ביקורת ספרותית על בלתי נראה - ספריה לעם #623 מאת פול אוסטר
ספר בסדר

---

***



נדמה לי ששמעתי איפשהו שהנשיא לשעבר יצחק נבון למד ספרדית כדי לקרוא את "מאה שנים של בדידות" בשפת המקור. התרשמתי עמוקות, ומאז אני משתדל לקרוא, לפחות עד כמה שאני יכול, כמה שיותר ספרים לא מתורגמים באנגלית (השפה הזרה היחידה שאני מכיר, לצערי), בין השאר את קורמק מקארתי, פול אוסטר, איסטון אליס עוד סופרים בריטיים ואמריקאיים מובהקים אחרים וגם את הסדרה של הארי פוטר, שמי שקורא אותם בעברית הוא או ילד או מטומטם. סליחה. (סוהרסנים?!).
אז גם את הספר הזה קראתי באנגלית, ונדמה לי שהסופרלטיבים המשתפכים על הכריכה מעט מוגזמים, בלשון המעטה. זה בוודאי לא הספר הטוב ביותר של אוסטר, שהספרים שלו ניחנים בסוג של מסתורין, של משהו על-טבעי שמתלווה לדברים היומיומיים ביותר.
הכתיבה של אוסטר מדהימה. נפלאה. הדרך האגבית שלו לתאר סיטואציות היא לא פחות מגאונית' במיוחד בחלק הראשון של הספר. אי אפשר להפסיק לקרוא, למרות שאין בו כמעט שום דבר דרמטי. החלק הפשוט והמסקרן הזה מתחיל להעלות את סימני השאלה שממשיכים להטריד אותנו בהמשך הספר, ובעיקר - כמה כאן "באמת" קרה? כשגם ה"באמת" הזה, נבנה כסוג של סיפור אוטוביוגרפי בתוך סיפור נוסף, שגם הוא קיים בתוך ספר שאנחנו קוראים. עולם בתוך עולם בתוך עולם. מזכיר במשהו סרטים כמו אקזיסטנז או אפילו המטריקס - אבל כמדיום סיפורי, בלי כל הממבו ג'מבו הטכנולוגי כמובן. סיפור בתוך סיפור זאת לא המצאה של אוסטר, אבל המיומנות שלו מרשימה בכל זאת.
בחלק השני של הספר יש התפתחות של רומן אסור בין הגיבור לאחותו היפהפיה, שכתוב גם הוא בכישרון וביופי נוגעים ללב. אני מתאר לעצמי שהכול נובע מהשאלה הבסיסית בספר, והיא מה צודק, מה מוסרי, ומה אמיתי, שאלה שמטרידות את כולנו כך או אחרת. התיאור של מערכת היחסים ביניהם הוא כל כך יפה וחיובי, ששאלתי את עצמי, למה לא בעצם? ואז הבנתי שאוסטר הוביל אותי לפינה הזאת בכוונה.
עד כאן הכול היה בסדר והבנתי כמה דברים על העולם, זאת המטרה העליונה של ספרות, לא?
אחר כך, בלי לגלות מה הסוף, נודעים חלק מהפרטים ונענות כמה שאלות, אבל נשארתי בהרגשה חזקה של אנטי קליימקס. מה? זהו? אז מה הסיפור? הדרך? לא יודע. לא ברור. זה כמו שאני אספר סיפור כזה - כשהייתי בטיול באוסטרליה פגשתי בחורה מדהימה. שלושה חודשים חיזרתי אחריה, והיתה תחושה חזקה שהיא הולכת להיענות לי. באחד הערבים הוזמנתי לבית של ההורים שלה. אמא שלה היתה מדהימה ביופיה, וחשבתי איך היא נראתה בנעוריה. ואז חזרתי לארץ, כי היו לי מילואים.
זה פשוט לא מספיק. לא מספיק חזק. חיפשתי בין הדפים הלבנים האחרונים בספר, ולא מצאתי את הסוף, או לפחות מענה לשאלות, כך שנשארתי עם



****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על בלתי נראה - ספריה לעם #623