ביקורת ספרותית על מחנים (מחניים) מאת פרנץ מולנאר
ספר מעולה

---

מסתבר שאפשר לזכור ספר נוגע ללב שנקרא לפני עשורים.
נזכרתי בשמו כשמצאתי אותו תוך נבירה בערימת ספרים שהזדמנה לי וקראתי שוב.זכרתי סיטואציה אחת ואת הסוף.
זהו סיפור מאבקם של שתי קבוצות נערים בהונגריה-"הנערים מרחוב פאול" ו"החולצות האדומות" על מגרש משחקים שעבורם הוא הכל ('אותו מישור קטנטן המשתרע בין שני בתי חומה שלנפשם הילדותית היה סמל למרחביה ודרור,שלפני הצהריים היה ערבות אמריקה'...). שעבורם גולות וחפצים קטנים בכיס זה אוצר.
נערים המעודדים את עצמם וזה את זה בקריאות קרב "הויה-הופ"!הויה-הופ!"
הרבה כבוד הן למנהיגי הקבוצות- בוקה ופרנץ (אדוני הנשיא) והן למבוגרים ובכללם למורה בבית ספרם שלובש מעיל ונער קם לעזור לו ומילה שלו היא קדושה.עולם שנעלם ואיננו.
והבוז למי שנתפס בעיניהם כבוגד.
ובמיוחד דמותו של נמצ'ק קטן הגוף והאמיץ שבסיטואציה אחת עומד מול יריביו אדומי החולצות ומנהיגה מחליט להענישו בשל מעשיו. תגובתו האמיצה אחרי שנשא בעונשו גורמת למנהיג להורות "הצדיעו"! והם מניפים מעין חניתות מאולתרות מצופות נייר כסף בהצדעה לנער בן הקבוצה היריבה.
והסוף העצוב שבגיל 11 לערך גרם לי שברון לב הוא הגילוי שכל מלחמתם של הנערים על המגרש היתה לשווא וכשמתברר למנהיג 'נערי רחוב פאול' שמגרש חלומותיהם, חלקת אלוהים הקטנה שלהם מיועד לבנייה ונגזל מהם הוא פורץ בבכי מר ופשוט אי אפשר להישאר אדיש לצערו בשל כך ועוד התפתחות כואבת בסוף. קל להזיל דמעה. החיים כל כך לא הוגנים.
יפה ואנושי, מכמיר לב בכל גיל.
והסגנון המיוחד.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על מחנים (מחניים)