***
מודה ומתוודה שלא חשבתי לכתוב ביקורת על הספר: "חוטים מקשרים",אבל היום התאריך - 27/03/2013 ועבורי הוא משמעותי ( מיד תבינו למה )וחשבתי לנכון שהוא מתאים לי לקשר אותו לא ממש עם הסיפור עצמו (אולי קצת ) אלא יותר עם שם הספר ..
מי שהספיק להכיר אותי וזוכר, יודע שאני משתדלת לשלב חוויות בביקורות / רשמים / סקירות על ספרים שקראתי ואף להקדיש אותם לאנשים חשובים בחיי וכך התבשל בתוכי הרעיון ,רק שהפעם זו לא חוויה משמחת, אלא אירוע טרגי.

תחילה לביקורת
***

וואוווו כמה רעש וטרראם היה סביב הספר כשיצא לאור והגיע לארצנו.להשיג אותו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית כאילו מדובר בהמצאה טכנולוגית חדשה ואני, כמשוחדת ליוון וביקורות טובות הרגשתי צורך עז לדעת מעט היסטוריה על קהילת יהודי סלוניקי מתקופת תור הזהב דרך גירושם מספרד (1942 ) ועד סופה הטראגי כשנשלחה לאוושוויץ (1943) וזה הדבר היחידי שבשבילו היה כדאי לקרוא את הספר,למרות שבימנו קליק אחד בגוגל וניתן ללמוד היסטוריה של כל מדינה בעולם. א-מה-מה....גיליתי תגלית " לא כל הזהב נוצץ ולא כל ספר ראוי שיקרא "רב מכר".מה שבטוח הוא מייצר "רב כסף" וזה ייאמר לזכותך ויקטוריה היסלופ.
באיזה שהוא מקום הרגשתי מעין דה ז'ה וו,כאילו יש לך נוסחה קבועה גברת היסלופ (שהצליחה עד עכשיו ) שבה את משתמשת במוטיבים חוזרים של עבר והווה בשלושת ספרייך,כשגיבור/ת הספר נוסעים לגלות את שורשיהם במדינות שונות ותוך כדי עוברים חוויות ,אבל אם תשאלי את דעתי הקטנה ,הנוסחה לא תעבוד לאורך זמן.
"חוטים מקשרים " הוא רומן היסטורי המתחיל בשנת 1917 בסלוניקי - שריפה ענקית פורצת ומכלה כמעט את כל העיר כשבתווך שזור סיפור חייהם של התושבים מכל הדתות ,יהודים,נוצרים ומוסלמים החיים בדו קיום על כל המשתמע מכך,שכנות טובה ,גזענות,שנאה,רדיפות,מלחמה עקובה מדם, אהבה כמעט בלתי אפשרית והפי אנד.( קצת מזכיר לי את מדינתנו וכמה ערים שחיו וחיות כמו בסלוניקי.....רמלה/לוד למשל... לא ? ).

לפי הביקורות המשבחות את הספר וציטוט התקציר על עטיפת הספר : "חוטים מקשרים", ספרה השלישי של ויקטוריה היסלופ, מחברת רבי-המכר האי של סופיה והריקוד של סוניה, הוא רומן היסטורי מטלטל על מלחמה וגלות ועל אהבה שיכולה למרחק ולזמן; סיפור הפורט על כל מיתרי הלב, שגיבוריו ייחקקו בזיכרון "סוף ציטוט.

לצערי הוא לא פרט על מיתרי לבי כפי שקיוויתי וגיבוריו לא נחקקו בזיכרוני.
מה שכן הוא גורם לי היום,לחשוב על כל החוטים המקשרים בחיי עם עמרם ז"ל המתחיל ב-1953 ומסתיים ב- 2013 וגם לכתוב ביקורת אחרי תקופה כאורך הגלות,ולו רק בשביל זה ,עם כל הצער שבדבר אני יכולה לומר שהיה כדאי לקרוא אותו !

***

וכעת לחוטים המקשרים בחיי ובחיי עמרם ז"ל

***

את הסקירה הזו אני מבקשת להקדיש לעמרם מי שהיה בעלי ( המון שנים ) ואבי 4 ילדיי שאת הגובה והיופי ירשו ממנו ואת השכל ממני...:)(בדיחה פרטית) ותאריך הולדתו חל היום - 27/03/2013,אך לצערנו,לפני כשלושה חודשים ב - 01/01/2013 עמרם נפטר מדום לב. ואני רוצה לספר לכם לכם על החוטים המקשרים ביננו .
שנינו נולדנו בחודש מרץ באותה שנה ,באותה עיר חיפה ובאותו בית חולים רמב"ם בהבדל 5 ימים..שנינו טלאים ,הספרות בתעודת הזהות שלנו זהות ,מלבד שתי הספרות האחרונות .שמותינו מתחילים באות ע'.כן כן שמי עליזה שקוצר לליז. לאבי ז"ל קראו עמרם כשם אישי עמרם .ב- 22/03 נולדתי,ב-27/03 עמרם נולד , 24/03 התחתנו כדת משה וישראל,ב- 27/03 נפרדנו כדת משה וישראל בדיוק היום לפני 18 שנה (מעין מתנת יום הולדת )( לא אוהבת את המילה גירושין ולכן מעולם לא קראתי לעמרם הגרוש שלי .נשארנו בקשר עד יום מותו ,יותר נכון שבועיים לפני מותו בחנוכה היה לו רצון עז לראות אותי ואכן הגעתי במיוחד מאילת ,ביקרנו את הילדים והנכדים ובמקום יומיים שלושה כפי שתיכננתי,נשארתי שבוע שלם . בדיעבד זו הייתה פרידה שקיבלה משמעות מיוחדת והחוט הכי חשוב שמקשר ביננו הוא,שחזרתי לגור בדירה שלו/שלנו שבה נולדו ילדינו.וכך מתקשרים חיי מ - 1953 ועד 2013 בסיפור :"חוטים מקשרים "שמתחיל ב - 1917 ומסתיים ב- 2007.

ויש חוט שמקשר ומרגש אותי מאוד והוא השיר של הזמרת היווניה אנה וויסי שנקרא παραλύσει - " פאראליו " - משותקת - שגורם לי לבכות בכל פעם שאני שומעת אותו .
תודה לחברי היקר תמיר הללי שהקדיש לי אותו בדרך הכי יפה והכי מרגשת ,וליניב טובים על התרגום הנפלא לעברית !


