• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

מאת אורי אדלמן

הביקורת של וויליאם מאני

תמונה של וויליאם מאני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

מאת אורי אדלמן

הביקורת של וויליאם מאני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של וויליאם מאני
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:1998
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
חגית
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“קראתי את הספר תוך יום וחצי. הרגשתי כאילו הכנסתי לפה בבת אחת כריך שלם עם פסטרמה, חסה, מלפפון ירוק, מל”

7/102
ביקורות על משוואה עם נעלם
הבאה
דינהליס
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•1 דקות קריאה

הספר יצא ב 98' והיה זכור לי כספר מתח טוב. התחשק לי לחזור אליו כדי לראות אם עובר את מבחן הזמן.
גיל שדה מקבל טלפון מוזר מאחיו. האחרון אמור להשתחרר מהכלא תוך מספר ימים ובמהלך לא צפוי ולא שפוי עושה "ויברח". גיל חוזר מניו יורק לתל אביב לתוך חמישה ימים אינטנסיביים של חקירה בלשית מרתקת וסוחפת.
אקשן ישראלי טוב, שומר על קצב מהיר לאורך כל הסיפור בלי "קטעים מתים" (חוץ מהגופות שמעטרות את העלילה) ובהחלט עובר את מבחן הזמן. מומלץ בחום.
קצת הפריע לי:
• דמות קצת פלצנית, גיבור כל יכול, יוצא מהכל כמעט ללא פגע. אבל בגלל הקצב הגבוהה והעלילה המהודקת, לא כזה קריטי
• סצנות סקס מפורטות, הרגיש לי קצת זול
• טעויות הגהה רבות בדיגיטאלי

• הוצאה:כתר
• תאריך הוצאה:1998
• קטגוריה:מתח ופעולה
• מספר עמודים:349 עמ' מודפסים

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של יעל
יעל
תמונה של Mira
Mira
תמונה של גלית
גלית
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של אתל
אתל
9קוראים|גיל ממוצע55|56%נשים

על המבקר

תמונה של וויליאם מאני

וויליאם מאני

ותיק
חבר מזה 4 שנים
86 ביקורות•844 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות•צבא ובטחון
תמונה של וויליאם מאני
וויליאם מאני
ותיק
חבר באתר מזה 4 שנים
ביקורות86
לייקים שקיבל844
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית33מתח ריגול והרפתקאות23צבא ובטחון7

דיון על הביקורת

1 תגובה
Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 3 שנים

זוכר שנטשתי די מהר

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של וויליאם מאני

השרשרת

השרשרת

אדריאן מקינטי

בשעה טובה סיימתי לראשונה רב־מכר של ה־New York Times.
תמצית העלילה: ילדה נחטפת בעבור חופן דולרים, שאותו אמה תשמח לשלם. אלא שכדי לשחרר את בתה, יהיה עליה לחטוף ילד אחר בתמורה לכופר. מכאן "השרשרת".
היא רק חוליה אחת בשרשרת החטיפות. כל סטייה מההוראות תוביל למות בתה, והיו כבר כאלה שניסו לשבור את השרשרת. משפחה שלמה נכחדה. ראי הוזהרת.
זהו מותחן קצבי ומטריד, בעיקר משום שנראה שמייסדי הפירמידה חשבו על כל פרט. אני, מהשזלונג הממוזג, מחפש לאורך כל הדרך את הפרצה. איך לעזאזל קוטעים את השרשרת הזאת ועדיין שומרים על המשפחה בחיים? ואיך האם, שהאלימות התדפקה לפתע על דלתה, תצליח תחת הלחץ להפוך את הקערה על פיה?
לאורך החלק הראשון, "השרשרת" באמת מרגיש כמו הפשע המושלם. אני לא הצלחתי למצוא אפילו חור אחד בתוכנית. ולאט־לאט מחלחלת גם לקורבן וגם לקורא ההבנה שהסחיטה הזאת לעולם לא תיגמר. בשלב הזה כבר ברור: מישהו חייב לקטוע את השרשרת, ויהי מה.
עד כאן, מבחינתי, מדובר ב־5 כוכבים. ואז מתחיל החלק השני, שבו הפתרונות כבר פחות עומדים ברף שהחלק הראשון מציב. ועדיין, הספר שומר על קצב טוב ומספק אחלה תמורה למחיר.

לכן אני מדרג: 4/5 בסולם מאני.

