ביקורת ספרותית על מחנים (מחניים) מאת פרנץ מולנאר
ספר טוב

---

ילדים משחקים במלחמה

הסיפור מחנים, הוא סיפור נעורים, למרות שנכתב לפני כמאה שנה, הוא עדיין נפלא ומרגש, ככזה שגורם להזיל דמעה מול הדרמה הגדולה של קרב בין קבוצות נערים על מגרש משחקים.

לספר מחנים הגעתי בעקבות ראיון שנערך עם ניר ברעם לרגל צאת סיפרו, צל עולם. באותו ראיון הוא נשאל על התודעה החברתית שהקנו לו אביו, וסבו, ממנהגי מפלגת העבודה. הוא הזכיר ספר אחד, מרגש, מחנים אותו רכשו לו הוריו כספר מופת לצדק חברתי. לא פלא שכעת ברעם כותב ספרים על צדק גלובאלי.

מיד עם התחלת קריאת הספר מסתבר כי מלחמה של ילדים על מגרש משחקים, כמו זאת שבספר מחנים, היא לא רק סיפור ילדים תמים, אלא גם סיפור שתכליתו לחנך לערכים לאומיים ומעמדיים.לכן החלטתי לקרוא את הספר גם כטכסט אידיאולוגי בכדי ללמוד על הערכים שביקשו להקנות לבני הנוער, בתקופה בה נכתב הספר, רגע לפני שהעולם התפוצץ במאבקים אלימים. המסקנות מהקריאה מפתיעות.

תחילת המאה הקודמת בבודפסט, בה ילדים הם כמו ילדים, אוהבים לשחק כדורגל, אלא מה אז כמו היום בעיר קיימת בעיית נדל"ן - מגרש פנוי באמצע העיר, הוא נדיר, ובכדי לשמור עליו, מתארגנות חבורות. לא פעם פורצים עימותים על שטחים שהופכים מוקד סכסוך ולשדה קרב. מה לומדים הילדים, כי החיים מלאים בסכסוכים, כמו אצל הבוגרים, וכדי לשמור על חלקת אלוהים הקטנה שלך, אתה צריך לשאוף לשלום, אבל כשאין ברירה, אתה חייב להיות מוכן למלחמה, ולהקריב את חייך.

למגרש הילדים מרחוב פאל, רוצה לפלוש חבורה מאורגנת עם מדים אדומים (!), החזקה בכוחה, ובראשה עומד מנהיג כריזמטי. לעומת זאת החבורה מרחוב פאל, משונה, יש בה טירון אחד בלבד, נמצ'ק הקטן, והמפוחד, עליו מפקדים שאר חברי החבורה שהם קצינים. הספר מעמיד דילמה בוגרת, בסכסוך הזה, מי ינצח, הכוח והארגון של הצד האחד, או הצד השני, הקבוצה החלשה, שיש בה, מסירות ונכונות הקרבה הנובעת מצדקת הדרך ?

נמצ'ק הקטן, הוא הגיבור שחדר למחנה האויב בכדי להאזין לתוכניות אדומי המדים ולהזהיר בעוד מועד את חבורתו. הוא ישב שעות על הגג, חצה בריכת מים קרים, שגרמה לו לדלקת ריאות בעידן שעדיין לא הייתה אנטיביוטיקה. נמצ'ק גוסס, אביו החייט סועד אותו, ואז מגיע פקיד עירייה בכיר עם חליפה ודורש לתקן אותה מיד. אביו של נמצ'ק החייט מתקן את החליפה ובוכה, כי הוא יודע שבזה הרגע הוא אוסף את דמי הקבורה לבנו הקטן, ואנחנו בוכים לגורלו של הגיבור הקטן ויחד עם הרגש הזה נחשפים לעוול הנורא של חוסר רגישות המעמד העליון לבני האדם העניים, השקופים מבחינתם של העשירים.

העלילה מקבלת בסוף טוויסט מפתיע שעשוי לתת לספר פרשנות אנטי מלחמתית, לכאורה המלחמות מיותרות, וחסרות טעם, מה שמותיר המון סימני שאלה לגבי הערכים והמסרים האמיתיים של הספר.

הספר הזה מסתיים במשפט אלמותי," מהם בעצם החיים אשר אנו משרתים אותם ולוחמים את מלחמתם פעם ביגון ופעם ברינה ".

אי הבהירות בהבנת ערכי הספר הטרידה אותי... עד שהגעתי לאתר אחד בבודפסט שגרם לי לחשוב אחרת, ולהבין טוב יותר את הספר.

לפני כשנה ביקרתי בבודפסט, הייה אביב קר במיוחד, הלכנו לפרלמנט. מול פינתו הדרומית ניצב פסל מרגש בצניעותו ועוצמתו, מנהיג הונגריה אימרה נוג', שהנהיג את המרד נגד הקומוניסטים ב- 1956, התקוממות העממית המשמעותית של המאה העשרים. הוא עומד על גשרון צר, מביט קדימה מהורהר, כמי שצריך לקבל החלטה גורלית, האם לחצות את הגשר, חצייה שאין ממנה חזרה. הוא נתפס בתום המרד הכושל, נשפט והוצא להורג. לוחמי החירות שמרדו, היו לבטח הנערים שקראו את הספר מחנים, שעיצב את תודעתם הלאומית והחברתית, באופן שבודפסט המורדת הפכה למגרש הקרבות של הבוגרים. האם ההונגרים צדקו, האם צדקת הדרך ניצחה. לאחר עוד עשרות שנים מהמרד, אדומי המדים נעלמו, וכעת כשעומדים מול מצבת מנהיג המרד עדיין אפשר להאמין שגם החלש יכול להיות גיבור ובספו של דבר לנצח. זאת מציאות של בוגרים המהווה פרשנות לספר.

מחנים הוא קודם כול ספר ילדים, הכתוב לילדים, תוך הבנה רבה של עולמם, כמו פחדים, חברות, וגאווה. הספר הזה כתוב בפונט כול כך ישן, עם שפה ארכאית יפיפייה, הוא לפעמים מזכיר לנו ילדים ששחקו ברחובות במשחקי ילדים. ספר נפלא שנועד להזכיר לנו עולם נעלם, עולם של ילדות המשולבת בתודעה פוליטית, בהנחה שאין סתירה בין השניים.

קישור לסיור בבודפסט - בעקבות הנערים מרחוב פאל ("מחניים")
http://benezzer.com/razi_heb/?p=66514

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מחנים (מחניים)