ביקורת ספרותית על הקץ לנשק (2005) מאת ארנסט המינגוויי
ספר מעולה

---

זהו הספר המרשים ביותר של המינגווי, בעיני. הסופר מצליח להכניס את הקורא ממש לתוך ההרפתקאה המסוייטת, וליצור את ההרגשה שהכל אמיתי. תורמת לכך, מן הסתם העובדה, שיש הרבה מההיסטוריה האישית שלו בסיפור. אין פלא, שהתגובה לספר הינה קיצונית מעבר למקובל.

לדעתי הסגנון הגברי והקר של סיפורו רק מוסיף לאמינות. בהחלט מתחבר אצלי לסיפורי "תשח" בסיפרו האחרון של קניוק. ללא ספק, מדובר בעידן של גברים אמיתיים.

לקורא בן ימינו אולי הדרמה נראית קשה מלהכיל, אך בתקופה ההיא אפשר היה לאסוף דרמות כאלה מהרצפה, הן היו מפוזרות לכל עבר. העולם בהחלט עשה כמה צעדים קדימה, מאז.

בכלל, יש לי הרגשה שלימוד ההיסטוריה בארצנו מתרכז במלחמת העולם השניה, וכל השלמה ידע לגבי המלחמה הראשונה הוא חשוב.

לספר זה יש ערך מוסף היסטורי, ונגיעה אישית עבור משפחתי. סבי היה לוחם חי"ר בחזית הרומנית , נפצע שלוש פעמים (ונאלץ לחזור ללחימה בכל פעם) וזכה בצלב ברזל. כך שאני יכול לאמר, שהעלילה ממש לא מופרכת. הסיפורים "שלנו" מזעזעים באותה מידה, רק שעבורם אף אחד לא קיבל פרס נובל.

שלא כמו במקרה של סבי, הסופר נעצר ברגע השיא השלילי. אנשים כמו סבי הצליחו לקום ולהתאושש מהטרגדיה הזאת, לעבור את הטרגדיה של מלחמת העולם השניה, להגיע לישראל ולהקים בית. ולכן, את הסוף הטוב של הסיפור צריך הקורא להשלים לבד.

» ביקורות נוספות של האח הגדול
» ביקורות נוספות על הקץ לנשק (2005)