, גם אם צפוי בחלקו. אך זה כלל לא פגם בהנאתי ממנו

קניתי את הספר הזה מיד כשיצא לפני ארבע שנים ובגלל שבכריכה האחורית כתוב שהוא מעובד לנטפליקס רציתי לחכות עד שתעלה הסדרה לפני שאקרא את הספר, כמו שאני עושה בד"כ. אבל הספר הזה פתאום צעק לי מהמדף ולא עמדתי בזה. תראו איזו כריכה מהממת!! אפשר להאשים אותי?? 😍😍 מעבר לזה, גם התקציר מאוד מושך ומסקרן. הספר מחולק לחמישה חלקים, עם ציטוטים פילוסופיים מעוררי מחשבה שממש אהבתי בתחילת כל חלק. העלילה מובאת בגוף שלישי מפיהן של הבלש בארי והנוירולוגית הלנה. רוב הפרקים קצרים וכוללים קפיצות בזמן בפערים של כמעט עשור, אז זה מאוד עוזר למעקב שבתחילת כל קטע מופיע תאריך. בחלקים של הלנה מעורב לעיתים קצת ג'יבריש מדעי שבעיקר קראתי בלי להבין, סיפור החיים וההתמודדות של בארי ריתקו אותי יותר. במחצית הראשונה של הספר נהניתי מאוד מהקריאה. הכתיבה מלאה בתובנות ושאלות פילוסופיות על זמן, זהות וזיכרון, כמו: האם העבר, ההווה והעתיד באמת אמיתיים או שאולי תפיסת הזמן המוכרת לכולנו אינה אלא אשליה? האם באמת ניתן לשנות את העבר? ואם כן, מהן ההשלכות של שינוי כזה?
בחלק הרביעי התחלתי להרגיש תחושת מיצוי, שהעלילה ממחזרת את עצמה בכיוון ההפוך, כאילו גם היא חלתה בנגיף 🥴 וגם המתח הולך לאט לאיבוד. שלא תבינו לא נכון, זה עדיין מעורר עניין אבל לא מותח בשלב הזה. הרגשתי שהסופר מתאמץ לשמר את המתח אבל כבר לא נשאבתי. מצד שני, גם לא יכולתי לנטוש בשלב זה, כ"כ קרוב לסוף, ולמרות שזה נהיה טרחני ומייגע, אילצתי את עצמי להמשיך. זה לא היה קל, ולא עזר במיוחד שהפרק לפני האחרון הוא מאוד מאוד ארוך. ורק קיוויתי שבעיבוד הטלוויזיוני יקצצו כמה שיותר מהחלק הזה. ואז, סופסוף, לשמחתי הרבה, העלילה התקדמה ויצאה מהלופ שנקלעה אליו עם אירועים חדשים. הסיום היה מיוחד ומרגש מאוד, עם תובנה חזקה שממש נגעה בי והלוואי שאצליח לזכות ליישם. סיימתי בלי אוויר ובחיוך גדול. אבל הרגשתי שהסופר ויתר על האמינות בעלילה מבחינת התפקוד בצירי הזמן כדי להגיע לסיום הזה וזה קצת הפריע לי. דבר נוסף שהיה חסר לי הן הערות המתרגם על כל מיני נושאים/גופים בארה"ב שהיו תורמים להבנה ונאלצתי להיעזר בגוגל.
רגע לפני סיום, מילה על התודות שנהניתי ממש לקרוא- לבת הזוג של הסופר באמת קוראים ג'קי בן-זיקרי (בדקתי) ולא יכולתי שלא לתהות אם היא ישראלית 😉 אהבתי גם שהוא קרא לדמויות מהספר ע"ש חבריו הסופרים שסייעו לו בכתיבת הספר.
לסיכום, מדובר במותחן מד"ב טוב במחצית הראשונה וחופר עד מאוד במחצית השניה. והדבר הכי חשוב שלמדתי מקריאתו זה שאני לא רוצה לחיות לנצח. זה מתיש 🥴

