“לא זוכרת מתי קראתי ספר בעברית עם שפה כה עשירה, כה מתגמלת את הרוח בכזה יופי ספרותי. פתאום הרגשתי שלמילים יש כנפיים כי לקרוא את בוריס זיידמן זה לעוף עם שנינות וחדות יוצאת דופן והרבה רבדים וכפל משמעויות. הספר מלא הגיגים ודיבור סטריאוטיפי שלקוח מהמציאות הארץ - ישראלית עם כל הגסות הוולגריות המתלהמת לצד כל היופי שבה. והגדולה של בוריס זיידמן היא: לקחת את כל השפה על השכבות שבה וללוש אותה היטב באופן מדו”

“טל שני, סופר מתחיל, מקבל שיחת טלפון ברוסית מנציג הסכנות. ברוסית? טל שני? הרי הוא ישראלי לכל דבר, מלח הארץ, בדיוק חזר מהמילואים במחסום קרני, מי לעזאזל מחפש אותו ברוסית? "האלכס התורן" מבקש ממנו להשתתף באירוע חינוכי ברוסיה, לדבר על ספרו ולהשפיע על היהודים המקומיים לעלות. מה לטל שני ולאירוע חינוכי באותו מקום רחוק וקר? נציג הסוכנות נענה בנייט מוחלט. עם זאת האלכס לא מוותר ומסביר לו שהאירוע יתקיים בדדניס”

“בוריס זיידמן הצליח במקום שבו הרבה מאד סופרים אחרים נכשלים- וזה להעביר בדיוק עדין את חווית הקריעה בין פה ושם מבלי ליפול לקלישאות. לאחר שהגיבור טל שני מתבקש לחזור לרוסיה ע"מ להרצות על ספרו ובכך לתרום למאמצי העלייה, הוא נזרק לילדותו בתקופת הקומוניזם ומהר מאד נזכר בחוויית הילדות של טוליק שניידרמן. ספר מקסים, רגיש, חכם ופשוט עושה חשק לעוד. ללא ספק אחד הספרים שחוזרים אליהם.”

“הגיבורה העיקרית בספר זה היא השפה העברית אשר בוריס זיידמן מלהטט בה בוירטואוזיות מרשימה. כמו בבובת המטריושקה שעל הכריכה שבה מסתתרות בובות נוספות בגדלים שונים, כך גם בתוך העברית שלו מסתתר סלנג צהל"י עם הרבה קיצורים וגסויות של חיילים, שפה תקנית מתובלת במילים רוסיות ועברית המתחזה לצרפתית "פרנצויזית". יש בספר זרם, נכון יותר שיטפון, של אסוציאציות שנולדו במוחו הקודח של המחבר. עלילה ממש אין כאן, אולם בת”

“לא זוכרת מתי קראתי ספר בעברית עם שפה כה עשירה, כה מתגמלת את הרוח בכזה יופי ספרותי. פתאום הרגשתי שלמילים יש כנפיים כי לקרוא את בוריס זיידמן זה לעוף עם שנינות וחדות יוצאת דופן והרבה רבדים וכפל משמעויות. הספר מלא הגיגים ודיבור סטריאוטיפי שלקוח מהמציאות הארץ - ישראלית עם כל הגסות הוולגריות המתלהמת לצד כל היופי שבה. והגדולה של בוריס זיידמן היא: לקחת את כל השפה על השכבות שבה וללוש אותה היטב באופן מדו”

“טל שני, סופר מתחיל, מקבל שיחת טלפון ברוסית מנציג הסכנות. ברוסית? טל שני? הרי הוא ישראלי לכל דבר, מלח הארץ, בדיוק חזר מהמילואים במחסום קרני, מי לעזאזל מחפש אותו ברוסית? "האלכס התורן" מבקש ממנו להשתתף באירוע חינוכי ברוסיה, לדבר על ספרו ולהשפיע על היהודים המקומיים לעלות. מה לטל שני ולאירוע חינוכי באותו מקום רחוק וקר? נציג הסוכנות נענה בנייט מוחלט. עם זאת האלכס לא מוותר ומסביר לו שהאירוע יתקיים בדדניס”

“בוריס זיידמן הצליח במקום שבו הרבה מאד סופרים אחרים נכשלים- וזה להעביר בדיוק עדין את חווית הקריעה בין פה ושם מבלי ליפול לקלישאות. לאחר שהגיבור טל שני מתבקש לחזור לרוסיה ע"מ להרצות על ספרו ובכך לתרום למאמצי העלייה, הוא נזרק לילדותו בתקופת הקומוניזם ומהר מאד נזכר בחוויית הילדות של טוליק שניידרמן. ספר מקסים, רגיש, חכם ופשוט עושה חשק לעוד. ללא ספק אחד הספרים שחוזרים אליהם.”

“הגיבורה העיקרית בספר זה היא השפה העברית אשר בוריס זיידמן מלהטט בה בוירטואוזיות מרשימה. כמו בבובת המטריושקה שעל הכריכה שבה מסתתרות בובות נוספות בגדלים שונים, כך גם בתוך העברית שלו מסתתר סלנג צהל"י עם הרבה קיצורים וגסויות של חיילים, שפה תקנית מתובלת במילים רוסיות ועברית המתחזה לצרפתית "פרנצויזית". יש בספר זרם, נכון יותר שיטפון, של אסוציאציות שנולדו במוחו הקודח של המחבר. עלילה ממש אין כאן, אולם בת”