ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 בינואר, 2011
ע"י מורי
ע"י מורי
מה קורה כשבחור מבריק ויפה תואר בן 20 מקבל הצעה קוסמת להקים כתב עת לענייני אמנות בכלל, ספרות, שירה וקולנוע בפרט? את ההצעה הוא מקבל מאחד פרופסור ליחסים בינלאומיים, שגילו כמעט כפול. את הפרופסור הוא פוגש במסיבה אליה נקלע. הם נדברים לסגור על פרטים בנוגע לכתב העת. הם נפגשים והצעיר, אדם ווקר, מקבל מהפרופסור, רודולף בורן, המחאה בסך 25,000 דולר. הון קטן ב-1967. ההמחאה מונחת בבטחה בארנק והם מטיילים לעת ערב ומשוחחים.
כאן נכנסת לתמונה מוסיקת המקרה הכל-כך אופיינית לכתיבתו של אוסטר. צעיר שחור נקרה על דרכם, אקדח בידו, בקשתו חד משמעית, אחרת זה ייגמר רע. אדם ווקר נאלם דום, אך לא כך בורן, שבניגוד לתדמית הפרופסור שלו פועל פעולה כזו שווקר כלל לא תאר לעצמו כי תתכן. כל העסק נגמר רע ומר מבחינת התוקף ובגדול, דרכיהם של השניים נפרדות, כתב העת כמובן לא קורם עור וגידים וווקר רוצה רק לשכוח מכל מה שהתרחש.
עוד מאפיין של אוסטר הוא כתיבה של סיפור בתוך סיפור. כל שהתרחש בנוגע לכתב העת, לפרופסור ולתוקף סופר בגוף ראשון, נכתב והגיע לידי ידידו הטוב מימי הלימודים כמעט 40 שנה לאחר המקרה. הידיד מעודד את ווקר להמשיך ולספר את שהתרחש מאוחר יותר, בפרק שני הנקרא קיץ, אחרי אביב, שפתח את הספר. החלק הסוגר, סתיו, כבר מסופר בגוף שלישי, מביא לפני הקורא הפתעות הסוגרות מעגלים שנפתחו בחלק שנקרא אביב. הגילויים אינם מרעישים, אבל מאירים את המאורעות באור חדש.
אוסטר בהחלט יודע לספר סיפור. מאפיין הסיפור בתוך סיפור נמצא בכל ספריו, הטוויסטים הידועים מוכרים, והשאלה הנשאלת היא, האם הסיפור שלפנינו מעניין מספיק.
כקורא ותיק של אוסטר יש לי תחושה כבר מלפני שני ספרים שאוסטר מעבר לשיאו. זה לרגע לא מפריע לקנות כל ספר חדש שלו ולקרוא בשקיקה. האחרון שלפנינו נקרא יותר כהרגל ולא בשקיקה. זה לא אוסטר בשיאו, זה לא הכי מעניין, אבל השורה התחתונה החשובה ביותר היא שזה אוסטר ולכן קוראים וזה לא מעט.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
