דרגה 26 מקורות אפליםאנתוני זייקר2ספר מתח מצוין שקשה להניח מהיד. ועם זאת יש כאן הרבה קטעי זוועה ואימה וטירוף אל-אנושי. אז לבעלי עצבים חזקים וחוסן לדימיונות זוועה - זהו ספר מצוין. לאחרים - קצת פחות...
זמן בין התפריםמריה דואניס4לכאורה הספר היה אמור להיות מיוחד ומרתק. תקופת מלחמת האזרחים הספרדית, אבל במדינת החסות המרוקאית. אישה לבדה מול העולם. בפועל - פיספוס. מרוקו היא ארץ מרתקת. יש בה ריחות וטעמים ונופים עשירים מאין כמותם. יש בה גולים מכל העולם שהביאו איתם תרבויות ושפות מגוונות. מי צריך יותר מזה? ואז הגיעה מריה דואניס עם סיפור מעניין ונחמד על אישה ממעמד נמוך שהתאהבה בנוכל שחמד את כספה וכך התגלגלו השניים לטטואן, משם ברח הנבל והשאיר אותה לבד. גם הסיפור לא רע. איך היא משתקמת ולוחמת לחזור למקום סביר בחברה האנושית. אלא שכל העושר הנהדר הזה מתפספס. כי יש כאן מעט מאד ריחות וצבעים ונופים. ומעט מדי מפגש בין תרבויות. וגם כהוא ישנו - אז הוא מטושטש ולא ברור. חבל. כי הספר הזה יכול היה להיות ספר מופת. אז לסיכום - אהבתי את הבלילה של הסיפור והמקום, אבל הרבה פחות את האופן שבו סופר הסיפור.
1936: המרד הגדול ושורשי הסכסוך במזרח התיכוןאורן קסלר8ספר חובה לכל מי שרוצה להבין את מערכת היחסים שבין יהודים לערבים בארץ ישראל. כפי שכתב המחבר, מהומות הדמים של ה"מרד הגדול" 1936-1939, הוא זה שעל בסיסו נבנו מערכות היחסים בין היהודים לערבים בארץ ישראל מאז. בו נתקבעו דפוסי ההתנהגות של שני הצדדים. כמו הסירוב הערבי לדבר עם המתווכים או עם היהודים, התנהגות שהובילה להפסד מדיני אדיר (מבחינתם) מאז ועד היום. או הדפוס של המאמצים היהודיים לקבלת הכרה מהעולם המערבי שמנהל את העולם. ו... אולי גם המזל הגדול של היהודים. אבל בספר הזה, שנכתב לאחרונה (יש בו התייחסות גם לטבח אוקטובר 23), יש הכל - מתאור המאורעות שמעמיד בספק אפילו את התקופה הקשה שלנו (גם אז מדובר היה על שלש שנים, על אלפי הרוגים בשני הצדדים) ועד לתיאורי המערכת הפוליטית (שבה לא תמיד היהודים ניצחו, אלא האינטרסים של המעצמה הגדולה באיזור). לימוד החומר הזה ובצורה המעמיקה שכתב המחבר (יותר עיתונאי, אבל בוודאי שלא היסטוריון) יעניק לקורא מידע ויכולת הבנה על מערכות היחסים בין העמים ובינם לבין העולם הגדול, מאז ועד היום. פשוט ספר מעניין ומרתק, אבל גם ספר חובה.
אושוויץ, וידוי : הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות [מהדורת 2026]מיקלוש ניסלי7ספר חשוב מאד אבל קשה לקריאה ומזעזע. הוא נכתב על ידי אדם שהיה שם ושרד. "רקד עם מלאך המוות" יום יום. פשוט לא יאומן. לא יאומן "מזלו הטוב" שבזכותו הצליח לשרוד ולספר לעולם מתוך המציאות הבלתי הגיונית של אנשי הזונדקומנדו, לא יאומן כי הוא ראה את האדם בכיעורו הגדול ביותר, בחוסר האנושיות שלו. והוא שרד כדי לספר. הספר נכתב מייד לאחר השחרור ויש בו הרבה מהאותנטיות של כותב שאינו סופר או עיתונאי, אלא אדם מיוסר שחייב היה להעיד ולמסור את עדותו לפני שהוא שוכח. ספר חובה למי שרוצה לנסות ולהבין מה היה שם.
