יצר המוות ג'ד רובנפלד10אני אוהב לקרוא ספרים שבהם מעבר להנאה מהספר, אני גם לומד משהו. והספר הזה האיר לי כמה אירועים היסטוריים שלא הייתי מודע אליהם, ובראשם כמובן אותו פיצוץ במנהטן אחרי מלחמת העולם השניה. כשקראתי בספר על האירוע, הייתי בטוח שמדובר בסיפור דימיוני. אז מיד הלכתי ובדקתי ו... גיליתי שאכן היה אירוע כזה. אז תודה לך רובנפלד שהוספת לי מידע חשוב. ובאשר לסיפור עצמו - למרות שהוא קצת אמריקאי (הגיבור היא איש מושלם, חזק להפליא, אמו בכלי הרג ומשחית, שיודע הכל וגם לא מת אף פעם) עדיין הסיפור הוא טוב. כתוב היטב, מעניין ובחלקים נרחבים גם מותח. וכמו שיעל כתבה - ברור מאד שהסופר מעריץ את פרויד ולכן הוא מכניס אותו לסיפור, אבל זה בסדר. זה משתלב יפה. והתוצאה - סיפור שמסופר היטב, על בסיס עובדות היסטוריות (לא הכל!) ואפילו מותח.
לא הבנתי כלוםדייגו דה סילבה5אולי זה רק אני, אבל אני ממש לא מתחבר להומור ולא לספר. מבחינתי - בהחלט אפשר לוותר
מעגל אבניםג'ון דאר למברט4הרעיון נשמע מעניין ולכן החלטתי לקרוא את הספר. ואכן - החלק הראשון היה מעניין, אם כי לא בדיוק מדעי. סיפור מעניין. בחלק השני הסופרת חוזרת על עצמה. שוב - בלי יומרות מדעיות, אבל אותם שמות ואותה התנהגות. רק תקופה אחרת (עדיין רחוקה מאד מימנו). בחלק השלישי - שוב חוזרת על עצמה: הדמויות, המראות. נו, כאן החלטתי שהבנתי ואין טעם להמשיך ולחפש "מה נקודת השיא בסיפור". שוב אותן דמויות, שוב אותה התנהגות של הדמויות, ולכאורה פשוט תקופה אחרת. אז אם אין לכם מה לעשות, ואם דיוק היסטורי-אבולוציוני לא בדיוק חשוב לכם, זה ספר טוב להעברה של שלש עד ארבע שעות.
השרשרתאדריאן מקינטי4טוב מאד. פשוט כך. ספר מתח שבנוי היטב, על בסיס רעיון שנראה כרעיון "תפור היטב" כולל כל הפרטים. ספר שקשה להניח אותו מהיד, אבל מומלץ מאד. כי להיכנס ממש לעלילה, וברצף, יכול לגרום לייאוש... אז חוץ מהורדת המתח בסוף ויצירת סוף בנוסח בלשי רגיל (אקשן ויריות ודווקא הטובים מנצחים), יש כאן ספר טוב ומעורר מחשה. "האם זה אפשרי"? ולכן שמחתי למצוא ספר, אחרי הרבה זמן, שאפשר לתת לו 5 כוכבים בלי יסורי מצפון.
לחצות אוקיינוסקולום מק'קאן4מעולה. מק'קאן יודע לכתוב והוא עשה זאת בכשרון רב. גם הצורה שבה כתובים הסיפורים, גם הדרך בה הם משתלבים, גם הרובד ההיסטורי המעניין. ספר שנעים לקרוא, פשוט כך. האירועים ההיסטוריים שבחר מק'קאן לשלב מעניינים ונותנים נקודת מבט אחרת עם ההיסטוריה של האי הבריטי ושל אמריקה הצפונית. לא הכל עובר דרך הפריזמה הצרה שאותה ראינו בחדשות או למדנו בבתי הספר השונים. מומלץ בחום!
