ביקורת ספרותית על המאמינים מאת זואי הלר

---

המאמינים
זואי הלר
מאנגלית: יואב כ"ץ
347 עמודים
סימנים * ידיעות אחרונות * ספרי חמד

בימים הראשונים לקריאת הספר, מאד התלהבתי מצירופי לשון. כמו
"עטוף בחיבוקו של מעיל הגשם" (ע' 21) או "וכשעשתה דרכה... תוססת מאדרנלין ומזעם בכו העצים ...... בטיפות מים קפואות....." או: "מקשיבה לחריקות המוכרות של ביתה הנאלם ברכות" (ע' 99)
לאחר שהבנתי שעל פניו, מבחינת סגנון הכתיבה (והתרגום) אוכל לזכות את הספר בנקודות, התחלתי לאסוף רשמים נוספים.

אני מניחה שמבחינת הרקע והמסרים העולים מהספר, לא אחדש לכם דבר אם אכתוב שהרגשתי "בבית".
אמנם מעודי לא הייתי בארה"ב אך כשמדובר ביהודים ו"סלון קומוניסטים" (כאודרי וג'ואל ליטוינוף שניים מגיבורי הספר) הרי: "רבים מחברי הטובים הם כאלה". ודווקא ההרגשה הביתית הזו פגמה מהנאתי מהספר.
אך אם יש מי שרוצה לדעת קצת יותר במה הספר עוסק, הנה -
עיקרו של הספר מתרחש בני יורק שלאחר אסון התאומים.
הפרולוג הקצר – 21 עמוד – מספר על המפגש הראשון בין אודרי לג'ואל שהיה בלונדון ב- 1962 . הסיפור למעשה מתחיל 40 שנה אחר כך בארצות הברית.
ג'ואל עו"ד ידוע מאושפז כשהוא בתרדמת. אשתו אודרי, (יבוא מאנגליה) בנותיהם, חתנו, אמו חנה, בנו המאומץ, ג'יין החברה של אודרי ואחרים, סועדים אותו בחוליו, מי יותר ומי פחות. תוך כדי המחלה של ג'ואל, אנחנו מתוודעים גם לחייהם של האחרים.
ג'ואל עצמו חסר הכרה, הוא לא דמות פעילה אך אישיותו ומעשיו בעבר (גם ניאוף) הם שמניעים את העלילה.
לאמונה ולמחויבות: פוליטית-אידיאולוגית, דתית, לעצמך, לסובבים אותך, יש משמעות רבה בספר זה. יש בספר הפתעות היכולות לערער את האמונה, אך כל אחת מהדמויות מוצאת לה את הדרך שלה לפתור את התהיות המתעוררות בה.
מי שחושב שמדובר בפמפלט יבשושי, טעות בידו.הכתוב על גב הכריכה מתאר את הספר כרומן טרגי-קומי משעשע. אני לא צחקתי. אולי בגלל שכפי שציינתי חלק גדול מהספר קראתי בתחושה של:"מה כאן חדש?" חלק אחר קראתי בתהייה אולי זה רומן מפתח העוסק בדמויות שאני אמורה להכיר מהעיתונות והחדשות. ממש כמו את סוזן סרנדון (שחקנית) או ג'ודי קולינס (זמרת) המוזכרות בספר כחלק מהאירועים בהם הגיבורים האחרים פועלים...
הסך הכול של 'עולם מוכר' שהסופרת ניווטה אותו בהתאם לרעיונותיה, לא גרם לי לחבב את הספר. אך בהחלט יש שם מספר רעיונות ששווה לחשוב עליהם. כמו:
האם האיחוד המרומז בסוף בין קרלה היהודיה (הבת של אודרי וג'ואל) לחאלד המצרי, מתכוון לרמוז על אמונה במשהו חדש? ברצון לאיחוד אנושי ולא אידיאולוגי? באמונה שהפרט ומה שטוב לו (בהנחה שהוא לא יעשה לחברו את מה ששנוא עליו) הוא המוקד ולא תורות / תיאוריות, שלעתים בשמן גורמים הרבה עוול לאנשים.

» ביקורות נוספות של שלומיתמי
» ביקורות נוספות על המאמינים