ביקורת ספרותית על הצעיף הצבעוני מאת סומרסט מוהם
ספר טוב

---

סומרסט מוהם הוא הסופר המועדף עלי. לצערי הרב ספריו די נדירים, כך שרבה היתה שמחתי כאשר מצאתי את הצעיף הצבעוני בחנות הספרים.
מדובר בנובלה שההשראה לה היא כמה שורות מטור הטוהר של דנטה. השורות מספרות על פיאה,אשת אצולה מסיינה שבעלה חושד בה בניאוף, וכיוון שהוא מפחד ממשפחתה הוא אינו מוציא אותה להורג, אלא לוקח אותה לארץ ביצות שהוא מצפה שאדיה הרעילים יעשו את העבודה בשבילו. לדאבונו פיאה נשארת בחיים זמן רב משציפה וסבלנותו פוקעת. הבעל משליך את פיאה מהחלון.
הסופר מעיד שנובלה זו נולדה מתוך סיפור שנרקם במוחו ולא מתוך דמות. הדמויות נבחרו כדי להתאים לסיפור.
הנובלה מתחילה בניאופה של קיטי, אישה אנגליה צעירה שנישאה לבקטריולוג שלא משך אותה והגיעה אתו להונג קונג.
בעלה של קיטי מגלה את הרומן ומציע לה שתי ברירות - לשכנע את מאהבה שישא אותה לאישה או לבוא אתו לעיר מוכת כולרה.
בהתחלה נדמה היה לי שבעלה הנבגד של קיטי- ולטר, דומה לסופר עצמו. הוא מנחש את טיבו של מאהבה וחושף אותו בקלות. לקיטי לא נותרת ברירה אלא להצטרף לולטר את מה שנראה כמסע התאבדות.
במיי-טאן-פו, העיר מוכת הכולרה עוברת קיטי תהליך מרתק, כמו התגלמותו של זחל והופעתו שוב כפרפר מרהיב, עוברת נפשה של קיטי טלטלה החושפת אופי אנושי מגוון, טוב יחד עם רע, חזק יחד עם חלש, מנערה פתיה הופכת קיטי לאישה נבונה. עדיין יש בה חולשות של בת אנוש, אך זה מה שעושה את דמותה מעוררת הזדהות יותר. לטעמי קיטי היא אחת הדמויות הספרותיות המעניינות ביותר שנתקלתי בהן. המעקב אחרי התפתחותה ריתק אותי ומילא אותי השראה.
דווקא על רקע התפתחותה של אישתו הופכת דמותו של ולטר לשטוחה יותר, היא מתחזקת והוא הולך ונחלש, מה שהיה ראוי להערצה קודם נמוג ונשארת דמות עיקשת שאינה מסוגלת לפרוץ את המסגרת שלה עצמה ולכן נידונה לכליה.
גדולתו של הספר בעיני היא שהרבה לפני עידן האימון והצמיחה האישית של ימינו השכיל הסופר לרקום ביד אמונה סיפור המלווה תהליך כזה בדיוק פסיכולוגי רגיש. היה לי קשה להתחיל לקרוא ואח"כ היה לי קשה להניח את הספר מידי.

» ביקורות נוספות של יפעת
» ביקורות נוספות על הצעיף הצבעוני