לפני שבוע•
★★★★★
•וויליאם מאני
הצייד

הצייד

יזהר דוד

מסמך כנה ומרתק לתוך נפשו של רכז שב"כ מיוסר. אין פה פילטרים. הוא לא מרחם עלינו או על עצמו ולא נותן לנו גרסת גיבור מצונזרת וקלה לבליעה. שומרי הסף שעל דלת הגיהנום הם לא גיבורים לבנים לובשי גלימות צחורות, אלא אנשים אפלים שבכדי לשמור עלינו צריכים להיות לעיתים אכזריים יותר מהאויב.
הם משלמים מחירים כבדים מנשוא כדי לחצוץ ביננו לאכזריות העולם.
אנסה לתאר את חווית הקריאה במשל.
תארו לכם ובערב החג הביוב בביתכם עולה על גדותיו. האורחים צריכים להגיע, הצחנה ממלאת את הבית ותחושת הקבס והמצוקה ממשיים.
האינסטלטור שהזמנתם, פותח את מכסה הביוב ובידיים חשופות מכניס את ידיו לצנטרום של הגועל שיצרנו, בכדי להציל אותנו מלטבוע בצואה. אנחנו מעקמים את פרצופנו בסלידה, שמחים לשלם כל מחיר העיקר לא לשכשך בחרא.
עכשיו דמינו שהאינסטלטור הזה מסב איתכם בבגדי העבודה לשולחן החג.
יזהר דוד, בדומה לאנשי כח 100. גיבורים שחורים, לעבודות שחורות.
גיבור אמיתי, לא מפולטר שאינו קל לעיכול.
מחשבות קשות בלב איש, מעייף להיות יזהר דוד. סיימתי את הספר ב5 שעות, תשוש נפש.

⅘ בסולם מאני

מי שאהב יהנה גם מ: 'עמוק בעזה', 'אל נקמות', 'לכתוב על המים', 'כי בתחבולות'.

לפני שבועיים•
★★★★★
•וויליאם מאני
אני אהרוס אותך

אני אהרוס אותך

לינווד ברקלי

ריצ'רד בויל, מורה לספרות בתיכון אמריקאי טיפוסי, מבחין באדם חשוד בעיצומו של דיון כיתתי על הספר 'הדרך' של קורמק מקארתי. כל מדינה והחרדות המובנות שלה: אם כאן הפחד הוא מפיגוע, בארצות הברית החשש המיידי הוא מנערים חמושים, יורים שלוחי רסן נוסח 'באולינג לקולומביין'.
ברגע אחד הגיבור הופך לגיבור.
אלא שהתהילה קצרה, ובילי פינסטר, תלמידו לשעבר של בויל, מזהה את פניו על מסך הטלוויזיה ומריח הזדמנות לסחיטה. עברו של הגיבור מעלה תהיות, והשאלה האם הוא מפוקפק דיו כדי לשמש מנוף לסחיטה מרחפת מעל העלילה כולה.

בניתוח הדרך של מקארתי מתעכב הסופר על העובדה שאנשים מגיעים לקניבליזם כדי לשרוד עולם אפוקליפטי. ספרו של ברקלי מתכתב עם התמה הזו לכל אורכו: גם כאן, בעולם לכאורה נורמטיבי ומסודר, אנשים “אוכלים” זה את זה כדי לשרוד. עולה השאלה האם הסופר מבקש לרמוז שאנחנו כבר חיים בעולם אפוקליפטי – פשוט קרובים מדי אליו מכדי להבחין בכך.

זהו ספר מתח חביב וקצבי. באיזשהו שלב הוא מאבד מעט מומנטום, אך לקראת הסיום ממריא מחדש ומגביר קצב. זהו הספר הראשון של ברקלי שאני קורא, ובהחלט אחפש נוספים שלו.

⅘ בסולם מאני
מומלץ בחום.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני
הסדק

הסדק

יריב ענבר

עולמו של גואל בן-עטר, לוחם מוסד לשעבר שהודח מתפקידו בשל טעות מבצעית סוגר עליו. הלום ומיוסר הוא מוצא את עצמו במסע חיפוש ארכיאולוגי אחרי שרידים מבית המקדש בעקבות מחקר שסבו הארכאולוג לא הספיק להשלים. כל זאת כדי לנסות להחזיר לעצמו את תחושת המסוגלות ואת הטעם לחיים.
הוא חודר בזהות בדויה לבית חולים פסיכיאטרי בבית לחם כמתנדב מוסלמי מצרפת שם הוא משתמש ביכולות אותן רכש בתור סוכן ביון ולפני זה כלוחם בדובדבן.
מתח ישראלי טוב.
5/5 בסולם מאני.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני
חבר קרוב

חבר קרוב

שי אספריל

שירלי יורשת מאביה לא רק את מראה המצודד וחריפות המוח, אלא גם את החיבה לריגוש שבבגידה.
גם המקצוע שבחרה – יועצת אסטרטגית – נע במרחב מוסרי אפור. תפקידה להושיע בהסחה שקר ורמיה אנשים רמי דרג שהסתבכו.
היא פוגשת את אסף, בן גילה, ופגום מוסרית כמוהה, שמסרב להיכנע לציפיות החברתיות ולממש את הפוטנציאל הטמון בו, הן בתחום המקצועי והן בזוגיות. הוא מסתפק במועט, ובוחר “לחיות לצד החיים” ולא להצטרף למרוץ העכברים.