(תוך כדי שידור יום שישי בלילה הקדשתי לה את השיר)
והמילים מדברות בעד עצמן !

" משותקת "

ונדמה כאילו הים התמזג עם הלילה
וכאילו שהמוות הוא החיים בעבורי
ופעימות לבי מופיעות במוניטור
כמו קו ישר.
וכאילו גרמת בלי להתכוון
לזמן לעמוד מלכת
והוא מטביע את חותמו על פרצופי
ואותי הוא משנה
ואני מרגישה את הפחד עמוק בחזה
מר כמו שארית הקפה בתחתית הספל
ואני רואה איך האור שבחדר
שבמוחי הולך ונמוג לו מיום ליום
ובמראה ,הפרצוף שלי משתנה
והופך לפנים אחרות,שאותן איני מכירה
וזה מפחיד אותי

פזמון: משותקת
מרגישה את האדמה נשמטת מתחת לרגליי
כאילו זה היום הראשון בבית הספר,
עכשיו אוגוסט,
אך המדחום שבלבי,מראה מינוס שתי מעלות
משותקת
חריקת הבלמים והצופר זועק
והאוטובוס חולף על פניי,וכמעט דורס אותי

ואני רק חושבת,איך אצטרך עוד לחיות בלעדיך.
משותקת....

ואני רואה את חיי כמו קיר ענק,
המתרומם מולי בסוף הרחוב
וקולות הילדים הבוקעים מחצר בית הספר,
נשמעים באוזניי כמו מסע הלוויה
והדרך,שפעם הובילה אותי אל
מחוץ ביתך,עכשיו כבר
לא קיימת.

פזמון: משותקת
מרגישה את האדמה נשמטת מתחת לרגליי....

הקשיבו לקול האדיר ולמילים המצמררות !
https://www.facebook.com/photo.php?v=566608390046245&set=vb.100000912667257&type=2&theater

יהי זכרך ברוך עמרם אישי היקר !!!
***

מאחלת לכולנו חוטים מקשרים יפים ושמחים .חג אביב שמח ופורח .
ורק בשורות טובות !
יא מאס יא אולוס - Ya Mas όλους - לחיים לכולם !

7 חודשים עברו חלפו מאז קראתי את הספר האחרון ומאז כתבתי משהו בכלל וחוות דעת בפרט,מחסום קריאה וכתיבה שלא זכורים לי ועבורי לכתוב שוב, זו התרגשות כמו בפעם הראשונה, לכן, כשהלל הזקן חבר בסימניה וחברי הטוב אמר לי: "תקראי את "אל תיגע בזמיר" ואז תביני כי אין להגיב לאנשים כאלה...צריך לרחם עליהם",תגידו לי אתם, מי יכול לסרב להמלצה כזו שמגיעה עם ביקורת נפלאה שלו לספר? בודאי לא אני.
אז הלל היקר, שמעתי בעצתך,שכחתי מכל תלאות היום יום, משונאי ומתכניות הריאליטי אותם גם ככה אני לא רואה ופירגנתי לי את הספר "אל תיגע בזמיר" ולאחר מכן את הסרט "מות הזמיר" שנעשה על פי הספר והבנתי למה התכוונת.מבטיחה להשתדל להפנים וליישם את העצות.תודה הלל הזקן על הדרבון לקרוא..:-))).

אני לעומת הלל הזקן הגרופי הבלתי מעורער של קפוטה, לא הרחקתי לכת בהבנה שדמותו של הלה כחבר ילדות של לי הרפר היווה השראה לדמותו של דיל.ורק אחרי שראיתי את הסרט הנפלא "טרומן קפוטה" שהשקת הספר "אל תיגע בזמיר" מופיע כחלק מהסרט,הבנתי את הקשר המיוחד בין טרומן לבין הרפר לי.

מדהים עד כמה ספר יכול להשפיע ואף לעזור לשינוי חשיבה ולגיבוש תפיסת עולם,גם במרחק 50 שנה מאז יצא לאור ב-1960. למרות שהעלילה מתרחשת בשנות ה-30 של המאה ה-20 בתקופת השפל הכלכלי הגדול שפקד את ארצות הברית בכלל ואת הדרום העני בפרט, הרומן הפך ליצירה ספרותית,שתורגם ל-כשלושים שפות ואף זיכה את לי הרפר בפרס פוליצר.רומן שהפך לספר קריאה חובה בבתי ספר בארץ ובעולם ולאבן דרך במאבקם של האפרו - אמריקאים לשוויון זכויותיהם ולהכרה בכבודם כבני אדם.

על פני השטח העיירה מיקום בה מתרחשת העלילה,היא עיירה שלווה ורגועה עד כדי שיממון, בה כולם מכירים את כולם והאווירה בה היא כביכול חמה ומשפחתית.."כביכול" -כי מתחת לפני השטח בעצם רוחשת ביצה עכורה ומתרחשים בה דברים נוראים המסופרים מנקודת מבטה של הילדה סקאוט פינץ' אשר היא ומשפחתה חווים על בשרם את הרוע בהתגלמותו המתבטא בכעס ועויינות כלפיהם ומשלמים מחיר כבד על שהעזו להתנגד לאפליה - מחיר של נידוי חברתי,עד כדי רצון לבצע בהם לינץ' וכל זאת על רקע משפטו של תום רובינסון צעיר שחור המואשם באונס נערה לבנה,כשאביה של סקאוט,אטיקוס עורך דין מסכים לייצגו מתוך אמונה בו,אמונה בצדק וללא משוא פנים למרות הידיעה מראש שאין לבחור שחור סיכוי מול חברה לבנה וגזענית.

מעבר היותו רומן "אל תיגע בזמיר" הוא כתב אישום חריף וביקורת חברתית נוקבת כנגד החברה האמריקאית על החוליי והנגעים בה הם נגועים,על דעות קדומות,גזענות ואפליה לכל מי ששונה כלכלית,חברתית ובעיקר שונה בשל צבע עורו קרי השחורים.

ועל ידי שלושה מוטיבים עיקריים:חינוך,אומץ-לב ודעות קדומות ובדרך שנונה,חכמה מלאה הומור ותום מצליחה הרפר לי לשקף לנו הקוראים את המראה החברתית שהגזענות יוצרת בכל חברה בעולם גם בימינו אנו.

