ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 בדצמבר, 2012
ע"י פרל
ע"י פרל
"כשאנשים מביאים אומץ רב כל־כך לעולם, הוא חייב להרוג אותם כדי לשבור אותם, אז כמובן שהוא הורג אותם. העולם שובר את כולם, ולאחר מכן הם מתחזקים במקומות השבורים. אבל העולם הורג את אלה שלא מוכנים להישבר. הוא הורג את הטובים ואת אצילי הנפש ואת האמיצים ביותר ללא הפליה. אם אתה לא אף אחד מאלה, מובטח לך שהעולם יהרוג גם אותך, רק שלא יהיה לו דחוף במיוחד" (עמוד 281).
"הקץ לנשק" הוא רומן אוטוביוגרפי למחצה שכתב ארנסט המינגוויי בשנת 1929 המספר על חוויותיו כחייל אמריקני בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. המינגוויי ניסה בתחילת שנת 1918 להתגייס לצבא ארצות הברית, אך נכשל בבדיקות הרפואיות. הוא התגייס לחיל האמבולנסים של ארגון הצלב האדום ועבר לאיטליה. ביומו הראשון בשירות התפוצץ מפעל לייצור תחמושת בפרברי מילאנו. המינגוויי השתתף באיסוף גופות וחלקי גופות, בעיקר של נשים שעבדו במפעל. חרף הניסיון העגום שחווה רצה המינגוויי להתקרב לחזית. הוא נפצע בליל 8 ביולי, כאשר רכב על אופניו לכיוון המפקדה כדי להעביר שוקולד לחיילים. למרות שרסיסי פגז מרגמה פצעו אותו בשתי רגליו, הצליח המינגוויי לחלץ משדה הקרב קצין איטלקי פצוע ועל כך והוענקה לו מדליית כסף על אומץ לב מטעם ממשלת איטליה.
בספר, שמבוסס על חוויותיו ממלחמת העולם הראשונה מתאר המינגוויי את סגן פרדריק הנרי, אמריקני בן דמותו המתנדב לצבא האיטלקי ומשמש כמפקד תאג"ד במלחמה. הוא פוגש בקתרין ברקלי, אחות, ומתחילה להירקם ביניהם מערכת יחסים אישית. הנרי נפצע בחזית האיטלקית מפגז מרגמה בעת שחילץ פצועים, ונשלח לבית חולים בעיר מילאנו. בהמשך מתהדקים יחסי הקרבה בין קתרין לבין הנרי, כאשר קתרין נשלחת לשרת בבית החולים בו הנרי מאושפז. הם מרבים לבלות ביחד ומתאהבים. התיאורים של המינגוויי, קצרים, ראילסטיים, הממחישים בבוטות ומבלי להסתבך את המתרחש כללו סצינות פעולה מותחות. כך למשל, בתארו את המערכה על קפורטו שבאיטליה:
"כל אותו יום נשבה סערה. הרוח הטיחה מטה את הגשם, ובכל מקום היו שלוליות ובוץ. הטיח של הבתים ההרוסים היה אפור ורטוב. מאוחר אחר־הצהריים פסק הגשם, ומתוך עמדה מספר שתיים ראיתי את מרחבי הסתיו הריקים והרטובים, את העננים מעל ראשי הגבעות, ואת ההסוואות הקש נוטפות־המים שמעל הכביש. השמש יצאה פעם אחת לפני ששקעה והאירה את היערות החשופים שמעבר לרכס. ביערות שעל אותו רכס היו תותחים אוסטריים רבים, אבל רק כמה מהם ירו. הבטתי בפטריות הפתאומיות של עשן ורסיסים שפרחו בשמים מעל לבית־חווה הרוס סמוך לקו החזית; עשן רך שבמרכזו הבזק צהוב. ראיתי את ההבזק, לאחר מכן שמעתי את הנפץ, ואז ראיתי את כדור העשן מתעוות ומתפזר ברוח. היו המון כדוריות ברזל של פגזים בעיי החורבות של הבתים ועל הכביש לצד הבתים ההרוסים בסמוך לעמדה, אבל הם לא הפגיזו סמוך לעמדה באותו אחר־צהריים. העמסנו שני רכבים וירדנו בכביש המוסווה במשטחים הרטובים, וקרני השמש האחרונות חדרו מבעד למרווחים שבין רצועות המשטחים. השמש שקעה לפני שהגענו אל הכביש המוגן שמאחורי הגבעה. המשכנו לרדת בכביש המוגן, וכשהגענו לעיקול שמאחוריו שטח פתוח ונכנסנו אל המנהרה המרובעת של משטחי הקש, התחיל הגשם לרדת שוב. בלילה גברה הרוח ובשלוש בבוקר, כשהגשם ירד במטחים, הייתה הפגזה והקרואטים חצו את האפרים שבין ההרים, עברו דרך חלקות ויערות והגיעו לקו החזית. הם לחמו בחושך ובגשם ונהדפו בהתקפת־נגד של חיילים מפוחדים מהקו השני. הייתה הפגזה כבדה, רקטות רבות בגשם, ואש מקלעים ורובים לאורך כל הקו. הם לא התקיפו שוב והיה שקט יותר, ובין פרצי הרוח והגשם שמענו צלילי הפגזה אדירה הרחק בצפון" (עמוד 211) בהמשך כתב כי "תותחים ירו מהשדה שמאחורי הכפר, ולפגזים המתרחקים שלהם היה צליל מרגיע" (עמוד 212).
על אף המסר הפציפיסטי והאנטי מלחמתי שבספר, לטעמי, הספר ידבר לליבם של מי ששירת כחייל קרבי. תיאורי מהוויי החיילות, הקרב, והרעות שבין החיילים ממש קופצים מן הדף ומי שמכירם מיד ראשונה מזהה את האמת שבהם. התרגום של כ"ץ עושה עוול לספר, והמהדורה היפה של ידיעות לא מפצה על כך. אולם גם כך מדובר בספר טוב ומומלץ. חשוב כמעט כמו "במערב אין כל חדש" שכתב אריך מאריה רמארק. חובה לקרוא!!!
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
