כשלקחתי את הספר הזה מהספריה, הרגשתי כל כך בוגרת ואינטיליגנטית.
הנה, אמרתי לעצמי. אני מתבגרת מסיפורי האהבה המתוקים שאני כל כך אוהבת לספרות ריאליסטית,
בוגרת וקשוחה.
כן, בקשר לזה.
טוני וסוזן מבטיח לך, ומבטיח ומבטיח ומבטיח -
ולא מקיים. בכלל. כלום.
הכתיבה מצוינת. היא קולחת וחכמה, ומלאה בקריצות קטנות, בדיאלוגים חסרי מרכאות ובמחשבות שמתפזרות ומתפזרות יפה. וברור לחלוטין ש<mark>אוסטין רייט</mark> הוא לא אדם מטומט

עשיתי מה שאני בדרך כלל לא עושה וניגשתי לקריאת הספר הזה אחרי שקראתי עליו את הביקורות באתר (השתדלתי לדלג על ספוילרים).
אני מודה שקצת נבהלתי ואפילו קצת התחרטתי: רוב הביקורות היו ממש לא מהללות.
מרגישה חרדה ממש כמו סוזן כשהיא מתיישבת לקרוא את הספר של אדוארד.
אנסה לעשות עוד משהו שאני בדרך כלל לא עושה: כמו סוזן, לכתוב את הביקורת בהמשכים, במקביל לקריאה.
הפרק הראשון די מושך, אבל מה יהיה בהמשך ?
המשך ה

אתם בטח מכירים את זה,אתה קורא ספר ובמהלך הקריאה צצות מחשבות - איזה קטע מצוין,למה הוא הורס את האווירה,איזה מעצבנת,תפסיק להיות כזה רכרוכי...

בשטף הקריאה יש הרבה מחשבות שנבלעות זו בזו עד לרושם הסופי בחתימת הספר.

תארו לעצמכם שאחרי כל פרק ,יושב לכם על הכתף יצור קטן שמכריח אתכם לשמוע מה דעתו על הפרק.

אז זהו שאתם לא צריכים לדמיין כי הסופר עשה זאת בשבילכם.
גרוש שולח לגרושתו ספר שכתב ומבקש ממנה ל

ראיתי את ספר השנה שלי בחנות, לפי ארבעה חודשים בערך. העטיפה האסתטית גרמה לי להציץ, הניגוד בין השבחים המכובדים בגב הספר לבין שמו הסתמי סיקרן אותי מספיק כדי לקנות אותו רביעי במסגרת ה-4 במאה. כמעט שכחתי ממנו מאז. השבוע, כשהתחלתי לקרוא, לא ידעתי עליו דבר, ככה אני אוהב לקרוא בדרך כלל. מתישהו, אחרי לא יותר מ- 30 עמודים, כשהקו העלילתי גרם לי לשאול, "מה, אין להם פלאפונים?" גיליתי שבכלל מדובר בספר אמריקאי מ

סיימתי לקרוא את הספר הזה לפני למעלה משבוע, ועדיין הוא ממשיך את העיבוד שלו במחשבות שלי.

זה ספר מורכב מכמה בחינות. העלילה של הספר מחולקת לשני חלקים - בסיפור "המציאותי" סוזן מקבלת לקריאה טיוטה של ספר שכתב אדוארד, בעלה לשעבר. היא סקרנית לראות מה השתנה אצלו ואיזה סוג של ספר הצליח לכתוב. כשהיו נשואים לא הצליח להגשים את שאיפותיו הספרותיות, אף שסוזן עבדה כדי לפרנס אותו בזמן שהתבודד בתקווה שתנוח עליו ה

כשקוראים את התקציר של הספר מאחור, ואת כל התשבחות עליו ..
אפשר לחשוב שנפלנו פה על יצירת מופת יחידה מסוגה.
הסיפור מתחיל, אני כולי מלאת ציפיה לצאת מהספר הזה עם משהו מעבר..
הוא מתחיל נחמד, מעט משעמם. אך הציפיה שיהיה משהו בהמשך מניעה אותי קדימה.
הסיפור הפנימי מתחיל. מעניין. חשש- מה קרה למשפחה שלו ?
ואז, הנפילה הגדולה. הגיבור משעמם. העלילה משעממת. הוא מצטער קצת על המשפחה שלו.
מבין מה קרה. הסופר כו

בשעות הלילה המאוחרות התעורר הילד המתוק תוך כדי בכי קל,
נעצרתי לרגע ובהיתי באישתי שישנה שנת ישרים,והחזרתי מבט חטוף בספר שהיית לקראת סיומו..
באותו הרגע עלתה במוחי המחשבה....
להפסיק את הקריאה ברגע השיא ללטף את המתוק ולהרגיעו,או לחילופין שעזר כנגדי תתעורר משנתה הערבה ,תיגש אליו וכך אני ימשיך את הפרקים האחרונים...
התמהמתי קצת עד שקולו של הזעטוט הגביר את הקצב וגרם לאישתי לפקוח את עיניה שכבר במבטה הב

למה אני מצפה מקריאת ספר? בעיקר, לסיפור עלילה שיכניס אותיליקום מקביל בנוסף לחיים. טוני וסוזן מגשים את הציפיה הזאת - פעמיים: פעם אחת בסיפור העלילה המרתק של ספרו של אדוארד, בעלה לשעבר של סוזן, קוראת הספר. הסיפור מרתק ומפתיע, כאשר במהלך קריאתו לא ברור לאן הסיפור הזה הולך, במובן המרתק. במקביל, יש את סיפורה של סוזן, הקוראת בספר, כאשר תוך כדי קריאת הספר מסופר, למעשה, סיפור חייה ונישואיה. כך, חווית הקריאה

ספר בתוך ספר האחד הדמות הראשית סוזן מקבלת לקרוא רומן שכתב הגרוש שלה שמבקש שתביע את דעתה על הרומן שהוא רוצה להוציא לאור והיא סוזן נשאבת לתוך הספר וגם אל עברה ואל חייה היום והשני הוא טוני הדמות הראשית מתוך הסיפור אותו קוראת סוזן האחד ספר מתח מעולה והשני רומן מעולה אהבתי מאוד את השילוב בין שני הקצוות מומלץ ביותר