כל שנשאר לי קוראים יקרים לספר לכם, הוא שניתן ללמוד מהספר "אל תיגע בזמיר" על חמלה, אהבה וכבוד האדם באשר הוא אדם,סבלנות וסובלנות,געגוע ליופיו של התום שפג לו וערכי קודש שהולכים ונעלמים מן העולם,ולהמליץ בחום על הספר.

להתראות בספר הבא..:-)

בתקווה שמחסום הקריאה/כתיבה נשבר !!!

חשבתם פעם בני תמותה מה תעשו כשתרגישו מיותרים? היי... זה כולל אותי,גם אני בת תמותה שלא יהיו אי הבנות.

יש לשער שתנצלו את הזמן לטיול מחוף לחוף,תחליפו קריירה,
תלמדו משהו לנשמה,תמצאו אהבה חדשה ועוד דברים,קיצר.... תעשו כל מה שלא יכולתם לעשות כשהייתם חיונים ונחוצים לסביבה או...תשבו ותרחמו על עצמכם..נכון?

אני למשל הייתי מתחלפת איתם בשמחה רבה ועוד באולימפוס ביוון..זה בכלל חלום.חוגגת כל יום בהופעה אחרת עם גדולי הזמרים היווניים האהובים עלי וחיה כמו זורבאס היווני....אחחח... איזה חלום קסום.

אז.... לא האלים האולימפיים מהמיתולוגיה היוונית יכנעו לשעמום,לכאוס בחייהם ,למילניום החדש ושנת ה-121 עם כל הטכנולוגיה הממחושבת.האלים שלנו יכולים להרשות לעצמם לעשות מה בראש שלהם וזה מה שהם עשו. נחתו להם מהאולימפוס בו חיו מיליוני שנים היישר ללונדון כבני תמותה והתנחלו בבית גדול מוזנח והרוס כשאת רוב זמנם מעבירים בסקס, מריבות,סכסוכים והרס הבית יותר ממה שהוא הרוס.בניסיון לשמור על הכוחות האליליים המועטים שנותרו בהם ועל כבודם הם עובדים לפרנסתם...מה זה עובדים?? חבל"ז... שיא הבידור.

"זאוס"(יופיטר) ראש האלים ואל הברקים - מתחרפן לגמרי וחי לו בעליית גג חשוכה,כשאשתו הרה אלת הפיריון שומרת עליו 24 שעות ביממה מפני שאר האלים שלא יהרגו אותו.

"אפולו" - אל השמש והאור - מנסה להשכיב כל מה שזז ודחייה מבחינתו היא אחת:נקמה ! קרי מוות. הוא מככב בתוכנית טלוויזיה סוג ז..מעין חוזה עתידות בתוכנית כושלת כמוהו.

"אפרודיטה"(ונוס) - אלת האהבה והיופי מנצלת את יופיה ועוסקת לפרנסתה בשיחות סקס-יענו נערת ליווי דרך הטלפון.

"ארטמיס"(דיאנה) - אלת הצייד והצניעות עוסקת בטיול עם כלבים,עד שבעליהם יחזרו וגם מנסה להשכין שלום.

"דיוניסוס"(בכחוס) - אל היין מנהל פאב ודי ג'יי- תפקיד שתפור עליו... מסטול כל הזמן.

"ארוס" - אל האהבה והתשוקה -לא להאמין, אבל פה הוא מנסה לחזור בתשובה ומתקרב לישו דרך הכנסיה.

"ארס"(מרס) - אל המלחמה מרחרח ריבים ומסכסך בין האלים.

"הרמס"(מרקוריוס) - אל הסוחרים מלווה את בני התמותה אל השאול-יענו עובד חברת קדישא.

לתוך כל החגיגה והבלאגנוס האין סופי של האלים נכנס לחייהם זוג תמים וחננה לגמרי ניל ואליס, שלא מבין לאיזו סבאטוחה נפלו,אך בתמימותם ויושרם גורמים לאלים להפוך לכמעט אנושיים,לשנות חוקים בני אלפי שנים ולעורר בהם רגשות כמו אהבה חמלה וסליחה.


זוהי פארודיה משעשעת,מצחיקה,שנונה על האלים המיתולוגיים.
אחלה ספר קליל,מצחיק,מבדר,שנון להעביר את הזמן בימי הקייץ החמים ובין ספר כבד אחד למשנהו.

קחו לכם כוס משקה קר,פירות הקיץ,ובערב כשקריר ונעים תקראו את: "האלים משתוללים" ולכמה שעות טובות תשכחו מצרות העולם אשתו ואחותו ופשוט תהנו לכם בכייף.

וביוון כמו ביוון גם אני אומר לכם:

יא מאססססס יא אולוס - "לחיים" לכולם !~!~!~ Η ζωή για όλους

♥ ℒℴνℯ ♥ מוקדש באהבה לחבריי אוהבי המוזיקה היוונית ♥ αγάπη ♥

להכין רקע לכתיבת ביקורת לספר זה לא קרה לי עד שקראתי את: "זורבה היווני" שעבורי הוא ספר לנשמה, יותר מאשר ספר קריאה כמי שאוהבת את יוון וההווי היווני,חיה ונושמת את המוזיקה היוונית 24 שעות ביממה.


דמיינו לכם.....אורות עקבה ומפרץ אילת מנצנצים בלילה,תודו שזהו הנוף הכי יפה. נכון? אז - זה הנוף שמשתקף מחצר ביתי שבאילת כל ערב. כשברקע פסקול הסרט:"זורבה הייוני" ואנתוני קווין האגדי יחד עם אלן בייטס רוקדים בחוף הים של הכפר סטאברוס שבכרתים את ריקוד הסירטאקי המפורסם.את האוזו החלפתי בכוס קפה טוב ועכשיו אין יותר תפאורה יפה ומרגשת מזו עבורי לכתיבת ביקורת על זורבאס.מרגישה כמו ביוון.

