• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מוות בוונציה

מוות בוונציה

מאת תומאס מאן

הביקורת של חנן

תמונה של חנן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
מוות בוונציה

מוות בוונציה

מאת תומאס מאן

הביקורת של חנן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של חנן
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2005
סדרה:הספריה הקטנה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
דורית
לפני 17 שנים

“ספר שאין בו אלוהים. חזק. מטלטל. אכזרי. עדיין מהדהד למרות שנקרא לפני שנים.”

15/15
ביקורות על מוות בוונציה
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

משעמם טרחני ,סיימתי רק מתוך נחישות לגלות בכל זאת
איזה ריגוש או כל חוויה מרוממת רוח אחרת אבל דלות הבנתי ורדידות נפשי מנעו זאת.
מבחינתי אפשר לוותר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ס
סבטלנה כהן
תמונה של shortcuts
shortcuts
2קוראים|גיל ממוצע46|50%נשים

על המבקר

תמונה של חנן

חנן

ותיק
חבר מזה 18 שנים
112 ביקורות•1 נבחרות•515 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של חנן
חנן
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות112
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל515
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת64ספרות מקורית12מתח ריגול והרפתקאות9

דיון על הביקורת

1 תגובה
ניר
ניר•לפני 16 שנים

גרמת לי לחייך

ואפילו אתוודה שנפלט החוצה איזה צחקוק קטן :)
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של חנן

בית קרנובסקי

בית קרנובסקי

י"י זינגר

אחד הטובים !!
גאון ספרותי (לא נופל מאחיו) מוציא תחת ידיו יצירת מופת אלמוותית.
זה מתחיל בשפה (ובתרגום) שמצליח להעביר ניחוחות של שורשים ובית אבא שאבדו תחת מגפי הקלגסים,
זה ממשיך בגיבורים מרובי הממדים והעומק, צולל וחושף את נשמתם העירומה ממשיך בעלילה מכשפת וכל זה עטוף במהלך ההיסטוריה הטראומתית שעיצבה את כולנו .
היצירה הזו משאירה סימני שאלה מטרידים בנוגע לזהות היהודית ולבחירה של כל אחד מאיתנו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חנן
היקום על פי הפיסיקה המודרנית

היקום על פי הפיסיקה המודרנית

יורם קירש

את הספר סיימתי לקרא לפני כחודש ומיד התחלתי לקרא בו שוב והפעם כולל ההערות וההרחבות שבסוף, מדוע?
כי נשארתי חסר והאינטואיציה עזבה אותי עם התגמשות הזמן ביחסות המצומצמת.
האמת הכי נגישה נמצאת שם ,ללא ספק אך המגבלה היא בנו ובעצם בגלל החושים שבנו אותם מחושים שמאפשרים לנו לחוות את העולם אך בה בעת חוסמים כל תובנה שמעבר, כל תובנה שמתחברת לאמת.
כבר מעל 150 שנה זנחו צמאי האמת את עולם החושים לטובת המתמטיקה הקרה, אין טעם לנסות ולהבין ,הנוסחאות עובדות וזאת עובדה .

אני לא מתיאש, אנסה שוב ביתר הקדשה הרי את הצמאון לאמת לא ניתן לכבות.

לכל צמאי הדעת, ממולץ בחום שאותו דוקא ניתן להבין.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חנן
איש ליד מכונה

איש ליד מכונה

סטף ורטהימר

לפני מספר ימים דיברתי עם חבר והבאתי כדוגמא לחזון שהתגשם את פועלו של אדם שהוא סמל של נחישות ,תבונה ואומץ, אדם שהוא דוגמא ומופת לאחרים.
החבר הגיב באומרו שיש כאן גם מזל ולכן אינו מתרשם במיוחד.
מי שקרא את הספר והפנים את האישיות והכוחות שמעצבים אותה, יודע שאין כאן מזל בכלל, סטף הוא אחרון האנשים שיתן למזל, לשחק תפקיד כול שהוא בחייו או בדרך להגשמת חלומו.
מה שאומר לנו סטף הוא "היעד יכבש כי אין לו ברירה אחרת", ענק בכול קנה מידה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•חנן
הילד הקטן

