יש הרואים בסילביה פלאת את מרלין מונרו של השירה. ג'ורג' שטיינר ראה בשירה Daddy את הגרניקה הספרותית של המאה העשרים, ובמכלול יצירתה: "שירה קלינית" שעושה את עבודת המשורר באופן נדיר ועז, הגורם לקורא להרגיש את מלוא המשמעות של היותו בן - אנוש. משמעות הכוללת בימינו הלם ואובדן. "אני חושב שהיתה גאון" אמר מבקר האובזרוור א. אלוורז. ,שיריה נימנים על קומץ הכתבים, שעל פיהם ינסו הדורות הבאים להכיר אותנו ,לקרוא לנו בשם" אמר מבקר אחר, ומבקרות קבעו: "עוד לא היתה סופרת שתרמה כה רבות למהפכה הפמיניסטית". טד יוז, מי שהיה בעלה, ואחד המשוררים הגדולים של תקופתנו, טען כי "בשירתה היתה לה כניסה חופשית ומבוקרת למעמקים, שהיו עד כה נחלתם הבלעדית של כוהני דת, שאמאנים, קדושים ותיירים, המצויידים באשרות כניסה של ל.ס.ד". ובגליון "טיים" המסכם את אירועי המאה העשרים, מתנוסס שמה בין שמותיהם של ט.ס. אליוט, ייטס, רוברט פרוסט ואלן גינסבורג - כאחד הקולות שעשו את המאה. אריאל הוא ספרה החשוב ביותר, של זו שמזמן חרגה ממעמד של משוררת, ולו אף גאונית, והפכה לגיבורת תרבות. גיבורה שכדבריה, התהלכה עם "מחנה השמדה שלם בתיך הראש", גיבורה שאל אישיותה וכתביה התנקזו כמעט כל הרגישויות, המשברים והתקוות של תקופתנו. התרגום הוא פרי עבודה של שנות דור. כעשרים וחמש שנה למדה סבינה מסג את העולם החשיבתי - חוייתי שפלאת הפכה לשירה. מסג הפנימה וחקרה את טכניקות הכתיבה המתוחכמות של פלאת, ולימים הפיקה מתוכן את השירים בעברית.