ביקורת ספרותית על תש"ח מאת יורם קניוק
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 11 ביולי, 2010
ע"י קואלית


תש"ח / יורם קניוק

הוצאת ידיעות ספרים

190 עמודים



לפני חודש הייתי בשבוע הספר. כשעמדתי בדוכן של ידיעות ספרים המוכרת רצתה להמליץ למישהי שעמדה לידי על הספר הזה ואמרה - "אל תיתני לשם הספר להטעות אותך, אין שום קשר", ואני, שבאותם ימים הייתי לקראת סיום הספר שאלתי את עצמי - למה נותנים לאנשים שלא קראו את הספר להמליץ עליו??? הספר, כשמו כן הוא - ספר על מלחמה. נכון, זה לא ספר מלחמה רגיל, זה לא ספר היסטורי, זה לא ספר עם עובדות, תאריכים ומהלכים. זה ספר על האנשים שמאחורי המלחמה, על האנשים שבתוך המלחמה ועל האנשים שנשארו אחרי המלחמה ובעיקר על מה שנשאר מהאנשים אחרי המלחמה...

זה הספר הראשון של קניוק שאני קוראת ואני בטוחה שלא האחרון. יש לו יכולת מדהימה בכתיבה. משפטים שלמים שאמרתי "וואו" בסופם. איזו שפה! איזו התנסחות! אני אוהבת את העובדה שהוא כותב משהו ואז מטיל בזה ספק - רגע, זה קרה או לא? אני לא בטוח, זה היה כך או כך? - יש בזה משהו מאוד אנושי ואישי. כאילו זה ברור שהוא לא זוכר הכל ולא מנסה לייפות כלום כי זה בעצם ספר על זיכרון והזיכרון לפעמים בוגד בנו. עוד משהו שעושה את זה מאוד אישי, מבחינתי לפחות, זה שהכתיבה היא מאוד אסוציאטיבית. הוא קופץ מנושא לנושא ומתקופה לתקופה.

קניוק הצעיר מתגייס לפלי"ם ואחר כך לפלמ"ח על מנת לתרום. מההתחלה הוא סוג של עוף מוזר בתוך כל הלוחמים. הוא שומע מוזיקה קלאסית, חובב תרבות ובאופן כללי - "ילד טוב של אמא". ככל שאנחנו קוראים יותר ויותר את סיפורי המלחמה שלו אנחנו מבינים שממש במקרה הוא יצא ממנה בחיים. הוא מצליח להינצל פעם אחר פעם מהתופת של אחת המלחמות הקשות שידענו. אנחנו מכירים כיום את קניוק בעיקר בזכות "נבלות" וכל מיני התבטאויות כנגד המדינה וכאן יש משהו מאוד עדין ויפה ואפילו ציוני. הדבקות במטרה - להמשיך ולהילחם, על אף הפציעות שלך עצמך ועל אף כל החברים שנופלים סביבך - היא פשוט מדהימה בעיני.

מדובר כאן במסמך אנושי לא פשוט. הרבה תיאורי זוועות והרבה שנאה שלפעמים מעבירה אנשים על דעתם. זה בדיוק מסוג הטקסטים שאתה קורא ואומר לעצמך שאפילו שאנשים עשו שם דברים נוראיים - אי אפשר לשפוט אותם עד שאתה במצבם. התנאים הם לא תנאים וברוב המקרים אין להם לא אוכל, לא מים ובטח לא מקלחות. הם מתחלקים במדים ובבגדים של חבריהם שנפלו. בגלל זה לקח לי יחסית הרבה זמן לקרוא את הספר הזה. התוכן שלו לא פשוט ולא מיועד לבעלי קיבה רגישה. יחד עם זאת, בתור אחת שלא למדה את מלחמות ישראל בבית ספר (עד היום לא ברור לי איך זה לא היה בתכנית הלימודים) זה עדיף על כל ספר היסטורי וסטטיסטיקות יבשות.

המשפט הפותח את הספר וגם מסיים אותו הוא פסוק מתוך ספר יחזקאל, פרט טז: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי"

מומלץ בחום.

דירוג הקואלית:
ארבע קואלות מתוך חמש

פינת העטיפה:
העטיפה מאוד מתבקשת - רקע שחור, דגל ישראל. אבל אפילו שזה מאוד מילולי זה מתאים. אני לא מצליחה לחשוב על משהו אחר שיהיה יותר טוב במקרה הזה. מדובר בספר רציני, קשה, במוות... והעטיפה בהתאם. ויותר מזה - הציור של הדגל נעשה על ידי קניוק בעצמו - אפשר לבקש יותר ?


ציטוטים:
"היה או לא היה, כך או אחרת, לשום זיכרון אין מדינה. לשום מדינה אין זיכרון. אני יכול לזכור או להמציא זיכרון, ובה בעת להמציא מדינה או לחשוב שבעבר היה אחרת. אין מדינה שיכולה להיות אחרת אם לא הייתה קודם לכן לא-אחרת". (זהו המשפט הפותח את הספר)

"אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלוא איני סומך על הזיכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. ומה כל כך חשוב באמת? שקר שבא מחיפוש אחרי אמת יכול להיות אמיתי יותר מהאמת. אתה חושב, ואחרי רגע אתב זוכר רק מה שאתה רוצה. הייתי נער בן שבע עשרה וחצי, ילד טוב תל אביב באמצע מרחץ שמים".

ציטוטים נוספים בבלוג:
www.koalablog.co.il
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