****

הסיפור של זורבה היווני,הוא סיפורו האמיתי של אלכסיס,איש פשוט יום שידו הייתה בכל לפרנסתו,נגן מסבאות,רוכל,פועל מכרות ועוד שהיה שמח בחלקו גם בעבודות אלו והפך לאגדה בזכות אהבתו ותשוקה אמיתית לחיים בכלל ולמוזיקה בפרט ולא הלך לשום מקום ללא הסאנטורי שלו,כלי הנגינה,אדם שכל יום עבורו הייתה הזדמנות לחיות חיים סוערים ולטרוף אותם כאילו אין מחר,אדם שידע למצוא את האושר גם בדברים הקטנים של החיים.

מפגש אקראי בטברנה יוונית בין זורבאס לבין בזיל אינטלקטואל אנגלי,סופר בעל מכרה פחם מוליד ידידות מופלאה שעל פניו לא יכולה היתה לקרות,אך החיים מזמנים לעיתים דברים לא צפויים ולא אפשריים כמו הידידות המיוחדת הזו.
האינלקטואל שחי חיים אפרוריים שמח לשינוי מרענן בדמותו של זורבאס,ומוכן לקחת אותו איתו כמנהל עבודה למכרה שלו.מה שהוא לא יודע זה שהשקפתו על החיים תשתנה לגמרי בעקבות ההכירות עם זורבאס.

הספר חסר אומנם עלילה ממש,אבל אנו נחשפים להווי היווני והאווירה הרגועה והנעימה השולטת באי כרתים דרך בתי הקפה ומנהגיו,שוטה הכפר,המנזר, הפונדק ואפילו לוויה כפרית יוונית ומסורתית ואיך אפשר בלי הים שיש לו חלק נכבד לאורך כל הספר כראוי לו.

ודרך הדיאלוגים בין הסופר וזורבאס ,המונולוגים והתובנות של הסופר אנו מגלים למשל,את מאבקו הפנימי בין נטייתו לחיי הרוח לבין זורבאס והתנהגותו חסרת העכבות המנסה להדיח אותו לחיי הוללות.

אנו מגלים דרך סיפוריו של זורבאס שמלבד היותו נהנתן גדול וחיי את חיי הרגע, הוא גם אדם עם דעות מוצקות בהרבה נושאים.זורבאס לא עושה חשבון לועג,בז ומטיף בציניות לדת ואלוהים,לקידמה ולליברליזם,להשכלה,לכסף,לנישואין למרות שהוא נשוי,לנשים שאיתם הוא חוגג כל יום וכל זאת הוא עושה לא מתוך רוע אלא לרוב כי רוחו טובה עליו.

הידידות המיוחדת והמופלאה נרקמת לאט לאט תוך כדי שהותם במכרה כשהאינטלקטואל מלמד את זורבאס על עסקים והעולם הגדול בחוץ ואילו זורבאס מלמד אותו על העולם הקטן והפנימי העולם שנמצא בתוך הנשמה על אהבה,שמחת החיים ועל האושר הפשוט..ולדוגמא אביא למשל שני משפטים מיני רבים שאומר זורבאס לחברו:

"אתה מבין ולפיכך לעולם לא תהיה מנוחה. אילו לא היית מבין אפשר שהיית מאושר!..מה בעצם חסר לך? אתה צעיר,יש לך כסף,אתה בריא,אתה בחור טוב,אינך חסר דבר חזיז ורעם! לא כלום! חוץ לדבר אחד-טירוף! שמץ טירוף! וכשדבר זה חסר אדון,מה הטעם"....."כל אדם יש לו שגיון משלו,אבל הגדול בכל השגיונות הוא לדעתי כשאין לאדם שום שיגיון"

או: ""לא אינך חופשי,החבל שאתה קשור אליו אפשר ארוך הוא יותר מן החבל של בני אדם אחרים,אך זה הכל ותו לא! אתה קשור בחבל ארוך יותר אדון! אתה בא והולך ואתה מדמה בנפשך שאתה חופשי,אבל מעולם לא ניתקת את החבל שאתה קשור בו,וכשאין אדם מנתק את החבל.....הוא לעולם אינו חופשי..."

חייו והשקפת עולמו על החיים של בזיל,האינטלקטואל,הסופר הושפעו כל כך בתקופה בה שהה במחיצתו של זורבאס ולא נתנו לו מנוחה עד שהנציח אותו בספר בו הוא מספר במונולוג:

"הרבה פעמים השתוקקתי לכתוב את סיפור חייו ומעלליו של אלכסיס זורבה,פועל פשוט זקן אחד שאהבתי מאוד. כל חיי, אלה שהטיבו עמי יותר מכל,היו המסעות והחלומות: מבין בני האדם,חיים ומתים,רק מעטים עזרו לי במאבקי.
מכל מקום,אילו התבקשתי לציין מי היו האנשים שהשאירו את עקבותיהם עמוק בנשמתי,הייתי מונה שלושה או ארבעה:
הומרוס, ברגסון, ניטשה וזורבה".

מונולוג עוצמתי מאוד שהשורה התחתונה שלי היא: השכלה קונים בכסף,חוכמת חיים...לא! ואלכסיס זורבה - זורבאס,הוא ההוכחה לכך שאדם פשוט כמוהו הבין שלהיות חופשי ומאושר והכי חשוב לאהוב קודם כל את עצמך, הם מטרתם של החיים ובעצם,זוהי החוכמה !!!


והספר הנפלא הזה איך לא,הפך לסרט בשמו: "זורבה היווני" וצולם באי כרתים בעיר חאניה,אחת הערים היפות בעולם, הבניה בסגנון הונציאני, צבע המים ארגמן בין ערביים, המפרץ עמוס בתי הקפה, הטברנות והבוזוקיות, שוק המפות המפורסם, אי המגדלור, והכי חשוב...התושבים החמים.וריקוד הסירטאקי המפורסם צולם בכפר סטאברוס, כשאת הפסקול לסרט הלחין לא אחר מאשר מיקיס תיאודוראקיס הגדול.הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר והיה מועמד לעוד ארבעה פרסים בשנת 1964.כשבתפקיד הראשי כיכב השחקן האגדי "אנתוני קווין",ובתפקיד חברו בזיל האינטלקטואל כיכב השחקן:אלן בייטס.

