“הספר מתאר סיפור אמיתי של נינה איינהורן שמספרת לבתה, לנה, את סיפור הישרדותה של משפחתה בשואה.

סיפור המסגרת אינו מיוחד - עוני, מחסור, כאב, והרבה מוות – הספר אינו מחדש דבר לזוועה הזו שנקראת שואה. אבל מדובר בסיפור אמיתי.

בכתיבה פשוטה וישירה מצליחה לנה, בקולה של נינה, להביא לנו את סיפור ההישרדות המופלא, שלפעמים נשמע כסיפור מופרך כשבכל פעם שהמוות מביט לנינה בעיניים – היא מצליחה להתחמק ולשרוד.

הספר סוקר בדייקנות את החיים האמידים של בני המשפחה, שבחלקם היו מתבוללים, לפני המלחמה, עם התגברות השליטה הנאצית בפולין, החיים בגטו, הפינוי למחנות ריכוז והחיים בבריחה מתמדת מחוץ לגטו במהלך המלחמה. חיים של הלשנות, משפחות טובות, אנשים רעים ותאבי בצע וחסידי אומות עולם שמעמידים בסכנה את חייהם כדי להציל יהודים.

אנחנו נחשפים ללכידות המשפחתית, לחוזק של בני המשפחה, לתמיכה והדאגה ההדדית והיאחזותם בחיים ובהישרדות, ובמקביל בראיית הנולד שבה אימה לא מוותרת ובמשך כל תקופת השהייה בגטו מקפידה שנינה תמשיך בלימודיה. התעקשות שעזרה לה לאחר המלחמה.

הספר כתוב שוטף, מעניין ואפילו מותח, והמימד האישי מעניק לספר ערך מוסף ייחודי . קראתי אוטו במהלך ערב אחד בלי להצליח להניח מהיד.

נינה איינהורן הגיעה לשוודיה כפליטה ב-1946 והיתה לרופאה ולחוקרת בכירה בתחום האונקולוגיה הגינקולוגית. היא הלכה לעולמה בשנת 2002.

מסעה של נינה עובד לסרט, והן הספר הן הסרט זכו לפרסים ולשבחים בשוודיה וברחבי אירופה.”