ביקורת ספרותית על מכתבים מנסיעה מדומה מאת לאה גולדברג
ספר מעולה

---

הדפסה מחודשת הכוללת שני פרקים גנוזים, הערות ואחרית דבר מאת גדעון טיקוצקי.





רות כותבת מכתבים לעמנואל. היא כותבת לו מהנסיעה שלה שמתחילה בברלין ונגמרת בפריס.היא כותבת לו מהמכתבה שבביתה.

לא, אין זה מסע רגיל, זוהי נסיעה מדומה. היא יושבת בבית וכותבת את כל אותם המכתבים שהיתה כותבת לעמנואל אלמלא נסעה.

אסקפיזם.



היחסים של רות ועמנואל הם מסובכים. מסובכים עד כדי כאב, עד כדי בכי. כל כך הרבה אהבה שלא מוצאת לה מקום להתבטא עד שהיא מצמחת רגשות שליליים והם קוברים את האהבה בעודה חיה.



היא כותבת גם מכתב אחד בשם עמנואל. מכתב שהיא יודע שהוא מעולם לא היה כותב לה. אבל מה זה אכפת לה? זאת הנסיעה המדומה שלה.



רות רוצה להתגעגע. יש משהו במרחק הגיאוגרפי שמלבין את הכתמים. חוסר ההתמודדות עם המציאות גורם לה, למציאות, להראות יפה יותר. הידיעה שלא ניתן לשנות את ההווה מהמרחק מותירה בנו אשליה של יופי. הגעגוע מתעתע.

רות רוצה את התעתועים הללו. נמאס לה לראות את המציאות נכוחה. היא קשה מידי.



לאה מדברת מתוך רות, ולי יש ההרגשה שרות מדברת ממני.





***





לא קראתי את אחרית הדבר. עוד לא. אולי יום אחד אקרא, אולי לא. כרגע רציתי להנות מהספר בלי לימודים מושכלים עליו. מההערות הפזורות לאורך הספר, יש לי הרגשה שגם האחרית תהיה איכותית לא פחות.



יש עוד הרבה מה לומר על הספר: הרפרנסים האינסופיים של גולדברג לעולם הספרות, הכתיבה, היחסים המורכבים בין מהגרת לעולם שהשאירה. אבל זה כבר, כך נדמה לי, פחות חשוב.









פנינה.

» ביקורות נוספות של אפרת
» ביקורות נוספות על מכתבים מנסיעה מדומה