הספר התקבל לסקירה מההוצאה 🙏
בתור התחלה, הכל מושך ומסקרן בספר הזה- השם, התקציר, הכריכה.. אתה פשוט חייב לקחת לידיים ולהתחיל לקרוא. הספר מחולק לשני חלקים, העלילה מובאת כלבבי בגוף ראשון מפיה של מייגן הגיבורה. מותח מהמילה הראשונה, הוא תפס אותי חזק ולא יכולתי להניח אותו לשניה למשך כל היום עד השעות הקטנות של הלילה, כשכבר איבדתי ריכוז. ולראיה, סיימתי אותו בזמן שיא של פחות משבוע!!
ממש לאחרונה קראתי את הספר "האישה האחרת" של אותה הסופרת, ובעיניי הספר הזה טוב הרבה יותר מבחינת העומק הרגשי של הדמויות שהוא מציג. אם כי גם כאן ישנה תחושה של כבדות מסוימת של הדמות הראשית. לקראת האמצע הצלחתי כבר לנחש את אחד הטוויסטים, אבל הטוויסט בסוף החלק הראשון הפתיע אותי מאוד ושינה את כל מה שחשבתי שאני יודע. ממש לא ציפיתי לו! הספר מסתיים בסוף סגור, אך עם קצווה פתוחה אחת שלא נפתרת בכוונה תחילה והעלתה לי חיוך גדול בסיום הקריאה. עכשיו, אחרי שקראתי שני ספרים מעולים שלה, הנני מתכבד להכריז שהיא נכנסה להיכל התהילה של הסופרים שבע"ה אקרא כל ספר שיכתבו, כדוגמת גיליאן פלין, שרה פינבורו ואלכס מיכאלידס 🏆
ואגב אלכס מיכאלידס, הספר הזה הזכיר לי את הספר המעולה "המטופלת השקטה" מבחינת המבנה העלילתי שלו- אשת רפואה הנשאבת לעולמה של המטופלת שלה.
לסיכום, ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, זוהי המלצה רותחת!! 🔥🔥 אל תפספסו 😍😍
טריגרים: אלימות בינזוגית, תקיפה, התאבדות

הספר התקבל לסקירה מההוצאה במארז מושקע וחגיגי 🙏😍🙏😍
לשמחתי הרבה הוא מכיל את הנובלה "החתונה של עוזרת הבית", אשר ממנה התחלתי את הקריאה (לפי הערת הסופרת, אפשר לקרוא את הנובלה לפני הספר השלישי או אחריו ואין בכך הבדל). הנובלה חמודה, קצרצרה בכוונה תחילה ומשלבת את כל המאפיינים המוכרים בסדרת הספרים הזו, אבל לא באמת מותחת ואפשר לוותר עליה.
ועכשיו לספר עצמו- מדובר בספר השלישי והאחרון בסדרה. הוא מכיל ספוילרים לספרים הקודמים ודמויות עבר שמגיחות בתפקידי אורח, אז מומלץ מאוד לקרוא לפי הסדר. הספר מחולק לארבעה חלקים ועלילתו מתרחשת כעשור ומשהו לאחר מאורעות הספר הקודם. כמו בשני קודמיו, גם הפעם הוא מתחיל בפתח דבר שמתחיל מסוף הסיפור. מרבית הספר מובא בגוף ראשון מפיה של מילי שכעת נשואה לאנזו ושניהם הורים לשניים- איידה בת ה-11 וניקו בן ה-9. הספר קצבי, הפרקים קצרים מאוד והודות לכך הקריאה מאוד מהירה וזורמת. הכתיבה משלבת מתח יחד עם הומור ציני ומשעשע שמעלה חיוך, היא ממכרת ואי אפשר להפסיק לקרוא עד השעות הקטנות של הלילה. ולראיה, לא יכולתי להניח את הספר מהיד וסיימתי אותו תוך שבוע. בחלק הראשון הספר הרבה יותר קוזי, המתח כמעט לא מורגש ורק בחלק השני מתחיל קצת עניין, שהולך וצובר תאוצה. בסיום החלק השני ממש נשמטה לי הלסת כי בשום אופן לא ראיתי את הטוויסט הזה מגיע. הרגשתי שלקח לפרידה קצת זמן להתעורר, אבל מרגע שזה קרה היא לא מתעייפת בכלל וטוויסט רודף טוויסט ממש עד העמוד האחרון!
חיסרון בולט מבחינתי היה שהפשע שבוצע לא היה מהודק מספיק ולא מובן לי עד הסוף. בנוסף, אני יכול להבין את אלו שטוענים שהרעיון והמבנה זהים בכל הסדרה, אבל הדמויות והמניע משתנים, והאמת? לא הייתי חושד בהם גם עוד מיליון שנה.
אחרי שקראתי 3 ספרים שלה הגעתי למסקנה שפרידה מקפדן היא המקבילה הנשית של הרלן קובן מבחינת השטאנץ הממוחזר ואו שאוהבים אותה או שלא. ואני לגמרי שייך לאלו שכן (חלום שלי ששניהם יכתבו ספר יחד!! 😍😍) והכי משמח שבסוף הספר כתוב שבקרוב יתורגמו ספרים נוספים של פרידה ואני מצפה להם בכיליון עיניים!!! 🤩🤩🥳🥳 בתקווה שגם הפעם ישמרו על הכריכה המקורית, כמו שעשו בכל ספרי הסדרה 😍
לסיכום, ספר חובה!! במיוחד אם כבר קראתם את שני הקודמים 🔥🔥🔥 ובינינו, מי עדיין לא קרא?? 😍😍😉