בערב חורפי אחד, חטא רגעי גורר עונש מיידי, וסוחף את גיבורי הסיפור אל תוך מערבולת טראגית, שמאלצת אותם להתמודד לא רק עם עצמם, אלא גם עם האנשים הקרובים אליהם ועם יצר ההישרדות והאנוכיות האנושית.

הרומן כתוב היטב, מעורר מחשבה, ומשאיר את הקורא מהורהר זמן רב אחרי הסיום.

מומלץ בחום.
5/5 בסולם מאני.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני
פינטו שם פרטי

פינטו שם פרטי

אורטל חזות

רומן מזרחי עדין ומעורר מחשבה. אופיר, קצין צנחנים משוחרר בקלון, מוצא את עצמו נאלץ לעזוב את עולמו המוכר ולנסות להשתלב בעיר הגדולה בתקווה לפרוץ את תקרת הזכוכית של ירוחם . בין סמטאות תל אביב הוא נאבק לא רק על קיום אלא גם על זהות בין הרצון להיטמע לבין הפחד להיעלם.
הקונפליקט בין המרכז לפריפריה, בין מזרח למערב, נוכח לאורך כל הדרך ומעובד כאן ברגישות וביושר. הדמויות אמינות, אנושיות ומעוררות הזדהות, והמפגש ביניהן מעלה שאלות כואבות אך אמיתיות על שייכות, גאווה ומקום.
שמחתי להיתקל ברומן שמאיר פן אחר של החברה הישראלית.

⅘ בסולם מאני

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני
מה שלא הורג

מה שלא הורג

דייוויד גוגינס

This is Sparta!
דייויד גוגינס, איש 'אריות הים' קשוח לוקח אותנו לסיבוב.
מילדות קשה וחיים שמנמנים ובינוניים הוא מצליח להביא את עצמו לשבירת שיאים פיזיים ונפשיים וצליחת שבעת מדורי גיהינום. ביניהם 3 מחזורים של 'שבוע הגיהינום' במיונים של אריות הים, בית הספר לרינג'רים וגיבוש לכוח דלתא. מרתונים ואולטרה מרתונים והשתתפות בתחרויות הספורט הקשות בעולם. הוא רץ עם שברים ברגליים אותם הוא עוטף באיזולירבנד חבלה ומתעלם מהכאב בדרך לפסגות המטורפות שהוא כובש.
גוגינס הוא הדבר הספק אנושי הקרוב ביותר לסופרמן.
המנטרה 'מה שלא הורג מחשל' מלווה אותו לאורך כל הספר, עד שהאמת הפשוטה ש'מה שלא הורג לעיתים יכול לעשות נזק בלתי הפיך' באה גם היא לידי ביטוי.
הספר די ילדותי ומתעלם מהנזקים שעולל לעצמו בדרך, אבל הוא מדרבן ונותן השראה.
Viewer discretion is advised
סך הכל חביב.
⅗ בסולם מאני.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני
המיליון הראשון הכי כואב

המיליון הראשון הכי כואב

אריק צ'רניאק

רומן מתח חדש של אריק צ'רניאק, מחבר אחת הדיסטופיות הישראלית המצויינות לטעמי, 'גיבור'.
בז'אנר שונה לחלוטין מספרו הראשון, צ'רניאק מוביל אותנו ברכבת ההרים של עולם הסטארטאפ הישראלי. ביד בוטחת טווה עלילה מרתקת שפתחה לי צוהר לעולם לא מוכר.
בחיקו של תום סילבר - יזם לא תמים, שירד מנכסיו עד לפת לחם, נופלת הזדמנות לעלות על הסוס בדמות של סטארט אפ חדש ומבטיח המבוסס על המוח החריף של סופי, גאונת קוואנטים חריפה תמימה ונאה. עילוי אקדמי עם אפס ניסיון בנבכי עולם הסטארטאפ/ עסקים הנכלולי. מחול השדים שבו מעורבים כסף, אהבה, תככים ומזימות יוצר ספר קיצבי וסוחף לקריאה.
שמות הפרקים לקוחים מעולם שאין לי מושג בו, ובאנגלית. בהתחלה עוד ניסיתי לתרגם. אולי עוד אחזור לזה, זה קצת כמו קורס מזורז בסטארטאפ ושוק ההון, ברגע שהסיפור התחיל לתפוס תאוצה ירדתי מ'הקורא מחפש משמעות' כדי לא לפגוע ברצף הקריאה. (זה קרה בערך בפרק השלישי).
הספר גורם לך לחשוב, על החור השחור, הריגוש במרדף אחרי הכסף, על רעב שלא יודע שובע, על צרות של עשירים. על מרוץ העכברים. ולי הוא גרם לחשוב על מעמד העבדים ומתנת ההסתפקות במועט.
צ'רניאק לא מקל על הגיבורים הוא מביא דילמות אמיתיות שנושאות בקרבן מחירים כבדים ויוצרות עניין ומתח.
כשהאידיאולוגיות פוגשות חזיתית במציאות ועל כפות המאזניים עומד כסף רב. קונפליקטים מרגשים נוצרים, שיוצרים קצב טוב.