הילד הקטן

פיליפ לברו

למה להסתכן ?
היהודים נרדפים נתפסים ומגורשים ,עדיין לא יודעים את גודל הזוועה אבל הם אחוזי איימת מוות והעוזר להם מסתכן מאוד ,אנשים נתלים ברחבת העירייה ,הקלגסים השחצנים עם ציור הגולגולת
מפעילים משתפי פעולה שמבצעים את הציד בדבקות ובהתמסרות ,אז למה להסתכן ולהחביא יהודים?
השאלה הזאת בכלל לא נשאלת כי מדובר באנשים שחיים את חייהם כפי שהם חונכו וכפי שהם מחנכים את ילדיהם .
ספר אנושי וחכם שמספר את סיפור הכיבוש הגרמני מנקודת מבטו של ילד שאביו אדם דגול שאינו יודע שהוא כזה ושהוא בסך הכול רק 'בן אדם'.
האווירה הכפרית המשכרת היא הקסם האמתי שבספר המראות הריחות הפשטות והטבע השאירו בי את הכמיהה הפעוטה - להיות שם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
סולאר

סולאר

איאן מקיואן

מייקל בירד כמשל.

מייקל הוא מדען המודע היטב לצורך הנואש של האנושות למצוא מקור אנרגיה חלופית ,ברת קיימא. אכן הוא נרתם למאמץ, יותר מתוך שיקולים אנוכיים ותוך ניצול הזדמנות בגבול הנוכלות, ששיחקה לידיו.
אבל מה ,מייקל כלוא בחולשותיו מהם הוא לא יכול לפרוץ ויתכן שגם לא רוצה ,חיי בהדחקה או אולי בהכחשה ,בסופו של יום הוא לא מצליח להתרומם .
מייקל לא רוצה ילדים והוא יודע למה ,ילדים זה מחויבות ואחריות ,הבת היחידה שלו באה במרמה ובנגוד לרצונו.
מייקל הוא נהנתן עלוב ההולך ומזדקן הולך ומשמין הולך ומסתאב ,חסר אמינות, רודף כבוד ומנופח אגו אך יחד עם זה, מניפולטור מבריק שיודע למנף את הקלפים שבם הוא מחזיק וכמו עוף החול מצליח שוב ושוב להפתיע ולצמוח מחורבותיו הוא ,עד הקריסה הבאה שהיא עמוקה יותר ובעקבותיה גם נקודת התחלה נמוכה יותר, מעין זיג זג במגמת שקיעה.
מפתיע ביותר להיווכח שמייקל לא נישבר ,הנחישות להצליח היא הדגל והסמל שלו ומפתיע לא פחות לראות את עדת המעריצות המאוהבות בו ,מה הן מוצאות בו ? לא נאמנות לא אמינות ולא צורה אבל כן מתנות, מסעדות ומה עוד ? האם מייקל הצליח לפצח איזה קוד נוסף לאיינשטיין-בירד?

מייקל בירד הוא אנחנו.
האין אנו חיים בהכחשה או בהדחקה קטלנית לנוכח האיום שלפתחנו ?
האין אנו הולכים משמינים וסובאים על חשבון העולם שסביבנו על החי והצומח שבו ההולך ונכחד?
האין אנו מבזבזים משאבים גזולים על כבוד ,אגו ושאר ירקות ?
האין אנו נכשלים שוב ושוב בלהבטיח את עתיד צאצאינו ?!! למה באמת מייקל לא רוצה ילדים האם מייקל בירד יודע משהו שאנחנו לא מבינים?

חומר למחשבה בספר מבריק ומרתק.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
סולאריס [מהדורת 2003]

סולאריס [מהדורת 2003]

