ביקורת ספרותית על המאמינים מאת זואי הלר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 ביולי, 2010
ע"י פל


- שלא כהרגלי, בסקירה הזו אני מערבת "ספוילרים" שבלעדיהם היה לי קשה לכתוב את הסקירה/המלצה.

הספר הוא על אנשים, ערכים, אידיאולוגיה, משפחה, הורות, אהבה, זוגיות ועל סינתזה של כל הפרמטרים האלה.

אודרי, היא האימא הגדולה אבל שונה מאוד מהמקובל – מנבלת את הפה, מעשנת ג'וינט ליד וביחד עם הילדים, מלגלגת ומעליבה בבוטות מצמררת גם את ילדיה וגם את הסובבים אותה. שתלטנית המדכאת כל שביב של מחשבה, דעות ואורח חיים עצמאיים.
ילדיה הם בבואה של התנהגותה זו - בחוסר הביטחון והצורך לרצות של קרלה, ביטויי ההתמרדות של רוזה ולני המתדרדר לסמים.

לאחר הכעס הראשוני כלפיה, באה החמלה. בתחילה הייתה התנהגותה החצופה מסווה לביישנותה, הפכה אותה לייחודית ועזרה לה להשתלב בארה"ב. עם הזמן, ההתנהגות הפסיקה להיות רציונאלית, השתלטה עליה, והפכה אותה מנערה מצודדת ומיוחדת לקשישה נרגנת ומרושעת. וגם היא שואלת את עצמה " איך בכלל הגיעה למצב הזה, להיות שבויה בתפקיד המכשפה?" עמ' 200.

התהליך שעובר כל אחד מהילדים בהתנתקות מחבל הטבור של האם ויציאה לחופשי, מרתק. קרלה עוזבת את בעלה לטובת מאהבה, רוזה מתקרבת לדת, ולני משתקם הרחק מאימו. והכל קורה בד בבד עם גסיסתו של האב.

ועוד דמות שלכאורה היא שולית אבל למעשה דמות מרכזית ואחד מעמודי התווך של הסיפור היא ג'ין, חברתה הקרוב של אודרי. היא רואה את כל חסרונותיה, לא מתרגשת ממנה ומהווה מין איזון שפוי והגיוני לדמותה של אודרי, בשקט, בסלחנות ובלי שפיטה, אבל בהתמדה היא "מתקנת" רבות מהפירות הבאושים של התנהגותה של אודרי שהגיעה לקיצוניות בתרומתה הרבה להידרדרותו לסמים של לני.

היה מי שהגדיר את הספר כספר של נשים ואני מסכימה עם מי שתיקן ואמר – ספר על נשים. לא חסרים גברים בעלילה, כל אחד ואישיותו ותרומתו לעלילה. החל מג'ואל הנוכח מאוד בחסרונו, דרך מיק בעלה של קרלה שמבטלת את עצמה לפניו, המשך בלני, הבן המאומץ שלכאורה חלש אבל מתגלה עם בסיס ועמוד שידרה חזק וכלה בחאלד המאהב של קרלה.
אבל נכון הוא, שהדמויות הנשיות בסיפור הן שעוברות תהליכים שונים ולעיתים מורכבים, הדורשים תעצומות נפש וכפועל יוצא מכך הן בעלות הרבה יותר נוכחות ותוכן.

שתי עלילות משנה מרכזיות בסיפור .
הראשונה - תהליך החזרה בתשובה של רוזה שאליו פחות התחברתי. אין לי מושג בנושאים שמועלים ע"י הסופרת, כאישה חילונית ועצמאית ודעתנית אני לא מתחברת לדת האורתודוקסית, ולא מוכנה לויתורים שהיא דורשת ממני . התהליך שרוזה עוברת מצוין במין דילוגים שלא מאפשרים מעקב אחר התהליכים הפנימיים שעוברים עליה.

השניה– תהליך ההשתחררות הנפשית של קרלה תוך שהיא הופכת מברווזה לברבורה ולכך תורם הקשר הרומנטי שמתפתח עם חאלד.

ועוד נקודה – לא הבנתי את בחירתה של הסופרת להעניק למאהבה של קרלה זהות ערבית מוסלמית ובכך ליצור קוטביות בין האחיות – האחת מתקרבת לדת ועולה לישראל והשנייה מתאהבת בערבי מוסלמי ועוזבת את בעלה עבורו.

הספר מתחיל מעט חלש ותהיות לאן הוא יתפתח, אבל מהר מאוד הוא צובר תאוצה, הופך להיות מרתק ומעניין. הוא סוחף וכתוב בכישרון רב.


אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



0 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