5/5 בסולם מאני.
מומלץ בחום.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני
נקמה

נקמה

שרה אנג'ל

דפנה בג'רנו, פרח השכונות, מעבירה את גיל ההתבגרות בבת ים הקשוחה. ההורמונים מציפים וכל האידיאולוגיות הנכונות מתנפצות אל מול דמותו המסוקסת של אבנר - עבריין יפה תואר ופסיכופט לא קטן עם פטיש חקלאי של 'לגדל' את דפנה התמה שתהיה לו לאשה ראויה וחסודה.
פעמוני האזהרה שמהדהדים בעוצמה באוזנייה המאוהבות מקבלים פרוש של פעמוני חתונה בראשה המעורפל בזכות זריקת הטשטוש שקיבלה מקופידון.
אנג'ל מתארת זוגיות רעילה ועיוורון במיומנות, דמויות העבריינים אמינות והמשחק במינעד השפה העבריינית לבין שפה גבוהה יוצר תמהיל מרתק.
הפסיכופט חושד שבגדה בו ועף לו כל הסכך הוא 'מחנך' אותה בסצנה קשה במיוחד דבר ששולח אותה לאשפוז באברבנל ותכנוני נקמה מפורטים.
דפנה לא בוחלת באמצעים כדי להגיע לנקמתה שמוגשת קרה מאוד לטווח של 14 שנים בהן היא רוכשת השכלה והופכת לעו"ד פלילית מוכרת. הדרך לנקמה רצופה שחרור אסירים עם דם על הידיים ויצירת קורבנות נוספים חפים מפשע.
הנקמה בנויה היטב ומרתקת אם כי לוקה בחסר. בגלל שהספר ישן אני מרשה לעצמי לספיילר, אני חשתי כי היא לא מושלמת. אנס אחד נשאר מחוץ למעגל הנקמה ועונשם של קריסטי וחן היה חיוור לטעמי.
שרה אנג'ל אחת מהסופרות האהובות עלי. בגיל 23 ניהלה עם בעלה שמעיה אנג'ל אימפריית פשע, ישבה כמה שנים בכלא, ואחר כך עזבה את עולם הפשע ונסקה להיות סופרת רבי מכר ואורחת מבוקשת באולפני הטלוויזיה. הכרותה עם העולם מביאה חוויה אותנטית ומסעירה לקוראים. לטעמי ספרה זה מהווה אבן דרך בספרות המתח והרומן הישראלי ואם אני לא טועה נראה שסדרת 'הלביאה הלוחמת' שאבה מ'נקמה' השראה במידה רבה.
קראתי את הספר לפני כ-25 שנים והוא עדיין עובר את מבחן הזמן.
מומלץ!

5/5 בסולם מאני.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•וויליאם מאני

ביקורות נוספות על "משוואה עם נעלם"

משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

בגיל 46 הלך אדלמן לעולמו, בחטף, כליל כישרונות, איש אשכולות. אני מקווה שהוא לא קורא את הביקורות בסימניה, בכל אופן עדיף שידלג על שלי. לא נעים להעביר ביקורת בביקורת על אדם מוכשר ועוד כזה שכבר לא יכול להגיב.
אם הספר היה תוצרת חוץ יכול להיות שלא הייתי דולה את החסרונות, אבל מה לעשות, ארץ קטנה עם שפם, דברים שרואים מפה לא רואים משם.
אז מה הבעיה העיקרית?
שהגיבור של משוואה מוצלח מדי.
וזחוח.
כן, זו המילה. היום משתמשים בשלוש מילים כדי לתאר אותה מידה מגונה: "עף על עצמו".
גם כשהוא מונה את כישלונותיו האישיים, ומדי פעם הוא מצטנע וטופח לעצמו על המצח כאומר: אוף, איזה אידיוט אני... גם אז הוא נשמע כמו הצנוע הידוע. יהיר, גאה, סנוב אינטלקטואלי וזחוח. כן, התאהבתי במילה הזאת. כל הספר זחוח. מרוצה מעצמו עד בלי די.
גיל שדה (הסופר, אגב, מעולה במתן שמות סטריאוטיפים, מגזריים, מגדריים, סוציו-אקונומיים מותאמים תקופתית) מגיע ארצה כדי לעזור לאחיו האסיר. יובל שדה, ישב בבית הסוהר בגלל נהיגה בשכרות שגרמה למות אביהם.