אנשים טובים [מהדורת 2017]ניר ברעם10כשהספר יצא ניר ברעם קיבל תשבוחות רבות. חיפשתי הזדמנות לרכוש ולקרוא את הספר, מתוך ציפייה להיפגש עם אחד היוצרים הטובים והצעירים שלנו. וגודל האכזבה כגודל הציפייה. הדבר הראשון שאני יכול לכתוב על הספר זה שהוא "ספר דחוס". המון מילים על בסיס עלילה רזה ולא מציאותית. נראה כאילו ברעם לקח את ההזדמנות וניסה להרשים בכתיבתו כשהוא שוכח בדרך שספר גם צריך להיות מעניין, ומותח ומרתק. חבל. ויש גם את הסיפור עצמו. המפגש הדימיוני בין שני נציגי המדינות שכרתו ברית מלוכלכת - ברית המועצות וגרמניה הנאצית. וכביכול המטרה של עריכת מצעד משותף שקיומו נופל במועד הפלישה הגדולה של הנאצים לברית המועצות (מבצע ברברוסה). ועוד באתר ההיסטורי של ברסט ליטובסק... אם כבר התחלנו עם דימיון מתפרע, אז למה לא ללכת עד הסוף? והדמויות - אנשים שנפלטו ונפלטים מהחברה והמדינה, ולמרות שאינם רלוונטיים לוקחים את המשימה ההזויה מאד ברצינות...גיבוב של המון סיפורים ודברים מוזרים. בקיצור - לא מומלץ להתחיל להתמודד עם הספר. לא שווה לקרוא.
חדר החושך של דמוקלסוילם פרדריק הרמנס5נורא רציתי לתת לספר הזה הזדמנות. בסך הכל כתוב בעטיפה האחרוית שהוא "מספגת היצירה" של הסופר הלא מוכר לי. אבל בקושי צלחתי אותו. ספר הזוי וקשה לעיכול. אם הייתי תלמיד פילוסופיה הייתי אולי נהנה לקרוא התמודדות עם השאלה "האם המציאות שלנו היא מציאות או אשליה" ואז הספר הזה היה יכול להתאים. אבל אני קורא פשוט שמחפש ספר שאפשר להנות ממנו... ואת זה לא מצאתי כאן
ארוחה בחורףהובר מנגרלי11ספרון מוזר קצת. מסתבר שגם לחיילים גרמניים במלחמת העולם השנייה היו חיים קטנים. גם הם העדיפו לברוח ממשימות שלא מצאו בעיניהם, כמו למשל לרצוח יהודים. אבל הם צייתנים ועושים מה שהמפקד אומר להם. ואז הם נקלעים לאירוע קטן שמשותף להמון חיילים בכל הצבאות בעולם - התעסקות באוכל. ועל הדרך הם צריכים לחסל פולני ולחסל יהודי. ספר מוזר, מיוחד ואולי אפילו קצת מעניין (בייחוד שהוא נכתב על ידי צרפתי
שנת אפסיאן בורומה18אחד הספרים ההיסטוריים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. בורומה בחר בסוף המלחמה כנקודת המוצא שלו, וחשוב מזה - הוא מתמקד באירועים ש"אחרי המלחמה" כשהוא מעלה את השאלה "איך קמים מאירוע נורא וארוך כזה"? ובעיקר - מה עובר על האנשים והאומות. גם המנצחות ובוודאי שאלו שהפסידו. לכן הספר מעניין כל כך. זו זווית חדשה (לפחות בשבילי) ויש שם מידע שלא הייתי חשוף אליו. מעורר מחשבה.. ובעיקר - איך עבר עם כמו העם הגרמני, מעם מיליטריסטי שטוף מח לעם יצרני ושוחר שלום. איך השתנה העם היפני בצורה קימונית כל כך... מעניין מאד וכתוב מצוין!
רוחות רפאיםרבקה סטוט9אייזיק ניוטון, האיש עם התפוח, אמר על עצמו: "נדמה אני כילד שכל ימייו שיחק". עמיתיו למקצוע אמרו עליו שהוא: מרוחק, מפוזר, לא ברור, לא מסודר וכיוצא בזה. אז איך הוא מתמנה, בגיל 27, לחבר בסגל האקדמי של קיימבריג', למרות שהוא לא מתאים לתפקיד? כי ב-4 השנים שלפני מנויו מתו מוות מוזר 4 חברים מהסגל האקדמי הקיים. האם מישהו רצח אותם כדי לסלול את דרכו של ניוטון לתפקיד? זה מה שהספר מנסה לברר, בתוך תיאור של רומן המתקיים כיום בין ד"ר לספרות ופרופ' לחקר העצבים במוח, כשבחוץ מתנהלת מלחמה של אירגוני זכויות בעלי החיים נגד נסויים על בעלי חיים במעבדות. ספר מומלץ לכל מי שאוהב קונספירציות.
