ביקורת ספרותית על מוות בונציה - הספריה החדשה # מאת תומס מאן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 במאי, 2017
ע"י מיכולית


הגעתי "למוות בונציה" באיחור מביך. מדובר ביצירת מופת מפורסמת, וודאי שלא אני זו שמגלה אותה. למעשה, נרתעתי מלקרוא את תומאס מאן, שתמיד הצטייר אצלי כסופר כבד, כמעט לא נגיש, כתיבה מפותלת ומחניקה.
כמה מפתיע היה למצוא סיפור סוחף, מטריד, מרתק, אולי הנובלה הגאונית ביותר שקראתי.
לא קל לכתוב ביקורת על "מוות בונציה". העלילה מגוללת את סיפורו של פון-אשנבאך, סופר מבוגר מאפיר שיער, שמפתח אובססיה לטאג'ו, נער צעיר שטרם הנצה בו ההתבגרות המינית. כמעט מביך להודות שקראתי, שאהבתי, למעשה שהזדהתי עם פדופיל. אין דרך אחרת לכתוב את זה.
אשנבאך לא פוגע מינית בנער, ואני מניחה שברובד הסמלי המשיכה היא אל הנעורים, החיים שאוזלים מהזקנה, אבל בחזרה לנושא הקודם, הסיפור מעורר הזדהות עם מחשבות איומות, והן מתוארות דרך גיבור שלא מודע למה שקורה לו. זה מדהים. כל הזמן יש פערים אדירים בין מה שהקורא מבין ומה שהדמות מבינה, העיר ונציה מלאה בזיהום שכל הזמן הרשויות מנסות להסתיר כשם שאשנבאך עסוק בלהסתיר את זיהומו הנפשי, האובססיה משנה את אשנבאך, שולפת את האיד שנרדם בתוכו, מפרה את כתיבתו ומשנה את מראה פניו לבלי הכר, עד הסוף הבלתי נמנע. כמה טוב שיש ספרות כזו, אמיצה, בועטת, מטלטלת.

גם שאר הסיפורים בספר מדהימים. לואיזיכן עוקצני וחד (אם כי חסר עומק של ממש), ואילו מריו הקוסם הוא מסמך מרהיב שעליו ראוי להרחיב בנפרד.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני 9 חודשים)
אפשר לחשוב שאת והיום איננו כלה ונוטות החסד כבר קראת, סבטלנה.
סבטלנה כהן (לפני 9 חודשים)
עכשיו אני חשה "איחור מביך" - טרם קראתי משהו מספריו של מאן... אחרי קריאת הביקורת שלך, מסקרן אותי לקרא ולהתרשם.
מהיכרותי עם עצמי...אני יכולה להסכים עם מה שכתבת (באם אוהב),
או להסכים עם חברי מסימניה שהתרשמותם היתה מנוגדת.
תלוי במוד בו אהיה לכשאגיע לספר...באמת מעניין (אותי לפחות)
איך אגיב למאן.
מחשבות (לפני 9 חודשים)
הסיפור הזה הוא סיפור הומוארוטי בסיסי, ללא מטפורות רבות מדי. סיפור בסיסי, אם כי בהחלט מקדים את זמנו. מבוגר החושר בנער אינו חושק בנעורים. הנער אינו נעורים, הוא נער.
גם הזיהום של ונציה אינו מסמל דבר. זו ונציה.
שאר הסיפורים בלתי קריאים, כרגיל אל מאן.
כרמליטה (לפני 9 חודשים)
ביקורת נהדרת. תודה.
לפעמים טוב להגיע לספר "באיחור"- עם בשלות רגשית (וגם אינטלקטואלית) גדולה יותר.
התובנות והתחושות שלך מעוררות בי רצון לקרוא שוב את הנובלה שקראתי בצעירותי הרחוקה.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