גיל הוא דוקטורנט למשפטים, מרצה באוניברסיטה, שמעודו לא הופיע בבית המשפט כעורך דין, לכאורה חנון אקדמי מצוי. והנה, בעודו צונח לתוך שלל תעלומות מצמררות, הוא שולף אמרות כנף, חידודים, פאנץ' ליינים, הוא מגיב בחצי שניה על סיטואציות שבלשים מנוסים היו מתחבטים בהן כמה ימים, בקיצור, לא בלש מיוסר ולא נבעך, אלא אחד שלא יכול להיכשל. רודפים אותו, מכים אותו, מנסים לרצוח אותו, יורים בו, אבל בובת נחום תקום שלנו קמה על רגליה כאילו כלום, או כאילו הייתה ג'ק ריצ'ר בהתהוות. אלא שריצ'ר אמין פי כמה מאותו חנון מרוצה מעצמו.

לכאורה, גיל שדה הוא דמות ה"גיבור בעל כורחו", אדם מן היישוב, שמסתבך בפרשיות מתח שלא בטובתו. דמות זו שכיחה למדי בסוגה זו, ולינווד ברקלי הוא סופר המתמחה בסגנון זה. אבל בעוד ברקלי, המעמיד מכשולים בפני גיבורו, מעניק לקורא את התחושה כי היה עושה הכל כדי להושיע את הגיבור האומלל, הרי שאדלמן לא מרשה לקורא ליפול לתהומות הייאוש אפילו לרגע. אין אפילו שניה שבה אנחנו מצליחים להעמיד את עצמנו במקומו ולפחד. אם הוא כל כך בטוח בעצמו, מי אנו שנפחד?

וכך, נרדף על ידי המשטרה והמוסד וחבורה של פושעים, מצליח גיל שדה להתאהב בבחורה. כן, כן, הרומנטיקה מצויה גם בתוך הליכלוך, הגופים שלא התקלחו, הזיעה, האיברים הכאובים, המחוצים, הירויים.

ועכשיו, תסלחו לי כולכם. זה ממש לא מתוך פוריטניות, הלוא אינני קוראת רק צאנה ראנה, אבל הקטעים הרומנטיים, כביכול, שבספר, דומים יותר לפורנוגרפיה או לחמישים גוונים (לא קראתי, זה רק דימוי) מאשר לספרות טובה. כבר קראתי אלפי ספרים בחיי, וגם עניינים אלה מתוארים בפירוט כזה או אחר, אבל התיאור של אדלמן קצת בהמי והרבה מגעיל. אולי לא אתכם, אבל אותי.

למה נתתי לו ארבעה כוכבים? כי הספר מרתק וכתוב היטב, גם מבחינת כישרון הסיפור ופיתולי העלילה וגם מבחינת כישרון הכתיבה. ומפני שאם אורי אדלמן היה כותב הלאה, יכול להיות שהוא היה יכול לכתוב גם ספר מצוין. הכישרון ישנו, אבל איננו. כי לצערנו, אדלמן נפטר בדמי ימיו.

הסיפור מתרחש בתחילת שנות האלפיים, ולכן אין הרבה טלפונים סלולריים, אין מצלמות בכל פינת רחוב, ניתוחי סייבר הם כמעט בחיתולים, האינטרנט לא מככב וגם הפורנזיקה לא משהו. אבל הספר לא מיושן מפני שעבודת המוח מצוינת.

אז שוב סליחה אורי, לבי באמת נחמץ בקרבי כששמעתי על פטירתך, אני חושבת שהיית אדם מוכשר באופן שערורייתי כמעט. מוזיקאי, מתמטיקאי, איש מחשבים, סופר מצליח, אבל אם אתה קורא עכשיו את מילותי מלמעלה, תדע שאולי אני סתם מבקרת אותך מתוך קנאה.

והערה להוצאה: מצאתי שגיאת כתיב בספר, חילופין של ט' ב-ת' פעמיים באותה מילה. שכחתי מה המילה, אבל משהו כמו מטמתי במקום מתמטי, מין סוג כזה. מכיוון ששכחתי מה הייתה המילה, אין לי אלא להלין על עצמי (או על גילי...)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אפרתי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

כשהייתי בחטיבת הביניים התנדבתי בספרייה הציבורית שליד ביתי. אני זוכר שליד דלפק ההשאלה עמדו שתי עגלות מלאות בספרים "מומלצים" או אלו שנשאלו הכי הרבה ע"י קהל הקוראים, ולא משנה כמה ספרי סיפורת למבוגרים היו לנו בעומק המבנה 80% מהקוראים היו מתרכזים בשתי העגלות ויוצאים משם עם ספרים. כל קיום הספרייה היה מרוכז בשתי העגלות הללו.
עוד מראה שאני ממש זוכר זה את שני הספרים של אורי אדלמן (משוואה עם נעלם ושעות מתות) מרופטים, לא משנה כמה עותקים הספרייה החזיקה כולם הגיעו בסוף למצב מרופט ומשומש. 16 שנים אחרי בעקבות המלצה פה בסימניה החלטתי לתת צ'אנס לספר המרופט והמשומש ואיזה תענוג זה היה! כבר הרבה זמן לא קראתי ספר מתגמל.

