מצטערת אבל לא אהבתי!
לא אהבתי את האוירה ההומוארוטית, לא אהבתי את האיטיות ולא אהבתי את האדרת האידיאל ליופי ולנעורים המוגזמת, שמריחה ממנה רוח הנאציזם.
הסיפור הוא על מסעו של גוסטאב פון אשנבאך,סופר גרמני סגפני וקפדן, לונציה שבאיטליה. בבית המלון הוא רואה משפחת אצולה פולנית והוא נופל בקסמו של טאדג'ו, נער יפהפה כבן 14.
למרות שנודע לסופר המזדקן כי מתחוללת באותה עת מגיפת כולירה בוונציה, מגיפה סודית, שהשלטונות האיטלקים מנסים להסתיר, הוא ממשיך לעקוב אחר מושא אהבתו האפלטונית. על מנת לצוד את תשומת ליבו של הנער, אשנבאך מנסה לסגל לעצמו גינונים של נער צעיר ולשם כך מתלבש ומתאפר באופן מגוחך למדי.
הספר התפרסם בשנת 1912. מעטים בגרמניה ראו את הצד ההומו ארוטי בנובלה ופרשו את התיאורים הללו כאלגוריה בלבד. אלגוריה לשקיעתה של אירופה (כמו שקיעתו של הסופר המזדקן) או התייחסות לאידאל האהבה האפלטונית ולאידאל האסתטיקה. מאוחר יותר יש שראו ביצירה נבואה לעתיד לבוא.
זוהי נובלה בעלת מוטיבים אוטוביוגרפיים מחייו של תומאס מאן חתן פרס נובל. יש הרואים בנובלה זו יצירת מופת.
אני ממליצה על הספר רק לאוהבי אופרות, פסיכולוגיה והילוך איטי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