האדריכל מפריזצ'רלס בלפור2ספר טוב. טוב אבל לא מדהים. העלילה מתנהלת די בנוחות, מתארת חיים "רגילים" תחת הכיבוש הגרמני. אבל בלי הפתעות גדולות ובלי תפניות מעניינות. הספר בהחלט קריא ומציג נקודת מבט מעניינת על המציאות באותה התקופה, אבל לא יותר מזה. אז 4 כוכבים - מגיע לו בגלל שהספר קריא ומעניין - אבל לא יותר מזה.
שאל היסטוריוןגרג ג'נר9איזה ספר נפלא. קודם כל - כי הוא מעשיר בידע. שנית - כי הוא כתוב בשפה עממית נחמדה, וממש אפשר לשמוע את המחבר מדבר באחד מהתסכיתים שלו... מה שנקרא במקומותינו "מדע פופולרי". אהבתי מאד לקרוא בספר שמקרב את ההיסטוריה האנושית (ולא רק האירופאית) את הציבור הרחב. שמחתי ללמוד ולהתעשר באירועים שלא הכרתי. והכל בצורה קולחת ונחמדה. פשוט הנאה צרופה!
יצר המוות ג'ד רובנפלד10אני אוהב לקרוא ספרים שבהם מעבר להנאה מהספר, אני גם לומד משהו. והספר הזה האיר לי כמה אירועים היסטוריים שלא הייתי מודע אליהם, ובראשם כמובן אותו פיצוץ במנהטן אחרי מלחמת העולם השניה. כשקראתי בספר על האירוע, הייתי בטוח שמדובר בסיפור דימיוני. אז מיד הלכתי ובדקתי ו... גיליתי שאכן היה אירוע כזה. אז תודה לך רובנפלד שהוספת לי מידע חשוב. ובאשר לסיפור עצמו - למרות שהוא קצת אמריקאי (הגיבור היא איש מושלם, חזק להפליא, אמו בכלי הרג ומשחית, שיודע הכל וגם לא מת אף פעם) עדיין הסיפור הוא טוב. כתוב היטב, מעניין ובחלקים נרחבים גם מותח. וכמו שיעל כתבה - ברור מאד שהסופר מעריץ את פרויד ולכן הוא מכניס אותו לסיפור, אבל זה בסדר. זה משתלב יפה. והתוצאה - סיפור שמסופר היטב, על בסיס עובדות היסטוריות (לא הכל!) ואפילו מותח.
לא הבנתי כלוםדייגו דה סילבה5אולי זה רק אני, אבל אני ממש לא מתחבר להומור ולא לספר. מבחינתי - בהחלט אפשר לוותר
מעגל אבניםג'ון דאר למברט4הרעיון נשמע מעניין ולכן החלטתי לקרוא את הספר. ואכן - החלק הראשון היה מעניין, אם כי לא בדיוק מדעי. סיפור מעניין. בחלק השני הסופרת חוזרת על עצמה. שוב - בלי יומרות מדעיות, אבל אותם שמות ואותה התנהגות. רק תקופה אחרת (עדיין רחוקה מאד מימנו). בחלק השלישי - שוב חוזרת על עצמה: הדמויות, המראות. נו, כאן החלטתי שהבנתי ואין טעם להמשיך ולחפש "מה נקודת השיא בסיפור". שוב אותן דמויות, שוב אותה התנהגות של הדמויות, ולכאורה פשוט תקופה אחרת. אז אם אין לכם מה לעשות, ואם דיוק היסטורי-אבולוציוני לא בדיוק חשוב לכם, זה ספר טוב להעברה של שלש עד ארבע שעות.
רוחות רפאיםרבקה סטוט9אייזיק ניוטון, האיש עם התפוח, אמר על עצמו: "נדמה אני כילד שכל ימייו שיחק". עמיתיו למקצוע אמרו עליו שהוא: מרוחק, מפוזר, לא ברור, לא מסודר וכיוצא בזה. אז איך הוא מתמנה, בגיל 27, לחבר בסגל האקדמי של קיימבריג', למרות שהוא לא מתאים לתפקיד? כי ב-4 השנים שלפני מנויו מתו מוות מוזר 4 חברים מהסגל האקדמי הקיים. האם מישהו רצח אותם כדי לסלול את דרכו של ניוטון לתפקיד? זה מה שהספר מנסה לברר, בתוך תיאור של רומן המתקיים כיום בין ד"ר לספרות ופרופ' לחקר העצבים במוח, כשבחוץ מתנהלת מלחמה של אירגוני זכויות בעלי החיים נגד נסויים על בעלי חיים במעבדות. ספר מומלץ לכל מי שאוהב קונספירציות.
