ביקורת ספרותית על מחנים (מחניים) מאת פרנץ מולנאר
ספר מעולה

---

מה יש בספר הזה- "הנערים מרחוב פאל" או בתרגומו הקודם- "מחנים" שמצליח לגרום כיום, למעלה מ 100 שנים לאחר שנכתב לגרום לכ ו ל ם- ילדים ונוער, נשים וטף, צעירים וזקנים להזיל דמעה, ולעקוב בנפש עצורה אחר החיילים הקטנים הנלחמים על מגרש המשחקים שלהם, ארץ הנפלאות שעליה שווה להלחם וגם למות? איך קורה שאנחנו שונאים- ממרחק מאה שנה ואלפי שנות אור תרבותיות את האחים פסטור הבריונים? צוחקים על היריבים הנצחיים קולנאי וברבש, מתעבים את גרב ולא לגמרי סולחים לו, ומעריצים את בוקה ההגון והרגיש?
לפרנץ מולנר היה רספקט אמיתי לילדים. הוא לא מספר את סיפורו כמו מבוגר משועשע שבשבילו משחקי הילדים הם אחרי הכל משחקי ילדים. הוא מצליח להעלות אותנו על העץ בגן הבוטני החשוך, כשלמטה יושבת כנופית ילדים מפחידה ואכזרית- ואנחנו פוחדים! וכשמגיעים לסוף ולא הכל טוב, ולא הכל נגמר בטוב- הוא מספר לנו בשיא העדינות והכבוד- שהחיים הם לא סיפור ילדים ויש המון קרבות אבודים . ומה שאולי חשוב יותר- זה ללחום אותם בהגינות ובאומץ ומתוך חברות.

ואת כל ה"חינוך" הזה הוא מעניק לנו- בלי שורה אחת של הטפת מוסר או שעמום. מתוך סיפור שאי אפשר להניח מהיד, ואי אפשר- פשוט אין אפשרות כזו- לקרוא אותו בלי להזיל דמעה. אמיתית- לא מסכרין ! רשימה על הספר אפשר למצוא בבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/girlkido (פעם ביגון ופעם ברינה)

» ביקורות נוספות של דליה
» ביקורות נוספות על מחנים (מחניים)