סטניסלב לם

סטניסלב לם

אחרי קריאת הספר נשארתי עם ההרגשה שמשהו חמקמק וממזרי ברח לי ,לא ירדתי לסוף דעתו ואולי גם לא לתחילת דעתו של גאון זה. ברור לגמרי שיש כאן אמירה /זעקה עמוקה ,אבל מה היא ?
קריאה נוספת נדרשה כדי לחשוף רובד שהשאיר אותי המום וחסר מילים ,מאיפה סטניסלב לם
לקח את עוז הרוח והחוצפה שאין למעלה ממנה , מעולם לא פגשתי בכזאת התרסה , הבחור הזה עשה דבר שבזמנים אחרים היה עולה בגינו על המוקד ויחד עם זה מציב אותו יחד עם ענקי הרוח בעולם.
לכאורה יש כאן סיפור של האנושות הניגפת בפני תעלולי האוקיאנוס החי המוזר והבלתי צפוי.
האנושות פרצה והתפשטה למרחקים בלתי נתפסים כבשה עולמות ומרחבים ,סיפור הצלחה בקנה מידה קוסמי והינה פגשה במין יצור בדמות אוקיאנוס חסר מובן ופשר שלא ניתן לתקשר אתו.
עשרות שנים של מחקר אלפי חוקרים ומשאבים אדירים לא קידמו כהוא זה את הבנת האנושות את האוקיאנוס החי , מבוי סתום.
מהן העובדות בשטח שכן הוכחו:
- האוקיאנוס הוא יצור חי ושורד במשך עידנים (מצאו אותו בזכות יכולת השרידות שלו שמשנה את מסלול הכוכב באופן שאינו מובן).
- האוקיאנוס שונה לחלוטין ובכול אספקט מהיצורים המבוססים על הביולוגיה שלנו.
- האוקיאנוס מתקדם כול כך ביחס לאנושות שההשוואה ביניהם בלתי קבילה.
- האוקיאנוס הוא אחד ואינו מתפשט ביקום, האנושות מצאה אותו ולא ההפך.

מנגד מתוארים החוקרים האנושיים המתוסכלים שכבר הגיעו להחלטה קטלנית בסגנון הכיבושים שידענו מההיסטוריה האנושית העקובה מדם (ראה האדם הלבן בחדירתו לאפריקה ולאמריקה). אותם חוקרים עסוקים אובססיבית גם בפעילות מינית (ויחד עם זה אכולי בושה ומסתירים אחד מהשני את העדפותיהם המיניות).
סטניסלב לם מעמת כאן שתי אסטרטגיות הישרדות האחת היא הביולוגיה שלנו הדרוויניסטית שהמין וההתפשטות היא הטקטיקה שלהם ולעומתו האוקיאנוס שפועל אחרת יש כאן רעיון אחר לא מובן אבל עובד.
אמנם האסטרטגיות שונות אבל מטרת השרידות ידועה וברורה והיא לנצח את הזמן ולשאוף ל נֵ צָ ח וכך אמנם הם נפגשו אחרי עידני עידנים כאשר שתי האסטרטגיות עמדו עד עכשיו במשימה.
סטניסלב לם מתריס כאן לא כנגד האנושות או ההתנהלות האנושית אלא כנגד מה שברא אותה ,הטבע או האלוהים או מה שזה לא יהיה !!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
סשינקה

סשינקה

סיימון מונטיפיורי

הסולם של חנן
☺☺☺☺☺ האם השכלת
☺☺☺☺☺ מה עוצמת החוויה שעברת
☺☺☺☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺☺☺☺ האם האהבה עוברת
☺☺☺☺☺ האם הקרבת העצים לצורך ההדפסה ,נסלחת.
☺☺☺☺ האם הספר ישרוד ל עשרים שנה

אוי איזה ספר קורע לב וסוחט דמעות !
המחבר מצליח להעביר את רוח התקופה כל כך חי שזה מרגיש אמיתי ,פשוט חוויה סוחפת ,מראות ריחות ,צבעים ואוירה מהפנטת. אמנם תחילת הספר די מייגעת וקריאתו נמרחה בהתאם אך אחריתו מחפה על כך ובגדול .
ולנקודה היהודית שלא מצאתי אליה התייחסות מצד הקוראים באתר.
עובדה היסטורית היא שמובילי "הניסוי הגדול מעולם" היו ברובם יהודים כך שהמחבר כתב על בני עמו ,מי שלא יודע אז סב סבו משה בנה את תחנת הרוח בירושלים.
הסביבה הרוויה באנטישמיות הייתה עובדה היסטורית נוספת אך לא באה לידיי ביטוי בספר כנראה שהמחבר לא מייחס לזה את המשקל הראוי או שהוא מדחיק זאת מעצם שהותו שלו בארצות נכר.
האם סטאלין היה אנטישמי אני לא יודע אבל הוא זה שהתנקש ברופאים היהודיים , הגה את תוכנית בירוביג'אן וגם הציל המוני יהודים מהשמדה נאצית ,האם ההתייחסות שלו לסשינקה הייתה קשורה למוצאה? הספר לא מבהיר את העניין המסקרן.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
הבגידה