רוחות רפאיםרבקה סטוט5הספר הזה עורר בי רגשות מעורבים עד כדי תסכול כמעט. בעיניי, הכתיבה הייתה עצורה ומתסכלת - מצד אחד, אולי האשמה היא בתרגום (הרי תמיד מאשימים את השליח). אבל מצד שני, אולי כתיבת רומנים היא לא הצד החזק של הסופרת, שהרי לרבקה יש ניסיון רב יותר בכתיבת ספרי עיון מאשר רומנים (וזהו הרומן הראשון פרי עטה). ולאורך רובו של הספר הייתה ההרגשה שהרקע העיוני ניסה להתפרץ ולהשתלט על הרומן (ובמידה מסוימת זה באמת מה שקרה – בהסתננות ביוגרפיה של ניוטון) וזה מה שבעצם גרם לשפה להיות תקועה ולא מתאימה. כבר קראתי עלילות מקוריות יותר עם סיומות פחות צפויות מזאת שבספר, אבל בכל זאת היה משהו שובה בעלילה של סטוט – אך אני מתקשה להצביע עליו - שהעלה את הדרוג לשלושה כוכבים.
רוחות רפאיםרבקה סטוט3טוב, הייתי אומר שכאן צריך להכנס למצב רוח מסויים כדי לזרום עם הסיפור...לא לכל אחד.. סיפור העלילה נסוב סביב אייזיק ניוטון ולמעשה על פעילויות פחות ידועות בעיסוקיו המדעיים שסביבם יצרה הסופרת עלילה די מסובכת...כמו שכבר אמרתי....קצת סופו של מיסטר Y אבל האירועים במאה ה-17 מזכירים גם את שם הורד...קשה אבל שווה
רוחות רפאיםרבקה סטוט1אני לא יודעת מאיפה להתחיל. נתחיל משם הספר. הוא יותר מדי בנאלי. זה כאילו שהכותבת לא יכלה לחשוב על שם מקורי יותר, אז היא בחרה בשם נדוש וחסר יצירתיות. הספר עצמו משעמם ברמות בלתי יתוארות! העלילה נמשכת כמו מסטיק, לא קורה שום דבר בערך ב-20 העמודים הראשונים שאחרהם הפסקתי לקרוא. התיאורים מייגעים.. הכל כל כך משעמם וחדגוני בספר הזה, שזה לא הצליח לרתק אותי בכלל! אני זוכרת שפעם ניסיתי להכריח חברה שלי לקרוא ספר אחר, היא קראה 15 עמודים בלחץ, ואחרי זה אמרה: ''הספר גרוע. הכותבת צריכה לעניין את הקוראים בפתיחה כדי שהם ימשיכו לקרוא.'' עכשיו אני מבינה למה היא התכוונה, בגלל הפתיחה המייגעת והלא מעניינת בעליל הזאת, אין לי כוונה להמשיך לקרוא. ולפי מה שראיתי בסימניה, בגיל הממוצע של קוראי הספר, יש לי לפחות עוד 25 שנים עד שאגיע לגיל שבו אולי אתעניין בספר הזה שוב. כרגע אני חושבת שזה בזבוז של זמן, באמת, 'דורה וחד הקרן הקסום' היה יותר טוב.
רוחות רפאיםרבקה סטוט0ספר קצת מוזר... קשה להגדיר למה. אולי בגלל שמשולב בו (יותר מידי) מידע היסטורי משעמם על ניוטון, ומעורבבים בו דמיון, מתח ומדע בצורה שלא כ"כ מסתדרת, ושהסופרת דוחפת שם בכוח עוד ועוד מתח ומיסתורין מאולצים... רציתי לדעת מה יהיה הסוף לכל התסבוכת הזו, וזה הדבר היחיד שמנע ממני לנטוש את הספר באמצע. מה שכן נחמד בו זה הכתיבה עצמה שעוברת בין דיווח מהצד לפניה בגוף שני, שאת זה דווקא כן אהבתי.