****


מודה שמאז שקראתי את הספר הייתי רוצה לחשוב כמו אלכסיס זורבה - זורבאס,לחיות כמוהו ובעיקר לאהוב את החיים ללא סייג ,למצוא את האושר ושמחת החיים בדברים הקטנים והפשוטים. כפי שאני רואה בהופעות של זמר/ת יווני/ת מפורסמים שבאים לארץ,או בבילוי בטברנה יוונית שם אני מרגישה את שמחת החיים האמיתית של האנשים, שפשוט שוכחים לכמה שעות מכל בעיות היום יום ,באים להינות נטו מכל הלב והנשמה ומוכיחים לי שכל אחד מאיתנו יכול להיות זורבאס.

ובינינו...מי לא היה רוצה??

ולכולם אני אומרת:
לחיים חברים יקרים שלי - ya mas αγαπητοί φίλοι μου - ביוונית!

לידע כללי: Me Lene ביוונית - השם שלי
Me Lene Liz - שמי ליז.

ולסיום מצרפת קישור מהיוטיוב לקליפ / שבו אנתוני קווין האגדי ואלן בייטס הנפלא פוצחים בריקוד הסירטאקי המפורסם ...ולהאנתכם !!!!!

http://www.youtube.com/watch?v=cDVkLrcPydk

***

"יצירת מופת"..זו ההגדרה המתאימה ל"אמן ומרגריטה" שמיכאיל בולגקוב שקד עליה במשך 14 שנים עד ימיו האחרונים.אפשר לומר היצירה של חייו ושל ברית המועצות כי היא נכתבה בתקופת השיא של הטרור הסטלינזם של שנות ה-30 והפכה לסנסציה ספרותית ספר קאלט ברוסיה- וספר פולחן בכל העולם וגם בישראל.

זהו רומן סאטירי בה בולגקוב מצליף בחברה הרוסית ללא רחם,אומנם בהומור אך בהרבה ציניות האופיינית לו בכל יצירותיו ובאומץ רב,הוא מבקר את החברה הרוסית ומוסדותיה רודפת,תעבת הבצע ומוגת הלב בעיניו,משלח את חיציו במבקרי הספרות השנואים עליו וכל זאת בעזרת גיבוריו הדימיוניים. 

סיפור ה"אמן ומרגריטה" שוזר בתוכו שתי עלילות מקבילות בהווה ובעבר,כשבהווה בסוף האלף השני משלב בולגקוב את השטן וולנד וכנופיתו, שלושה יצורים אזוטריים ומוזרים:"קורובייב", "עזאזלו",ו-"בהמות" חתול שחור המעוללים מעשים איומים של מאגיה שחורה,עבודות השטן,הוצאות להורג,גרימה ל"אמן"לאבד את שפיותו ושליחתו למוסד לחולי נפש וכל זאת בכדי לערוך נשף מאגי לאלו שאינם בחיים.

במקביל משלב בולגקוב את סיפורו של "ישוע הנוצרי" הלא הוא ישו מעירשלם--ירושלים,משפטו המוזר,גזר דינו וצליבתו בתחילת האלף הראשון לספירה.

לא לחינם נקרא הספר בתחילה "השטן במוסקבה". הכל קשור בנבואתו של השטן שמתגשמת ויוצרת שרשרת של תקריות המובילים לפגישה עם האמן ואל ליבה של מרגריטה הדמות הנשית החשובה,שתקדיש את חייה למען אהבתה לאמן. ותעשה הכל שאהבתם תוגשם עד תום.

יש הרואים ב-"האמן ומרגריטה" מעין סיפור אוטוביוגרפי חלקי של מיכאיל בולגקוב ואשתו האהובה.

גרסת השטן במוסקבה היתה מצונזרת,ורק לאחר נפילת האימפריה הרוסית,יצא לאור הספר בגרסתו המלאה כ-"האמן ומרגריטה" שעל תרגומו ניצח לא אחר מאשר פטר קריקסונוב שתרגם גם את "החטא ועונשו" ובנוסף הוסיף אחרית דבר והערות שחשובים מאוד להבנת ההיסטוריה ותרבותה של ברית המועצות בתקופת סטאלין בה נכתב הרומן.

זהו רומן לא קל לקריאה והבנה בצורה בה אנו מורגלים.הוא צורך סבלנות רבה ולפעמים חזרה שניה ושלישית בפרקים מסויימים ולכן חשוב,מומלץ ורצוי מאוד לקרוא את אחרית דבר הנכבד יש לומר,שהוסיף המתרגם בכדי להבין ולהכיר את מחבר הספר בולגקוב ואת יצירתו.

אחרי שקראתי את ספרו הסאטירי: "לב של כלב",החלטתי שאני מתחילה לחבב את בולגקוב ומתכוונת לקרוא את שאר יצירותיו.
וכן זהו ספרו השני שלא אכזב אותי כלל.


אם כל הביקורות מההללות ומשבחות את "האמן ומרגריטה" ומכתירות אותו כספר פולחן,לי נשאר לומר לכם קוראים יקרים:

הפעם תאמינו ותאמצו אותו גם!

קריאה מהנה!!

אמרו שהייטנר פונה לחתך הגילאים שלו ולרווקים/ת תל אביבים,אז אמרו.אמרו גם שהחלב ועוד מיליון מוצרים מסרטנים,אז נפסיק לצרוך אותם? לא!!!....ותאמינו לי שבאילת,עיר החטאים -לאס ווגאס של ישראל ובכל הארץ יש מלא אריאלים כמו...ולא רק בתל-אביב......הלו!!...אנחנו במאה עשרים ואחת.

ולכן שהלל הזקן,חבר מהסימניה המליץ לי לקרוא את הספר כי הוא מצחיק ולא צריך להשקיע הרבה את המוח נעניתי לאתגר התאים לי להירגע מהספר "בדם קר" של קפוטה. מודה ,כל ההמלצות של הלל עד היום לא אכזבו אותי,יש לו טעם לבחור......והביקורות שלו מדברות בעד עצמן.
תודה הלל:-))

התאחדות המולי"ם העניקה לאילן הייטנר את פרס ספר הזהב,על ספרו "קציצות",ספר שכולו עוסק בתהפוכות הרגשיות ובשינוי תפיסה המתחולל בחייו של אריאל,בחור תל-אביבי שעבר את גיל השלושים,רווק מתהולל,מיואש המחפש את מקומו בחיים,ערב חתונתו הממשמש ובא,וזאת לאחר שרוב חבריו התחתנו וילדו ילדים.