הבגידה

הלן דאנמור

הסולם של חנן
☺☺☺ האם השכלת
☺☺☺☺☺ מה עוצמת החוויה שעברת
☺☺☺☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺☺☺☺☺ האם האהבה עוברת
☺☺☺☺☺ האם הקרבת העצים לצורך ההדפסה ,נסלחת.
☺☺☺☺☺ האם הספר ישרוד ל עשרים שנה

חוויה מטלטלת.
יש לה את זה ללא ספק ,לעצב מציאות ברמה כזאת יכול רק כישרון ענק!
הכתיבה באה ממקום מאוד חם ואנושי וכאשר זה מתחבר לתקופה הקשה ההיא נוצר מרקם נדיר באיכותו.
מתוך מירקם החיים הזורם בצניעות הולך ונחשף לאטו מעשה הבגידה עד לממדים של קטסטרופה ואובדן. המולדת בגדה באזרחיה הנאמנים והמסורים שנתנו הכול וקיבלו את התליין סטאלין.
ואז מתגנב הרהור מטריד, עד כמה אנחנו לא יודעים להעריך את המובן מאליו .
מומלץ בחום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנן
ג'וליוס וינסום

ג'וליוס וינסום

ג'רארד דונובן

הסולם של חנן
☺☺ האם השכלת
☺☺ האם נהנית
☺☺☺☺ האם סבלת
☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺ האם האהבה עוברת
☺☺☺ האם הקרבת העצים לצורך ההדפסה ,נסלחת.
☺ האם הספר ישרוד ל עשרים שנה

מתוך הספר
" בוקר אחד ירדתי מאחד השבילים האסורים ומצאתי מלתעות ברזל חלודות קשורות לעץ בשרשרת ונעוצות ברגל...החיה דרכה על מלכודת ציידים מוסתרת, ונגסה תחילה בבשר ובגידים של עצמה אחר כך בעצמות, עד שקרעה את עצמה מהמלכודת . חיות שלא מצליחות להשתחרר, אמר, מושכות ומושכות כמה ימים עד שהרעב גובר על הכאב ... עד שהן זוכות להגיע למוות ולמנוחה."
הקטע המובא כאן הוא כמו סכין המפלחת את בית החזה ולאחר מכן מסתובבת וכורעת את נשמתך.
האם באמת קיים דבר כזה ,האם יצור חי שאינו אדם מסוגל לכזה מעשה מחריד?
אינני יודע ,אבל מרגע שקראתי זאת צפו ועלו בי רגשות קשים של זעם ,חוסר אונים ,רצון עז לנקמה ואפסות ,סוג של טלטלה מעגלית שמפרקת אותך לאטומים.
מעבר לחומרים מעוררי הנקם יש בספר גודש של תאורי קור, שירה ושקספיר .
אין זה ספר משובח ,הוא כתוב או אולי מתורגם באופן לא לגמרי ברור ,לא פעם מצאתי את עצמי קורא משפט מספר פעמים כדי לנסות ולהבין למה התכוון הכותב אך לבסוף הסתפקתי בניחוש.
התחושה שהיה כאן ניסיון לרקוח משהו מיוחד שרק בחלקו הצליח.

לפני 13 שנים•חנן

ביקורות נוספות על "מוות בוונציה"

מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

ספר קצרצר, שאפשר (וצריך, אולי) לקרוא בשבת אחת.
למה צריך?
כי מלכתחילה עלילת הספר דרך תודעתו המעוותת, האובססיבית, של הגיבור - גוסטאב פון-אשנבאך, סופר שזכה לתהילה עוד בראשית דרכו, ולא הצליח ממש לעשות משהו שהוא בעצמו מעריך מזה שנים רבות.
האובססיה של הסופר מתמקדת בנער יפה-תואר. כן, יש פה עניין הומו-אירוטי, אך הוא משולב בצורה יפה בהערצת הסופר לאסטתיקה, לא רק של הגוף, אלא גם של הנעורים, ולדעתי, אף של החטא, של האסור, בעצמו.
יש בספר משהו טראגי שגובל במשעשע, שהייתי מצפה למצוא אצל הסופרים הרוסים כדוגמת בולגאקוב או נאבוקוב, ואולי בגלל זה אהבתי אותו. ראיתי ביקורת שהגדירה את הספר כ"טרחני", ואמנם זה נכון, במובן הזה שהגיבור עצמו הוא אשמאי טרחן זקן, אבל לדעתי הספר עצמו לא יכול להחשב כ"טרחני" בגלל בשל העובדה שהוא קצרצר מאוד. הוא נותן לנו הצצה אל נבכי נפשו הטרחנית של הגיבור, אך זו חוויה מרוכזת מאוד, שאנחנו אמורים "לזרום" איתה בלי לקטוע את רצף הקריאה באמצע (כך לפחות אני חושב). בצורה כזו איננו "מתייסרים" בספר משעמם שקריאתו נמרחת על-פני כמה ימים, אלא פשוט זוכים לחוויה מתומצתת, משונה, אך בנויה היטב.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•קורנליוס
מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

