ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 בספטמבר, 2012
ע"י גוטי
ע"י גוטי
מצטערת אבל לא אהבתי!
לא אהבתי את האוירה ההומוארוטית, לא אהבתי את האיטיות ולא אהבתי את האדרת האידיאל ליופי ולנעורים המוגזמת, שמריחה ממנה רוח הנאציזם.
הסיפור הוא על מסעו של גוסטאב פון אשנבאך,סופר גרמני סגפני וקפדן, לונציה שבאיטליה. בבית המלון הוא רואה משפחת אצולה פולנית והוא נופל בקסמו של טאדג'ו, נער יפהפה כבן 14.
למרות שנודע לסופר המזדקן כי מתחוללת באותה עת מגיפת כולירה בוונציה, מגיפה סודית, שהשלטונות האיטלקים מנסים להסתיר, הוא ממשיך לעקוב אחר מושא אהבתו האפלטונית. על מנת לצוד את תשומת ליבו של הנער, אשנבאך מנסה לסגל לעצמו גינונים של נער צעיר ולשם כך מתלבש ומתאפר באופן מגוחך למדי.
הספר התפרסם בשנת 1912. מעטים בגרמניה ראו את הצד ההומו ארוטי בנובלה ופרשו את התיאורים הללו כאלגוריה בלבד. אלגוריה לשקיעתה של אירופה (כמו שקיעתו של הסופר המזדקן) או התייחסות לאידאל האהבה האפלטונית ולאידאל האסתטיקה. מאוחר יותר יש שראו ביצירה נבואה לעתיד לבוא.
זוהי נובלה בעלת מוטיבים אוטוביוגרפיים מחייו של תומאס מאן חתן פרס נובל. יש הרואים בנובלה זו יצירת מופת.
אני ממליצה על הספר רק לאוהבי אופרות, פסיכולוגיה והילוך איטי.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
גם בין הנאצים היו כאלה שאהבו נערים צעירים או לא כל כך...
לא לבלבל בין התאוריה לבין הפרקטיקה.
|
|
|
גוטי
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
תודה על התגובות! נטעלי, עידומיק
אני לא מתייחסת ליחסו של מאן לנאציזם. כל שאני טוענת הוא, כי סופרים כמאן ואחרים מאותה תקופה בגרמניה או אוסטריה [גם יהודים, כמו צווייג למשל] הושפעו מאותה רוח שנשבה עליהם ועל אותם שחברו אל התנועות הפשיסטיות. ברור שמאן היה אנטי נאצי לאור העובדה שאהב נערים צעירים!!
|
|
|
נעמה 38
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
גם בארץ כיום יש האדרת יפה
כל המערב מאדיר יופי.
|
|
|
נטעלי
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אני אהבתי את הנובלה. אגב, קצת בעייתי לטעון
שהאדרת היופי פה נודפת רוח נאציזם - לפי המשפט הזה עוד יחשבו שמאן היה נאצי, כשהוא היה ההפך הגמור. מתנגד חריף לנאציזם, שנמלט מגרמניה עם עלייתו של היטלר לשלטון והביע בגלוי את התנגדותו בתקופה שבה זה עוד היה נדיר למדי. בהקשר זה, אני נזכרת בקטע נפלא שכתב על כך מרסל רייך-רניצקי, מבקר הספרות הפולני-גרמני (והיהודי) הידוע. רניצקי מתאר באוטוביוגרפיה (המומלצת) שלו כיצד בזמן המלחמה או אולי זמן קצר לפני כן, הוא שאב עידוד ממכתב שכתב תומאס מאן ופורסם באחד מעיתוני התקופה, שבו הוא מתנגד בחריפות לנאצים.
אני כבר לא זוכרת את הנובלה וכיצירת מופת, והיא אכן נחשבת לכזו, משמעויות תמיד מתפענחות רק בקריאה שנייה, שלישית וכו'. סביר להניח שהכמיהה או ההאדרה של אותו יופי היא לא מתוך אידיאל פשיסטי אישי של מאן, אלא אכן אלגורית - אני משערת (בזהירות) שהנוסטלגיה כאן היא לתקופה הרומנטית של המאה ה-19, לפני המודרניזם של המאה ה-20, על כל משמעויותיו. שכן, הדברים שאת מציינת פה, התייחסות לאידיאל האהבה האפלטונית הם ממאפייניהן המובהקים של המאות ה-18 וה-19. |
|
|
עידומיק
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אכן יצירת מופת !!!!
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