לכאורה סיפור רגיל,מוכר,ואף יכול היה להיות משעמם,אילולא ידע הייטנר להביא את הסיפור מצידה המצחיק של הסיטואציה בה הוא נמצא.

התובנות אליהם מגיע אריאל תוך כדי החיטוט בחייו,והמצבים אליהם הוא נקלע,מובאים לקורא בצורה מצחיקה בטירוף.בעיקר שיעורי היוגה אליהם הוא הולך, ויוצא משם עלאק רוחני,מוקסם כולו עד כדי כך שהוא מלטף כל עלה,מריח כל פרח,מתאהב בפח אשפה מסריח,מודה על הבריאה,קורא תהילים,מפתח סלידה מבשר,סיגריות ומין מזדמן,אבל עדיין פוחד להיחשב קוקסינל. לא יודעת מה איתכם...אותי זה הצחיק מאוד.
. נכון שהייתי מוותרת על כמה סצנות המסופרות לפרטי פרטים מחדרי המיטות והפנטזיות של אריאל ..אבל, כי זו רק אני.

אם הייתי צריכה להביא דוגמאות לכל הקטעים המצחיקים,זה אומר שזו לא הייתה ביקורת,אלא העתקה של הספר,לכן חברים תצטרכו לקרוא ולהבין על מה אני מדברת.

התובנה שאני הגעתי אליה במהלך הסיפור היא, שאריאל אינו מפגין חיבה יתרה למין הנשי "כביכול",ובדרכו המצ'ואיסטית הוא מביע את עמדתו כלפי הפמניזם בסיכום הבא: “זו המצאה של גברים ברברים,שרצו את האישה הקלאסית,המבשלת,המנקה,המחנכת, המאהבת,ועוד שבעת אלפים ש"ח לחודש.
אני הדגשתי את המילה "כביכול" מאחר ובסופו של יום כל מטרתו היא למצוא את אהבת חייו איתה יוכל לחיות לנצח נצחים,בבית קטן עם גינה כלב,וכמובן כמה זעטוטים שירוצו לו בין הרגליים.גם אם היא לא האישה הקלאסית שלא מקפידה על בית מתוקתק,ולא מכינה לו את הקציצות שהוא אוהב מבית אמא.

בסופו של יום כולנו מחפשים את החיים האמיתיים שמסתכמים בלאהוב,להיות נאהב, להרגיש טוב מבפנים בדברים הקטנים והיום יומיים,להפוך את המגרעות ליתרונות ולהאמין בקלישאה:"וחיו באושר ועושר עד עצם היו הזה.”

מומלץ לכל מי שרוצה לשכוח מצרות היום יום,או אחרי ספר כבד.משהו קליל,שיעלה חיוך על הפנים ויתפשט לצחוק אדיר.

עכשיו אני יכולה להתחיל לקרוא את ה"אמן והמרגריטה" של בולגקוב.(כבד).

קריאה מהנה.

הנובלה הסאטירית,קלאסיקה מחתרתית "לב של כלב", שכתב הסופר המדהים,מיכאיל בולגקוב ב1925,ראתה אור רק בתקופת הפרסטרוייקה.זוהי בעצם סאטירה מבריקה על מעמד הפרולטריון(מעמד הפועלים) ששלט בתקופה ההיא ב-1917 שקדמה למהפכת הבולשביקים.

הנובלה מגוללת את סיפורו של פיליפ פיליפוביץ,פרופסור מומחה בעל שם עולמי,האוסף יום אחד לביתו כלב משוטט בשם שריק,מבצע בו ניתוח מהפכני,חדשני ונועז,בו הוא שותל בגופו איברים אנושים,וכך הוא מאניש את שריק שהופך להיות דורקין.

מרגע זה והלאה,מתחיל הבלאן לחגוג,שריק/דורקין ממרר את חיי הפרופסור ובני ביתו,והופך את חייהם לחלום בלהות.כדרכם של כלבים גם המוטציה מחפשת את הטריטוריה שלה,ודורשת אוטונמיה משלה,והכל בדרך מטורפת ומצחיקה עד דמעות. אני נשפכתי.

זוהי סאטירה שנונה בה מבקש קלגקוב להציג חברה על סף התמוטטות,רודפת בצע,מושחתת ורודפת כביכול כבוד,שבה אנשים בעלי מעמד גבוה, טובים יותר מהמעמד הנמוך,הנחשב לפחות בערכו,חברה המסתתרת מאחורי צדקנות אינטלקוטאלית ושאיפה לקידמה, המעוררת מחשבות ותהיות עמוקות לגבי "הניסוי החדשני בחברה",שמסתבר לא הצליח.הכלב הפך למפלצת,ואי אפשר לתקן את הטעויות ולהחזיר את המצב לקדמותו,וזו הטרגדיה.


מתחילה לחבב את מיכאיל בולגקוב.

מומלץ בחום!

את הרשמים האישיים שלי על הספר:"מלאך או שטן" אני מקדישה לך חיים שושן ז"ל באיחור של 14 שנים מאז יצא הספר ו-27 שנים מאז הלכת שלא בדרך הטבע לעולם שכולו טוב.
בגעגועים רבים!זה המעט שיכולתי לעשות למענך.
מעין הנצחה קטנה.
הלוואי ויכולתי גם.... לטהר את שמך!


את ספרה הראשון ובעצם היחידי מבין ספריה של שרה אנג'ל "מלאך או שטן" קראתי אחרי שיצא לחנויות מהסיבה היחידה והיא שהכרתי באופן אישי את אחת הדמויות המרכזיות בפרשת הרצח הכפול של מישל נחמיאס ושולמית שולי,חיים שושן שהיה קרוב אלי כאח, שבה היו מעורבים שרה אנג'ל,ובעלה דאז שמעיה אנג'ל .

מלבד על אורח חיי העולם התחתון שהוא מרתק ומסקרן בפני עצמו,היה חשוב לי גם,לדעת ממקור ראשון,או לפחות לנסות להבין איך אנשים כמו שרה אנג'ל שבאה מבית נורמטיבי חם ואוהב,דמות כריזמטית,ממש הבת הטובה של השכן,ורחוקה מהדמות העבריינת הקלאסית הטיפוסית, המתאפיינת ומצטיירת בדרך כלל כערסית,מסוממת,חסרת השכלה,או באה מבית הרוס,מגיעה אל פסגת עולם הפשע,והכינוי שלה הופף להיות שמוליק,מה שהיום אנו מכנים בנות טום בוי, או חסאן סבי, בקיצר הייתה אחלה גבר.

