ביקורת ספרותית על מכתבים מנסיעה מדומה מאת לאה גולדברג

---

תל־אביב 1937, לאה גולדברג מביאה לדפוס את הספר הזה, רומן מכתבים, כשנתיים לאחר שהופיע ספר שיריה הראשון "טבעות עשן" וכשנתיים לאחר מועד הגעתה ארצה. ב"מכתבים מנסיעה מדומה" היא מביאה לידי ביטוי את תחושת החוצץ שלה מבעד להגירה, וזאת לדעתי יש למצוא מלפני עיתוי הופעתו של הספר. רות, דמות כפילתה הדמיונית, בודה מכתבים לעמנואל שאליו היא עורגת גם דרך תפיסת שם־כינויו "אל" (TOWARD) מבעד לגעגועים ושאיפה לגאולה. העיר תל־אביב שבאה לידי ביטוי כגבול לבחינה מחודשת של הנדודים, היא גם קצה חוט להתחברות מן המורשת ואפשרות להתחלה. היא על קו החוף שממנו אפשר להישאר ולערוג אל מעבר להגירתה במחוזות נוכריים. לא שהעיר איננה ביטוי לנוכריותה היא. הספר הוא כר להתקבלותה של ה״זרה״, וממש במקביל לתחושות שעולים מספר שיריה "טבעות עשן" בין היות בנכר ובין בארץ. ניגוד זה התקיים אצל הכותבת עוד טרם פרסמה את ספריה האלה הראשונים, זה שבשירה וזה שבפרוזה.
"מכתבים מנסיעה מדומה" הוא דגם עברי לכתיבה המתחקה אחר הספרות האירופית (יומניו ומכתביו של פרנץ קפקא שיש לזכור שהוא לא היה אחראי לפרסומם.) מן הספר הזה, אפשר שעולה ביתר שאת תמונת המכתב האחרונה שבה מוצגת העיר תל־אביב, אך כקצה חוט, כאמור: "הגגות השטוחים של הבתים הלבנים, ...עם בנייני המכבסות הקטנים שעליהם ומוטות הברזל שעליהם דומים כל־כך לסיפוני אוניות. והלבנים מתייבשים בשקיעה וברוח - דגלים מתנפנפים לפני ההפלגה." עם דמדומי הערב היא עדיין מתנודדת כמו על סיפוני אוניות המשתרעים לקרבת החוף כסף־כניסה אל ארצה של המשוררת וכסף־יציאה לערגתה אל מעבר לים ולערים הזרות: בין פה לשם, וכמו בתנועה של נים־לא־נים.
ודווקא את מכתב הסיום המזכיר את תל־אביב היא גונזת (ביחד עם מכתב נוסף!) כאילו ביקשה לתת סיכוי להתגשמות של מציאות אחרת בתוך ההווה, ומפני ההעמדות השונות של המסכה שעוטה המשוררת.

» ביקורות נוספות של שמעון שלוש
» ביקורות נוספות על מכתבים מנסיעה מדומה