ביקורת ספרותית על דפוק וזרוק בפאריס ולונדון מאת ג'ורג' אורוול
ספר מעולה

---

ספר מסע יוצא דופן שפותח חלון הצצה לעולמם של נוודים, חסרי בית מושפלים ורעבים שסיכוייהם לצאת מהמעגל קלוש ביותר. הספר מתאר מצב יותר משהוא מספר סיפור וע"י זה מדגיש את עצמת תכנו. המושג "חרפת רעב" נעשה ברור מאד, אם כי מי שלא חווה על בשרו לעולם לא ידע ממש, אבל סולם ערכיו של השבע מקבל ניעור.
ג'ורג' אורוול הוא סופר עם אג'נדה חברתית ממוקדת ובספריו, ( אלה שקראתי), הוא "מטפל" בחריפות במחלות החברה האנושית: בהשתלטות החזקים ודיכוי החלשים, ברודנות, בחוסר חמלה, בניהול משאבים חברתיים לא חכם, שתוצאותיו הן עוני ובורות, בציניות ודיעות קדומות.
" דפוק וזרוק..." מתאר את מחזור ימיו של מחוסר עבודה שנאלץ לנדוד ולרעוב, לסבול מקור ממחלות לא מטופלות, ללא התנאים הבסיסיים הדרושים לקיום האנושי וזה כולל אפילו רשות לשבת בחוץ או כיסא באכסניה, שלא לדבר על מיטה ומקום להתנקות בו. "ברי המזל" שכן מצאו עבודה נוצלו לעיתים קרובות בכך שאולצו לעבוד 17 19 שעות ביום תמורת סכומים שאפשרו אוכל בסיסי בלבד ומקום עלוב ללון בו. בתנאים כאלה אין מה לדבר על משפחה, דירה, תזונה טובה או השכלה למי שלא זכה לרכוש אותה לפני שנפל למצב עגום כזה.
ג'ורג' אורוול יודע לכתוב וספריו מטלטלים בעוצמתם, ובמיוחד הספר הזה שנכתב מתוך נסיונו האישי. אי אפשר לחמוק ממסריו החד-משמעיים, הברורים והחשובים מאין כמותם.
הספר הזה אינו קל לקריאה, אין בו שום רומנטיזציה של העובדות וגם לא רחמים עצמיים, הכל מונח ערום על השולחן
לא יכולתי להסיט מבט ולו לרגע מכיעורו המנוול של העוני הזה שחברה מתוקנת אסור שיתקיים בה. נגע לליבי והאיר את עיני.
תאור הנסיונות לשמור על צלם אנושי גם במצבים הקשים ביותר, כאשר לפעמים הפרוטות הבודדות נוצלו לנקיון או תספורת במקום לאוכל. בסוף הספר פונה ג'. אורוול לקוראיו שימנעו מהדיעות הקדומות הרווחות כנגד חסרי בית אבל לצערי באותו ספר עצמו הוא מפזר שפע של הערות כאלה רובן על יהודים. אי היכולת שלו ללמוד מן השיעור שלו עצמו מטריד אך לא ממעיט מחשיבותו ומערכו הרב של הספר הזה.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על דפוק וזרוק בפאריס ולונדון