דרך סיפורה של שרה אנג'ל,אנו פוגשים ולומדים להכיר את אהבתה כנערה צעירה ותמימה לשמעיה אנג'ל,שהיה כבר אז עמוק בפשע,והפך ברבות הימים להיות בעלה ולאחד מבכירי הפשע. פוגשים שלל דמויות משולי החברה,כמו, זונות,נרקומנים,סוחרי סמים,ואף בחורה בידואית עיידה הבורחת על נפשה ממשפחתה מחשש לחייה וכל זאת על רקע חילול כבוד המשפחה,והשיא הרוצחים.דמויות שסביר להניח,שבנסיבות אחרות בחייהן יכלו להשתלב בחברה כאחד האדם ואף לתרום.זהו תיעוד חושפני לפרטי פרטים,על העולם העברייני כעולם מסוכן,ואף מכוער ועלוב.אך יחד עם זאת התיעוד מובא בצורה הומריסטית שנונה ומצחיקה האופיינית לשרה אנג'ל או בכינויה שמוליק.
הקטע בו היא מספרת על הכלב שלהם שהיה מתמסטל מרוב הסמים שהיו סביבו,שפך אותי מצחוק.


וכאן בעצם נכנסת שרה אנג'ל לתמונה המרכזית בסיפור.היא מואשמת ברצח כפול של מישל נחמיאס ושולמית שולי,יחד עם בעלה דאז שמעיה אנג'ל(שמת ב-2004),וחיים שושן(שנרצח ב-1983).נשפטת ונכנסת לכלא נווה תרצה למשך כשנתיים,משתחררת לאחר זיכוי מחמת הספק,שוב מסתבכת בסחר סמים עליהם מקבלת שלוש שנים נוספות,תוך כדי ישיבתה בכלא מתגרשת מבעלה שמעיה אנג'ל וכנראה מבינה אז,שחיי הפשע לא בשבילה ולא משתלמים,ואכן אחרי שחרורה מהכלא ומשמעיה,מחליטה להתרחק מהחברה העבריינית,ללדת בת,ולכתוב אוטוביורפיה על תקופת חייה בעולם התחתון,בשם שכולנו מכירים היום: "מלאך או שטן,שיצא ב-1996 והפך לרב מכר,ואת שרה אנג'ל האמיתית לדמות טלוויזיונית יפה,שנונה, מצחיקה, חכמה,מרתקת ומוכרת בכל סלון בבית.

מלבד היותו רומן מציצני עמוק לתןך חיי עולם הפשע העברייני וכפי שהוא נקרא "העולם התחתון",הוא סיפור עם מסר חשוב מאוד לחברה...הפשע על כל צורותיו לא משתלם בסופו של דבר.ושרה אנג'ל כיום היא ההוכחה לכך.

****
וכאן אני מגיעה לחלק הקשה והחשוב לי בכל הסיפור: "חיים שושן ז"ל"

חיים שושן יקר!!

היה לי קשה לקרוא את הספר בפעם הראשונה,ובכל פעם שקראתי מאמר,חוות דעת או ביקורת עליו,נצבט לי הלב,היה לי גם קשה לכתוב,ולכן גם קשה לי לקרוא את שאר ספריה של שרה אנג'ל-הדמות שלך מופיעה מיד מול עיניי.
היום קראתי שוב את ביקורתה הנפלאה על הספר של חברתי לאתר,נטעלי,ובתגובתי אליה ביקשתי לשתף אותה בהיכרות האישית שלי איתך,ופרץ של רגשות הציף אותי,הרגשתי שאני חייבת לכתוב ולשחרר את כל הרגשות האלו,בשבילי וכהקדשה אישית לך.

חיים,הבטן מתהפכת לי גם ברגעים אלו,זר לא יבין זאת ,הדמעות זולגות מאליהן,הידיים רועדות מתקשות לכתוב כשאני נזכרת איך גדלנו יחד כילדים תמימים כמו אחים,קראנו כל אחד להורים של השני דוד ודודה,מתוך יראת כבוד והבתים, היו הבית השני שלנו.אומנם בשכונת מצוקה אך מבתים עם ערכי מוסר גבוהים עליהם גדלנו,המשפחות הנפלאות שלנו שהיו גם חברים טובים נשארו בקשר הדוק ומיוחד עד יום מותם.

במרחק שנים,אני אפילו יכולה להבין את הנסיבות שהובילו אותך לעולם המכוער כל כך שגזל את חייך,אבל מפאת הכבוד שאני רוחשת לך,אני לא אכנס לזה.

מה שכן,אני מנסה להיזכר מתי התחילה הדרך שלך לעולם הפשע ולא מצליחה,ואולי כי היית הילד,הנער,הגבר יפה התואר,חתיך בשפתנו אז,כמו יצאת ממגזין דוגמנים,לבוש טיפ טופ,מצוחצח תמיד,,עם החיוך הכובש והביישני,הכבוד שנתת,גבר שקל להתאהב בו,ילד טוב חיפה,שלא התאים לפרופיל שאנו הכרנו הערסי,הדוחה והמפחיד.ואולי,כי ידעת להסתיר זאת היטב כי זה לא היה מכבודך שהאנשים אותם כיבדת והערכת ידעו,וגילינו זאת בתדהמה מוחלטת ביום שנעצרת עם שמעיה ושרה אנג'ל כשותף ברצח כפול.עד היום קשה לי אפילו לדמיין אותך כחלק מהפסיפס שנקרא עולם תחתון.


וזו התמונה האחרונה והעצובה מאוד,שאזכור ממך חיים,ותיחרט על ליבי כל חיי.
אתה מובל מבית המשפט,יותר נכון מתחנת המעצר בעיר התחתית בחיפה,מוקף שוטרים,משפחה וחברים,וסתם סקרנים,אזוק באזיקים בידיים וברגליים,הולך לאט מעט שפוף,מרים לשניה את הראש רואה אותי בין כל האנשים,מחייך אליי ,חיוך מבוייש עם הנהון קל בראש,מעין שלום,מוריד את הראש בחזרה,ונעלם בזינזנה,כאילו הרגשת שאתה מובל למוות.באותו הרגע החסרתי פעימה והרגשתי צביטה חזקה בלב.והמבט שלי ליווה אותך עד שנעלמת מעיניי ולצערי היה זה המבט שלך האחרון שמלווה וילווה אותי כל חיי.