הגעתי "למוות בונציה" באיחור מביך. מדובר ביצירת מופת מפורסמת, וודאי שלא אני זו שמגלה אותה. למעשה, נרתעתי מלקרוא את תומאס מאן, שתמיד הצטייר אצלי כסופר כבד, כמעט לא נגיש, כתיבה מפותלת ומחניקה.
כמה מפתיע היה למצוא סיפור סוחף, מטריד, מרתק, אולי הנובלה הגאונית ביותר שקראתי.
לא קל לכתוב ביקורת על "מוות בונציה". העלילה מגוללת את סיפורו של פון-אשנבאך, סופר מבוגר מאפיר שיער, שמפתח אובססיה לטאג'ו, נער צעיר שטרם הנצה בו ההתבגרות המינית. כמעט מביך להודות שקראתי, שאהבתי, למעשה שהזדהתי עם פדופיל. אין דרך אחרת לכתוב את זה.
אשנבאך לא פוגע מינית בנער, ואני מניחה שברובד הסמלי המשיכה היא אל הנעורים, החיים שאוזלים מהזקנה, אבל בחזרה לנושא הקודם, הסיפור מעורר הזדהות עם מחשבות איומות, והן מתוארות דרך גיבור שלא מודע למה שקורה לו. זה מדהים. כל הזמן יש פערים אדירים בין מה שהקורא מבין ומה שהדמות מבינה, העיר ונציה מלאה בזיהום שכל הזמן הרשויות מנסות להסתיר כשם שאשנבאך עסוק בלהסתיר את זיהומו הנפשי, האובססיה משנה את אשנבאך, שולפת את האיד שנרדם בתוכו, מפרה את כתיבתו ומשנה את מראה פניו לבלי הכר, עד הסוף הבלתי נמנע. כמה טוב שיש ספרות כזו, אמיצה, בועטת, מטלטלת.

גם שאר הסיפורים בספר מדהימים. לואיזיכן עוקצני וחד (אם כי חסר עומק של ממש), ואילו מריו הקוסם הוא מסמך מרהיב שעליו ראוי להרחיב בנפרד.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מיכולית
מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

כשהתחלתי לקרוא את מוות בוונציה, ידעתי שהיא הוגדרה כנובלה הטובה ביותר של מאן, ואולי אף כאחת מפסגות היצירה של המאה העשרים. התכוננתי לכך וקראתי אותה במתינות ובתשומת לב. אין מה לומר נובלה משובחת, כתיבה מדויקת ורווית משמעות. אולי אפילו קצת יותר מידי, מעין פרוזה-פילוסופית-אסתטית כמיטב המסורת הגרמנית.

הסיפור נסוב על הגיבור, אשנבאך, שיש המזהים אותו עם גתה, עם המלחין מהאלר או אפילו עם מאן עצמו, סופר מצליח ומוערך מאין כמוהו. שכבר בתחילת הסיפור הוא מתואר כבן לקצינים ושופטים שחיו חיים 'מחמירים, הוגנים, חסכניים וקפדניים' מצד אביו, ואילו מצד אמו הוא בן למשפחה בוהאמית מוסיקלית עם אופי חושני. מיזוג התכונות הזה, כך מסביר המספר, הוא שהוליד אמן בסדר גודל שכזה, שכל חייו מוקדשים ליצירה, לאמנות, לסגידה ליופי ולנסיון לתארו כפי שהוא. סופר שכל חייו חי באופן הבא, ושימו לב לתיאור של מאן, כפי שמובא בסיפור על ידי אדם חד עין המתאר את הסופר בפני אנשים: "'אשנבאך תמיד חי כך', וכאן קפץ הדובר את אצבעות ידו כדי אגרוף, 'מעולם לא כך', והוא הניח לידו הפתוחה להידלדל חופשית".
הכל משתנה כשאשנבאך מגיע לוונציה, ומכאן לכל אורך הסיפור מאן מנסה להתחקות אחר הקונפליקט הזה שבין האיפוק והשכלתנות לבין הלהט היצרי-רגשי.
דומני שהנושא הזה, המתח הזה בין הברברי לאסתטי, קשור בקשר חזק מאוד לתרבות הגרמנית (בוודאי אצל ניטשה וגם בסיפורים של הסה), ועל כן בא לידי ביטוי ביצירות רבות. קראתי שיש מי שראו את היצירה הזו כמין נבואה לנאציזים ששטף את אירופה, ולתרבות המערב הסוגדת ליופי גם במחיר רמיסת ערכים אחרים.

