ביקורת ספרותית על ספוטניק אהובתי מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

המילה "ספוטניק" שנאמרה בטעות במקום "ביטניק" גרמה לצחוק ולשבירת הקרח בין שתי נשים, האחת חובבת ספרים והשנייה - מוזיקה, שמצאו את עצמן ביחסי עובד-מעביד, והמילה היא זו שגם נתנה לספר את שמו.

אצל מורקמי, לעניות דעתי, אין מושג כזה: "ספר פשוט" וללא תסבוכת פסיכולוגית.
ואולם, הסיפור הזה, בשונה מספריו האחרים שאותם קראתי ("קאפקא על החוף", "יער נורווגי", "קורות הציפור המכנית"), אינו משופע בסיפורים החורגים מבינת הקורא המצוי, ואינו מצריך הפעלת תאי מוח שונים מהמקובלים בכל סיפור אחר, ומלבד קטע המוזיקה שבסופו, הסיפור מקוטלג מבחינתי כ"הגיוני" ושוטף ללא עצירות התרעננות בתחנות לאורכו כדי לתהות: "רגע, כאן איבדתי את החוט המקשר, בוא נחזור מספר עמודים לברר..."
ספר יפה, ככל ספריו של מורקמי (בעיקר למכורים) והפעם, כפי שכתבתי - נקרא בהנאה ובשטף, ולא רק חובבי הפסיכולוגיה ייהנו ממנו.
ואולי הייתי מגדירו כ"מורקמי למתחילים".
נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על ספוטניק אהובתי