ביקורת ספרותית על שפה שסועה מאת בוריס זיידמן
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 ביולי, 2010
ע"י פל


אחת הפעמים שאני לא כל כך יודעת מה לכתוב. אני מתלבטת בין התלהבות לקטילה, ישנתי על זה מספר ימים ועדיין לא ניפתרה ההתלבטות.

אהבתי את "המינגווי וגשם הציפורים המתות" , ספר הביכורים של בוריס זיידמן, אהבתי את השליטה המוחלטת בשפה, את הוירטואוזיות שבה הוא לש אותה ואפילו את השוויצריות שלו בנושא, אהבתי את השילוב של עבר והווה והמעבר מטוליק לטל.

"שפה שסועה" הוא סיפור על אהבה – אהבת אישה, אהבת מולדת חדשה ומולדת ישנה, ואהבת השפה הרוסית והעיברית, העדינה והמחוספסת, התרבותית וסלנגית.


"שפה שסועה" הוא סיפור על חיפוש - של מהות הבית ומה הופך מקום לבית. הסופר בודק זאת בהיותו במילואים בכפר ערבי באינתיפאדה, בכפר צרפתי שורשי, בזיכרונותיו האישיים מרוסיה, ולא נפקד מקומה של מלחמת העולם השנייה ( שהיא כנראה הזיכרון הטראומטי הקולקטיבי שלנו כעם , צרוב בDNA) הן ברוסיה והן בצרפת.

ב"שפה שסועה" שוב מתגלה כישרונו המדהים והיכולת הוירטואזית שלו להתבטא בשפה העיברית, והבנתי שהוא גם מתפרנס מכך כמעביר סדנאות כתיבה יוצרת והיותו קופירייטר, אין לי בעיה עם זה, אבל משום מה התחושה שלי היא שמדובר בתרגיל ארוך או בדוגמאות שונות שהוא מביא לסדנאות שלו.

אבל פה מדובר בספר, ובדרך כלל בספר יש עלילה כלשהי, ואילו הספר הזה הוא רצף ארוך ארוך של זיכרונות ואסוציאציות, אסוציאציות וזיכרונות שכתובים בשטף ושלעיתים הוא נמשך פיסקה שלמה של 10-12 שורות בלי נקודה אחת.
דמיינו לכם מילים נרדפות, פירוקם והרכבתם, בעברית, רוסית, ערבית וצרפתית. ישראל, צרפת, רוסיה, מילואים בשטחים ומלחמת העולם השנייה .

אסוציאציות הן בהכרח דבר מאוד אישי וכשהסופר לא נותן לך קצה חוט, "בשר", קשה להבין אותן, להזדהות איתן או לבקר אותן. פעמים רבות חזרתי וקראתי וניסיתי להבין.

אם בספר הביכורים כשרון הכתיבה שלו היה רך, ונעים, וזורם, גם אם הוא היה אסוציאטיבי – הוא ברור, ב"שפה שסועה" כישרון הכתיבה והשליטה בשפה שלו מוטחים בחוזקה בפנינו ולוקח כמעט פרק שלם להתאושש ולהתחיל להבין ולהשתלט על הקריאה.

אבל ולמרות הכל, לא נותרתי עם תחושת החמצה או בזבוז, וכשאני חושבת מה יהיה הזיכרון שלי מהספר בעוד מספר שנים אני בטוחה שאני אזכור זאת כחוויית קריאה.

ההמלצה אולי לא כל כל כך משנה סדורה וברורה אבל כך גם התחושה שלי במקרה זה.


כמו כמעט כל ספר – הוא לא מיועד באופן גורף לכולם.

3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