לא זוכרת מתי קראתי ספר בעברית עם שפה כה עשירה, כה מתגמלת את הרוח בכזה יופי ספרותי. פתאום הרגשתי שלמילים יש כנפיים כי לקרוא את <mark>בוריס זיידמן</mark> זה לעוף עם שנינות וחדות יוצאת דופן והרבה רבדים וכפל משמעויות. הספר מלא הגיגים ודיבור סטריאוטיפי שלקוח מהמציאות הארץ - ישראלית עם כל הגסות הוולגריות המתלהמת לצד כל היופי שבה. והגדולה של <mark>בוריס זיידמן</mark> היא: לקחת את כל השפה על השכבות שבה וללוש אותה היטב באופן מדו

טל שני, סופר מתחיל, מקבל שיחת טלפון ברוסית מנציג הסכנות. ברוסית? טל שני? הרי הוא ישראלי לכל דבר, מלח הארץ, בדיוק חזר מהמילואים במחסום קרני, מי לעזאזל מחפש אותו ברוסית? "האלכס התורן" מבקש ממנו להשתתף באירוע חינוכי ברוסיה, לדבר על ספרו ולהשפיע על היהודים המקומיים לעלות. מה לטל שני ולאירוע חינוכי באותו מקום רחוק וקר? נציג הסוכנות נענה בנייט מוחלט. עם זאת האלכס לא מוותר ומסביר לו שהאירוע יתקיים בדדניס

<mark>בוריס זיידמן</mark> הצליח במקום שבו הרבה מאד סופרים אחרים נכשלים- וזה להעביר בדיוק עדין את חווית הקריעה בין פה ושם מבלי ליפול לקלישאות.

לאחר שהגיבור טל שני מתבקש לחזור לרוסיה ע"מ להרצות על ספרו ובכך לתרום למאמצי העלייה, הוא נזרק לילדותו בתקופת הקומוניזם ומהר מאד נזכר בחוויית הילדות של טוליק שניידרמן.

ספר מקסים, רגיש, חכם ופשוט עושה חשק לעוד. ללא ספק אחד הספרים שחוזרים אליהם.

הגיבורה העיקרית בספר זה היא השפה העברית אשר <mark>בוריס זיידמן</mark> מלהטט בה בוירטואוזיות מרשימה. כמו בבובת המטריושקה שעל הכריכה שבה מסתתרות בובות נוספות בגדלים שונים, כך גם בתוך העברית שלו מסתתר סלנג צהל"י עם הרבה קיצורים וגסויות של חיילים, שפה תקנית מתובלת במילים רוסיות ועברית המתחזה לצרפתית "פרנצויזית".

יש בספר זרם, נכון יותר שיטפון, של אסוציאציות שנולדו במוחו הקודח של המחבר. עלילה ממש אין כאן, אולם בת

אחת הפעמים שאני לא כל כך יודעת מה לכתוב. אני מתלבטת בין התלהבות לקטילה, ישנתי על זה מספר ימים ועדיין לא ניפתרה ההתלבטות.

אהבתי את "המינגווי וגשם הציפורים המתות" , ספר הביכורים של <mark>בוריס זיידמן</mark>, אהבתי את השליטה המוחלטת בשפה, את הוירטואוזיות שבה הוא לש אותה ואפילו את השוויצריות שלו בנושא, אהבתי את השילוב של עבר והווה והמעבר מטוליק לטל.

"שפה שסועה" הוא סיפור על אהבה – אהבת אישה, אהבת מולדת חדשה

המלצה על ספר
גשם הציפורים המתות? המינגווי?
איך מגיעים לספר טוב?
זה התחיל עם טלפון מחברה, אשר שאלה אותי האם קראתי את ספרו של <mark>בוריס זיידמן</mark> המכונה "המינגווי וגשם הציפורים המתות". המינגווי, מממ. נשמע מעניין. "קחי אותו מהספרייה שלכם ותגידי לי מה דעתך." אמרה ולא הוסיפה. שמעתי לעצתה והספר כמובן נמצא בספרייה ואף לא היה עליו תור מהסיבה שהוא כבר ישן נושן במושגים של הקוראים הסאסאיים המזמינים ישר כל ספר

<mark>בוריס זיידמן</mark>. המינגווי וגשם הציפורים המתות. עם עובד. 2006
שש נובלות מעניינות בעברית קולחת המשבצת אמירות רוסיות שעולים משנות התשעים מרבים להגיד. הסיפור "סבא סלולארי" ממש פיוטי ועדין ומרגש הגם שנכתב בצורת דיאלוג. גם הסיפור "אנאטולי פרנק" יפה בעיני. במשיחת מכחול עדינה רשם המחבר את עובדת השואה בכל הסיפורים בספר. אין להתחמק ממה שקרה ליהודי אירופה, מעתה ועד עולם (לדעתי).
שושן

איך אומר זאת בעדינות? התאכזבתי! אולי בגלל תסמונת הספר השני, שכן "המינגווי וגשם הציפורים המתות" הוא אחד מהספרים האהובים, אליהם התחברתי ללא קושי בכל רמ"ח איברי. אולי בגלל שמדובר באותו גיבור מהספר הראשון, שמוצג כאן באור אחר לגמרי. אולי בגלל שהמחבר צבר ביטחון ובמקום שימוש בשפה ככלי, משתמש בה לג'אגלינג מילולי, שפרדן מיי פרנץ' (ולצרפתית מקום נרחב בספר), שנשמע לפעמים, בעיני כמובן, כזיון שכל מהסוג הפשוט ב

"שני ספסלי העץ שהתחפרו משני עברי שביל הכניסה לבית, בדרך כלל היו מאוכלסים בבושקות מקומיות, שסרקו במבט חודר את כל הבאים והיוצאים, מתייקות בזכרונן החד כתער כל שינוי מזערי בהרגליהם ובסדר יומם של הדיירים. שקועות במלאכת הסריגה, [...] 'מי זה בא? אפשר לעזור לטובריש?' 'ואת אזרחית צעירה? לדירה שתים-עשרה? לאינג'ינר וולקוב?' אשתו בדיוק נסעה לאימא שלה במינסק, מעניין, מעניין... 'אה, אחותו?' מעניין, אף פעם לא סי