גיל שדה חוזר מארה"ב לאחר שאחיו בורח מהכלא שבועיים לפני השחרור ובמהלך החיפושים אחר אחיו הרבה גופות מתחילות להיערם וגיל נמצא האשם העיקרי למותן כך שהוא מתחיל מסע בריחה ממשטרת ישראל ועוד גורמים מסתוריים על מנת לחיות ולהבין לאיפה אחיו נעלם ואיך הכל קשור לאביו שנהרג בתאונת דרכים שנתיים לפני.
הספר נפרש על פני חמישה ימים וכל פרק עוקב אך ורק אחרי גיל, איזה כיף זה! יש איזושהי מגמה בספרות המתח בשנים האחרונות לעקוב כל פרק אחרי דמות אחרת, לתת מספר זוויות, להגביר את המסתורין, להראות איך כל הסיפורים מתקשרים אחד לשני בסוף ופתאום יש כאן סיפור שפשוט עוקב אחרי דמות אחת בכל רגע במשך חמישה ימים רצופים, וזה כל-כך כיף ומזרז את תהליך הקריאה, בדיוק מה שספר מתח טוב עושה. הפרקים קצרים ומותחים וגם אם חלק מהדברים שמתרחשים בספר הם קצת הזויים ולא מותאמים למציאות הם נסבלים בזכות הכתיבה של אדלמן והעלילה הכללית שמספיק מותחת כדי שנוותר לו "ונעלים עין" על חלק מההגזמות.
אמנם הספר נכתב לפני 25 שנים אבל הוא מותח ומרגיש רלוונטי גם לימינו (חוץ מזה שהדמות צריכה לשכור בלשית שתבדוק לו כל מני דברים שהיום אפשר למצוא באינטרנט בדקה או העובדה שלרוב לא היו סלולרים כך שצריך למצוא את הטלפון הקווי הקרוב כדי להתקשר).

אמנם זאת לא יצירת מופת אבל זה ספר שלא מזלזל בקוראים שלו ויודע למתוח אותם ממש עד העמוד האחרון והוא עושה את זה עם המון הומור ומתח ישראלי שישאירו אתכם עד השעות הקטנות של הלילה בקלות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

עד כה לא קראתי את ספריו של אורי אדלמן, סופר ישראלי פופולרי שמת בדמי ימיו לפני עשרים שנה. הרומן "משוואה עם נעלם" סחף אותי למקומות מדהימים שכל כולם תוצרת כחול לבן. המוסד, המשטרה, טייקונים, רציחות, ואדם אחד בשם גיל שדה, המגיע לתל אביב לחופשה קצרה. אחיו, יובל, הצעיר ממנו, מסתבך במה שמתברר בהמשך, כתעלומה מורכבת ביותר. גיל נחוש בדעתו להוציא לאור את האמת וזאת תוך חמישה ימים סוערים ומלאי מתח. בדרכו לפתרון התעלומה גיל נקלע למצבים בלתי אפשריים, מוצא אהבה, ונחלץ ממצב של אפס סיכויים לפתור את תעלומת התאונה שאחיו יובל היה מעורב בה. כתיבה קצבית, עלילה מרתקת, תמונות מוכרות מהמציאות הישראלית לפני 20 שנים - אקטואלית גם כיום - ועל הדרך, איך לא, מראות סקסיים מחדר המיטות. כל אלו ורעיונות אחרים משולבים בעלילה המרתקת. ספר אקטואלי גם כיום למרות שפורסם לפני שנים. רוצו לקרא. חמישה כוכבים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

מותחן קליל, זורם ומהנה שקשה להניח אותו מהיד עד סופו. בנוי בתבנית "האדם התמים שנקלע לקונספירציה" ששימשה כבר 1001 מותחנים אחרים, אלא שאורי אדלמן ז"ל הצליח ליצוק לתוך התבנית השחוקה את התבלינים המקומיים ובכך ליצור מותחן ישראלי טוב, עינייני ובעיקר מותח... אם כי לא תמיד הגיוני.