רוחות רפאיםרבקה סטוט5הספר הזה עורר בי רגשות מעורבים עד כדי תסכול כמעט. בעיניי, הכתיבה הייתה עצורה ומתסכלת - מצד אחד, אולי האשמה היא בתרגום (הרי תמיד מאשימים את השליח). אבל מצד שני, אולי כתיבת רומנים היא לא הצד החזק של הסופרת, שהרי לרבקה יש ניסיון רב יותר בכתיבת ספרי עיון מאשר רומנים (וזהו הרומן הראשון פרי עטה). ולאורך רובו של הספר הייתה ההרגשה שהרקע העיוני ניסה להתפרץ ולהשתלט על הרומן (ובמידה מסוימת זה באמת מה שקרה – בהסתננות ביוגרפיה של ניוטון) וזה מה שבעצם גרם לשפה להיות תקועה ולא מתאימה. כבר קראתי עלילות מקוריות יותר עם סיומות פחות צפויות מזאת שבספר, אבל בכל זאת היה משהו שובה בעלילה של סטוט – אך אני מתקשה להצביע עליו - שהעלה את הדרוג לשלושה כוכבים.
רוחות רפאיםרבקה סטוט3טוב, הייתי אומר שכאן צריך להכנס למצב רוח מסויים כדי לזרום עם הסיפור...לא לכל אחד.. סיפור העלילה נסוב סביב אייזיק ניוטון ולמעשה על פעילויות פחות ידועות בעיסוקיו המדעיים שסביבם יצרה הסופרת עלילה די מסובכת...כמו שכבר אמרתי....קצת סופו של מיסטר Y אבל האירועים במאה ה-17 מזכירים גם את שם הורד...קשה אבל שווה
רוחות רפאיםרבקה סטוט1אני לא יודעת מאיפה להתחיל. נתחיל משם הספר. הוא יותר מדי בנאלי. זה כאילו שהכותבת לא יכלה לחשוב על שם מקורי יותר, אז היא בחרה בשם נדוש וחסר יצירתיות. הספר עצמו משעמם ברמות בלתי יתוארות! העלילה נמשכת כמו מסטיק, לא קורה שום דבר בערך ב-20 העמודים הראשונים שאחרהם הפסקתי לקרוא. התיאורים מייגעים.. הכל כל כך משעמם וחדגוני בספר הזה, שזה לא הצליח לרתק אותי בכלל! אני זוכרת שפעם ניסיתי להכריח חברה שלי לקרוא ספר אחר, היא קראה 15 עמודים בלחץ, ואחרי זה אמרה: ''הספר גרוע. הכותבת צריכה לעניין את הקוראים בפתיחה כדי שהם ימשיכו לקרוא.'' עכשיו אני מבינה למה היא התכוונה, בגלל הפתיחה המייגעת והלא מעניינת בעליל הזאת, אין לי כוונה להמשיך לקרוא. ולפי מה שראיתי בסימניה, בגיל הממוצע של קוראי הספר, יש לי לפחות עוד 25 שנים עד שאגיע לגיל שבו אולי אתעניין בספר הזה שוב. כרגע אני חושבת שזה בזבוז של זמן, באמת, 'דורה וחד הקרן הקסום' היה יותר טוב.
רוחות רפאיםרבקה סטוט0ספר קצת מוזר... קשה להגדיר למה. אולי בגלל שמשולב בו (יותר מידי) מידע היסטורי משעמם על ניוטון, ומעורבבים בו דמיון, מתח ומדע בצורה שלא כ"כ מסתדרת, ושהסופרת דוחפת שם בכוח עוד ועוד מתח ומיסתורין מאולצים... רציתי לדעת מה יהיה הסוף לכל התסבוכת הזו, וזה הדבר היחיד שמנע ממני לנטוש את הספר באמצע. מה שכן נחמד בו זה הכתיבה עצמה שעוברת בין דיווח מהצד לפניה בגוף שני, שאת זה דווקא כן אהבתי.