דברים רבים ניתן לכתוב על הסיפור וככל שאני חושב עליו כך אני מוצא בו עומקים, אבל הסיפור לא סוחף ואני לא יכול לומר שחווית הקריאה היא מדהימה, אולי יותר קריאה איטית שקולה ומתבוננת, משהו בין קריאת פרוזה לקריאת פילוסופיה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יוסף
מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

הספר לא תפס אותי. נאבקתי להישאר מרוכז אך מצאתי את עצמי מרחף במקומות אחרים, בקיצור שעמם אותי.

ההרגשה היא כי הסופר מנסה להראות כמה ידע ועומק יש לו, אבל זה לא מרגיש אמתי. מעבר לכך העלילה כמעט ולא מתפתחת.
רוב העלילה עוסקת במתחולל בעמקי נפשו של הומו מזדקן שנפשו עורגת לנער צעיר.

תוך כדי קריאה התחלתי לחשוב על לוליטה של נבוקוב שגם הוא ספר עם סטייה אבל קצת שונה. ההבדל הוא שאצל נבוקוב אמנם העלילה סוטה אבל הכתיבה מענגת ביותר.אצל מאן ספר זה הוא סוג של אוטוביוגרפיה בעוד אצל נבוקוב העלילה דמיונית לחלוטין. לוליטה נכתב ב-1955 ומוות בונציה ב-1912 שניהם היו ספרים חריגים מאוד ופורצי דרך בתקופתם, אי אפשר שלא לחשוב שאולי נבוקוב קיבל השראה מספרו של מאן.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•משה
מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

מצטערת אבל לא אהבתי!
לא אהבתי את האוירה ההומוארוטית, לא אהבתי את האיטיות ולא אהבתי את האדרת האידיאל ליופי ולנעורים המוגזמת, שמריחה ממנה רוח הנאציזם.

הסיפור הוא על מסעו של גוסטאב פון אשנבאך,סופר גרמני סגפני וקפדן, לונציה שבאיטליה. בבית המלון הוא רואה משפחת אצולה פולנית והוא נופל בקסמו של טאדג'ו, נער יפהפה כבן 14.
למרות שנודע לסופר המזדקן כי מתחוללת באותה עת מגיפת כולירה בוונציה, מגיפה סודית, שהשלטונות האיטלקים מנסים להסתיר, הוא ממשיך לעקוב אחר מושא אהבתו האפלטונית. על מנת לצוד את תשומת ליבו של הנער, אשנבאך מנסה לסגל לעצמו גינונים של נער צעיר ולשם כך מתלבש ומתאפר באופן מגוחך למדי.

הספר התפרסם בשנת 1912. מעטים בגרמניה ראו את הצד ההומו ארוטי בנובלה ופרשו את התיאורים הללו כאלגוריה בלבד. אלגוריה לשקיעתה של אירופה (כמו שקיעתו של הסופר המזדקן) או התייחסות לאידאל האהבה האפלטונית ולאידאל האסתטיקה. מאוחר יותר יש שראו ביצירה נבואה לעתיד לבוא.

זוהי נובלה בעלת מוטיבים אוטוביוגרפיים מחייו של תומאס מאן חתן פרס נובל. יש הרואים בנובלה זו יצירת מופת.

אני ממליצה על הספר רק לאוהבי אופרות, פסיכולוגיה והילוך איטי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גוטי
מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

ואריאציה מקורית ביותר על הנושא הישן של אהבה המכלה את האוהב.
אלא שהאהבה איננה האהבה שאנחנו מצפים לה, האוהב איננו האוהב שהיינו מצפים לו, והמוות איננו המוות הצפוי.
אם ברומיאו ויוליה האהבה הופכת את האוהבים לגיבורים טרגיים, כאן היא הופכת את האוהב לליצן נלעג.

