ביקורת ספרותית על פעמון הזכוכית (מהדורת 1975) מאת סילביה פלאת
ספר מעולה

---

פעמון הזכוכית הוא ספר קלאסי.
למה הוא ספר קלאסי? מה הופך ספר קלאסי לקלאסי?
ובכן, השלמות של היבט מסוים מבחינה ספרותית. יש כל כך הרבה סופרים, כל אחד מהם מתמצא בהיבט אחר.
סילביה פלאת', נקראת המוזה האפלה, ולמה זאת?
הספרים שלה עוסקים באינטרוספקטיבה. כלומר, עיסוק בהתבוננות פנימה, מבט אל תוך הנפש. היא המוזה האפלה, מכיוון שהיא מסוגלת לקחת אותך בספרים שלה אל מול התהום השחורה, להביט בה טוב טוב, להכריח אותך להסתכל עליה ואז להרפות.
הספר הזה, פעמון הזכוכית, הוא ספר על הנפש של בני האדם. על כל ההתנהגות הקטנונית והטיפשית שלנו, על כל הדברים הנשגבים מבינתנו וברי החשיבות של הנשמה.
היא טווה באופן מדויק את הרגש המתאים, עם המטאפורות והמוטיבים, נוצר אריג יפיפה. ואסתר, הדמות הראשית אשר בבירור מבוססת על סילביה, היא דמות מקסימה וכובשת. בניגוד לאנשים דיכאוניים ספציפיים, אסתר לא מבקשת רחמים. היא לא מרחמת על עצמה. היא אישה שמסתכלת לתהום השחורה בעיניים. היא נושאת כתמי דם על לחייה כצלקות קרב, היא מסתכלת במראה ורואה משם דמות אחרת.
הספר הזה גאוני,
הספר האהוב עליי,
ברור שאמליץ עליו בחום.

» ביקורות נוספות של Crucified
» ביקורות נוספות על פעמון הזכוכית (מהדורת 1975)