הגיבור, גיל שדה, מגיע מארה"ב לאחר שאחיו לא חזר לכלא הפתוח שבועיים לפני שחרורו. בביתו בארץ הוא מוצא גויה ומכאן הדברים נעים בקצב מואץ לאורך חמישה ימים. המשטרה והמוסד רודפים אחריו, אנשים נעלמים, גויות מתחילות לצוץ, שום דבר אינו כמו שהוא נראה, מתגלים חברים שאינם בדיוק חברים, אויבים שאינם בדיוק אויבים ואיזשהם אנשים מסתוריים בעלי קשרים ענפים העושים הכל כדי שפרשה מהעבר לא תיחשף... עד הסוף הלא כל-כך מפתיע (לפחות לא למי שכבר קרא כמה ספרים בסגנון דומה) שמשאיר את הקורא במתח, לא כל כך בגלל ה"מי" אלא בגלל ה"למה".

הספר בהחלט עונה על הדרישות ממותחן, אלא ששני דברים צרמו לי:
* על פי השמות בספר נדמה שהוא נכתב בעידן הספרות המגוייסת של מפא"י (רשימה חלקית: קליכשטיין, לוינשטיין, רפפורט, הרץ, שדה, גולדבלט, כץ, שפיגל, פרומין) ולא בעידן הפוליטיקלי-קורקט של העשורים האחרונים.
* על פי הכריכה האחורית אפשר היה לחשוב שהספר הוא חלק מסדרת "50 גוונים". על מחצית הכריכה האחורית מופיעה סצינת סקס מהספר למרות שהסקס בספר הוא מינורי למדי. אז למה דווקא הסצינה הזאת? הפתרון שמור כנראה לעורכים של כתר.

בכל מדינה קטנה, אפילו איסלנד, קמו סופרים שכתבו מותחני מתח וריגול טובים ואילו אצלינו, פרט לאמנון ז'קונט, אורי אדלמן ז"ל ומישקה בן-דוד, יש שממה בתחום הזה. יש כמה שניסו אבל כל שהוציאו תחת ידם היו מותחנים ירודים או קריקטורות.

לסיכום: אם נתעלם לרגע מההיגיון זהו אחלה מותחן. מומלץ!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רונדו
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

אורי אדלמן ידע לכתוב ספרים טובים.

לאוהבי ספרי מתח.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•ברשב
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

אי שם בסוף שנות ה-90 יצא רב מכר מותח זה, דבר שסביר להניח העמיד את כותבו במקום מכובד של הספרות המקומית, הפתיע אותי לדעת שהספר הנ"ל אפילו תורגם לגרמנית(!) אם לסמוך על ויקיפדיה.
הספר אכן מותח, אוהבי הז'אנר יעידו על הנוסחה המוכרת של אדלמן בה על הקורא לתור אחר רמזים שמפוזרים בעליות גג נטושות ובזירות רצח המוקפות בסרט סימון צהוב. אה..סליחה, אדום,צהוב של של NYPD, ואולי בעצם זה בדיוק העניין, הספר אמין ככל שיהיה מרגיש יותר ניו יורק מאשר תל אביב.
לא שזה רע, אבל ליטוש הדמיות מעורר חוסר אמינות (שלא מפריע כלל למתח.)
זה קצת משעשע לקרוא את ספרי המתח שבאו בתקופת "משוואה עם נעלם" הם נכתבים בעולם ללא גוגל ופייסבוק,כך שנאלצים החוקרים החריפים המתוארים בספר, לתור אחר רמזים במאובנים פרה היסטוריים כמו "ספר טלפונים" או "דיסקט מאגר שמות הביטוח הלאומי" ואפילו זכורה לי סצנה ארוכה שבה מעורבת קלטת זעירה של משיבון תא קולי שנגנבה בחופזה ,מאחד הטלפונים בהם נתקל הגיבור.
כל זה רק מוסיף ליצירת העולם אותו מבקש הכותב להכניס אותנו, מעבר לזה, זה נחמד לקרוא סוף סוף ספר שלא לוקח את מסך המחשב כגיבור עלילתי, בו אימיילים ואתרים אפלים ברשת סוגרים קצוות בתעלומה. כמו שידידנו מעבר לים הרלד קובן וחבריו עושים לז'אנר סיפרי המתח בעשור האחרון.
ספר מתח נוח לעיכול אפילו לפני השינה, סופר מקומי, קצת כמו פרק טוב של "חוק וסדר" רק בדיזינגוף. "אני רואה מלאך והוא אומר לי: קח את שנות ה-90"

לפני 13 שנים•עומרי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

ספר מתח מבחינתי זה כמו ארוחה טובה אחרי שהיית ממש רעב.
אתה אוכל מהר מהר וממלא את הבטן. ואז האוכל מתעכל לאט-לאט.

ככה גם עם הספר הזה - ברגע שהתחלתי לא יכולתי לעצור באמצע.
וכל פעם שעצרתי, כל מה שחשבתי עליו זה מה יקרה הלאה?
הא'-ב' של הז'אנר.