לפני 14 שנים•חנן
מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

תומאס מאן היה סופר בדור שבו לא שמעו על ספויילרים ובטח טרם צלצל הSMS בכיסו של מאן. הוא בעקבות נוטה להבטיח את הסוף עוד בטרם קראתם שורה מכתביו, ואולי יש בכך ברכה לא לבטלה, שכן אם למישהו היה ספק - אז מוות בהחלט יופיע בספר. (וכאן התייחסותי לכוכבית שמתחת לכתיבת הביקורת והאזהרה שמא אחשוף לכם פרטים מן העלילה, ובכן רב העליליה קדמני)

מוות בוציה מתאר בעצם את המתח שבין זקנה לנעורים, כולו רווי במוות, ולא רק בגלל סיפור המוות שמסיים בו, אלא מכיוון שהזקנה סופה מיתה, והזקנים בספר הזה הן הדמויות הבלתי נסבלות כשגרועות מהם רק הזקנים שמנסים לרדוף אחר נעוריהם, והופכים מגוחכים, דוחים, כעורים, פתיינים ורמאים.
במרכז הספר סיפור התאהבות של סופר זקן בנער יפיפה אשר כל אלי האולימפוס מובאים אחד, אחד לתאר את יופיו. הארוס פועם בו מכל שריר, תלתליו פזורים ומבטו מושלם. סיפור אהבה כזה, שממלא דפי פיוט בערבית ובעברית בתור הזהב של ספרד, למשל, מעורר פלצות בנו - הדור שבו פדופיליה היא החטא החמור ביותר שאפשר לבצעו. קשה להישאר רק בחיק המטאפורה ששוזר מאן, שכן זו מופיעה בדמות גבר כבן חמישים שעוקב אחר אותו נער באובססיביות, לא מסיר לרגע את מבטו ממנו ומלא כמיהה א-רציונלית כלפיו ומדמה אותו לאל יווני מעורר תשוקה.

אף שזו יצירה איכותית, איני ממליצה לכם לרוץ ולקרוא. הנושא נדוש, המשל מעורר קבס והגיבור לא פחות.

קבלו פטור!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

"נתוני הפתיחה" של "מוות בונציה" עשויים להיות לא מעודדים עבור הקורא ההדיוט : וכי, לכאורה, מה לו (לי) ולעניינו של סופר גוסס, המבלה את שארית ימיו במירדף-התאהבות אפלטונית אחר נער פולני ? תוסיפו לזה את העובדה, ש"מוות בונציה" הוא מסוג הספרים שכדי להבינם לאשורם, הקורא צריך להתאמץ; אין בו מצב ל"זבנג וגמרנו" וגם לא קיצורי דרך כאלה שניתן לעשות לפעמים, בשובבות, בספרים אחרים, על בסיס קריאה מרפרפת והיסק.

רק מה ? העושר הלשוני של תומאס מאן, יופי הדימויים, עומק הרבדים ובעיקר הפיוטיות שביצירתו - הם שהופכים את "מוות בונציה" לקלאסיקה אמיתית, ספר עליו הייתה וודאי פוסקת פרסומת ידועה - "ששום ספריה אינה שלמה בלעדיו"...

שימו לב לתיאורי התנועה ברחובות, בסימטאות ובגנים. עצמו עיניים. אתם שם. בונציה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•הלל הזקן
מוות בוונציה

מוות בוונציה

תומאס מאן

קראתי כמעט הכל של מאן. זו השלמות הפיוטית הגדולה ביותר שיצר. חשוב להדגיש (לחבר שלא התלהב) כי הספרים של מאן, על אף הרעיון המרכזי הדומה שבהם, שונים מאוד. מאן בעצמו העיד שכשהוא בא לכתוב משהו הוא תמיד רצה להוציא משהו שונה בתכלית ממה שכבר כתב. כך הר הקסמים שונה מאוד מבית בודנברוק, ובית בודנברוק מיוסף ואחיו, ויסוף ואחיו שונה מאוד מדוקטור פאוסטוס וכן הלא הוכן הלאה. אבל מוות בוונציה תמיד תהיה הנובלה השלמה ביותר שקראתי מעודי.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•גל אורן
2.0
2.0