הספר מאוד זורם וקולח והכל בו קורה כל כך מהר.
כל הספר עוסק בחמישה ימים עוצרי נשימה וחסרי שינה שעברו על הגיבור שלנו גיל שדה.

אבל בסופו של דבר, אחרי שהצלחתי לעכל בעצם את כל הפרטים בספר, כמו שצריך - אני יכולה להגיד רק שהסופר קצת הגזים עם כל ההתרחשויות המרובות בחמישה ימים קצרצרים.
מה שנתן לי הרגשה כאילו הוא מנסה יתר על המידה לרגש את הקורא, אפשר להגיד ממש להמם אותו.
וחבל, כי אם ההתרחשויות והארועים היו מתפרסים על יותר זמן, העניין היה נראה יותר מציאותי (לא בהרבה),

כיוון שגם מהבחינה הזאת הסופר נטה קצת להסחף - בכמה ימים הגיבור מספיק למצוא גופה בבית שלו, לעבור תאונת דרכים, לצאת ממנה עם כמה צלעות שבורות, לצאת מהאמבולנס ברגע שחזר להכרה, לתפוס מונית, להרביץ למישהו שעקב אחריו, לטוס לקפריסין ולחזור, להתאהב, לעלות על מזימה שקרתה לפני 20 שנה, לתפוס טיסה במסוק בהתראה של שעה וכו'. הדברים נראים קצת גדולים מהחיים.

את כל זה אני אומרת אחרי עיכול הספר כמו שצריך.
תוך כדי הקריאה הוא באמת מאוד סוחף, מהבחינה הזאת הסופר הצליח.

אפשר להגיד שמי שמחפש אקשן ויותר מזל משכל - הספר הזה מאוד ימצא חן בעינייו.
ולמי שמחפש ספר עמוק יותר, ולא דמויות יחסית שטחיות, מוזמן לוותר או לקרוא אותו כדי להעביר את הזמן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Lena
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

קראתי את הספר תוך יום וחצי. הרגשתי כאילו הכנסתי לפה בבת אחת כריך שלם עם פסטרמה, חסה, מלפפון ירוק, מלפפון חמוץ, עגבנייה, בצל, פלפל אדום, פלפל ירוק, פלפל צהוב, פלפל כתום, חרדל, מיונז, עלי בייבי, אגוזים, פירות יבשים....ועוד (הבנתם), הרגשתי קצת מחנק מהעומס, אבל כל כך נהנתי מהטעמים...
בקיצור, ספר עמוס, דחוס בפרטים, מותח מאוד וגורם לך לא לעזוב אותו ולהמשיך עד הסוף. אהבה, רצח, מוסד, חברות, משפחה, חו"ל, א"י, כסף, חיים, וכל זאת בחמישה ימים. קיבלתי פעם במתנה ספר של רנה מגריט (אמן סוריאליסטי), ואני לא מפסיקה לתהות על היצירות ההזויות שלו, אז מה אם הן לא מציאותיות?!, יש בהן משהו שתמיד גורם לי להתפעל כל כך. נהנתי מאוד מהספר. לעיתים אני קוראת ספר ומיד בסיומו מכריזה (לעצמי) כי זה הספר הכי טוב שקראתי, אז יש המון כבר שהתאספו ל"הכי טובים" כאלו, ו"משוואה עם נעלם" הוא לא אחד כזה, אבל דווקא כן אחד ששווה לקרוא. לכו תקראו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•חגית
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

וכרגיל, אין כיף מלצלול לתוך ספר טוב, להתחיל אותו כששקט בבית ואז גם כשכולם חוזרים להמשיך כי הגענו לנקודת האל חזור, לא יודעת איך אנשים קוראים ספרים בכלל, וספרי מתח בפרט, בהמשכים, זה כל כך כיף מבחינתי לצלול לתוך ספר ולהיות עמוק בקריאה כמה שעות טובות ובתוך הדמויות....לא יכולתי להניח את הספר מידי עד שסיימתי אותו, מותחן כתוב היטב, דמויות מאד מעניינות, אהבתי את דמותה של החוקרת שהזכירה במעט את קלינדה מ"האשה הטובה" לחובבים, הספר הוא שילוב של דרמה משפחתית אשר שזורה בעלילות המוסד ונושאי ביטחון המדינה מעל הכל אשר מוכרים לנו היטב....חבל שאין לנו יותר ספרים של אדלמן הוא כותב היטב ויודע לבנות עלילה ומתח.

לפני 13 שנים•talula
דירוג
2.0
לפני 14 שנים

“לא משהו. נכון, הספר מאוד מותח, בקטע הזה הוא עושה את העבודה, אבל חוץ מזה כלום. אין לו ערך מעבר למתח ע”