ואז לאחר תקופה לא ארוכה,באה ההודעה הנוראה והתדהמה הגדולה,שנרצחת בתא שלך בכלא בצורה אכזרית - לא פחות מ-131 דקירות סכין "בחמש דקות",על ידיי שמעיה אנג'ל,בעזרת שני חבריו לכלא,הרצל אביטן ויעקב שמש,לאחר שחשש שאתה הולך להפוך לעד מדינה נגדו.לא יכולה לחשוב מה הרגשת באותם הרגעים האחרונים לחייך מלבד חוסר אונים מוחלט שאין מי שיציל את חייך..מצמרררר !

ושוב בראיה לאחור,יתכן מאוד שרצית להפוך לעד מדינה במחשבה שזו הדרך לצאת החוצה ולהתחיל חיים חדשים,ולכן שילמת על כך. וכך הסתיימו להם חייך הקצרים,מבלי לדעת לעולם מה היה קורה אילו היית יוצא מהדלת הקדמית ולא מהדלת האחורית.

יש שיר ביוונית הנקרא: " שתי דלתות לחיים " שמילותיו העצובות מתאימות לך חיים יקר ומחזקות את הטרגדיה בסיפור חייך בספר:"מלאך או שטן ".

אני רוצה להודות לחברי היקר תמיר הללי על תירגום השיר " שתי דלתות לחיים"...אוהבת אותך איש יקר.

http://www.youtube.com/watch?v=OOcjmcI07aM קישור לשיר ביוטיוב..


מילות השיר אומרות:

"שתי דלתות יש לחיים
פתחתי אחת ונכנסתי
וככשקעה השמש פתחתי את השניה ויצאתי...
הכל שקר אחד גדול נשימה נשיפה
ובוקר אחד יד עלומה תיקטוף אותנו כמו היינו
פרחים...
ואתה חיים יקירי נקטפת כפרח"...
ועל כך ,צר לי עליך מאוד !!!!

למרות הכל חיים יקירי,עבורי תמיד היית ותישאר הנשמה הטובה והיפה כפי שרק אני הכרתי אותך בחייך הקצרים.
המבט והחיוך האחרון שלך ילווה אותי כל חיי וכך אזכור אותך לעד!!

יהי זכרך ברוך!

ת. נ. צ. ב. ה.

באהבה ליז:-))

היה לי מאוד חשוב לקבל את תגובתה של שרה אנג'ל לביקורת על ספרה ואכן ההזדמנות הגיעה בזכות הפייסבוק בו יש לה דף,פניתי אליה ובאופן שהפתיע אותי,אכן קיבלתי את תגובתה הכנה והמרגשת עבורי והייתי רוצה לשתף אתכם בהתכתבות ביננו וגם להודות לשרה אנג'ל.


נעים מאוד שרה אנג'ל,שמי ליז ואני מאילת. רשומה באתר ספרים "סימניה" שם יש לי בלוג בו אני כותבת ביקורות על ספרים שקראתי.אחת הביקורות שיקרה ללבי היא על הספר שלך "מלאך או שטן" .אשמח אם תקראי אותה ואת הטוקבקים ותחווי את דעתך שחשובה לי מאוד.

חג פורים שמח שרה ואליה:-) [❤] [❤]
בברכה ותודה מראש ...ליז:-) - זהו הקישור:

http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=25267



מלאך או שטן מאת שרה אנג'ל - הביקורת של ליז Me Lene על הספר
simania.co.il
הביקורת של ליז Me Lene על הספר מלאך או שטן מאת שרה אנג'ל - מומלץ לקרוא לפני רכישת הספר!
יום 14 מרץ‏ בשעה 17:40‏ · אהבתי · · שיתוף


שרה אנג'ל: - שלום ליז.

שעת בוקר מוקדמת. אני עם הקפה הראשון. פותחת את הפייסבוק לאחר שבוע ומוצאת - אותך. מטלטל. לא ציפיתי למהלומת בוקר. לחיים יש כל-כך הרבה גוונים וכל-כך הרבה סמטאות מוארות ואפלות. פתאום. 30 שנה אחרי את מחזירה אותי לחיים שושן. כל מילה שכתבת הייתה נכונה. ועם זאת, כמה אנשים שאת מכירה מהילדות נשארו הילדים שהכרת? כולנו משתנים. גם חיים שושן השתנה ושילם בחייו על השינוי.
וזה העולם התחתון. דור בא ודור הולך. חיים רצח ונרצח, גם רוצחו עבר מהעולם. מישהו למד מזה משהו? לא חושבת.
יום 15 מרץ‏ בשעה 09:59‏ · אהבתי


Liz Vaknin: - בוקר אור שרה אנג'ל,לומר את האמת לא ציפיתי לתגובה מהירה כל כך ואני פשוט מתרגשת לקרוא את תגובתך הכנה והכל כך נכונה. אני מקווה שכל מה שכתבתי עלייך (למרות שלא הכרנו) דרך העיניים שלי הוא נכון.

כולנו משתנים לטוב ולרע בהתאם לנסיבות ולבחירות שלנו ובכל זאת היה לי קשה לגלות את הסמטה האפלה בחייו של חיים שושן בדרך בה גיליתי אותה--תדהמה מוחלטת , למרות שהכרתי הרבה ששילמו בחייהם על השינוי .

לגבי דוד בא ודור הולך ,לא רק שמישהו לא למד משהו, אלא
היום יש חציית קווים אדומים(מה שלא היה פעם). והקלות הבלתי נסבלת בה אנשים חפים מפשע נרצחים מקוממת ומפחידה מאוד.

תודה לך שרה אנג'ל שקראת והגבת.
המשך יום נפלא שקט ורגוע
בהערכה רבה !
ליז:-)
יום 15 מרץ‏ בשעה 11:09‏ · אהבתי

הכל החל בציור שציירתי,ונראה לי הזוי,מצחיק ומצא חן בעיניי.מעליו התנוססה כתובת באנגלית: VINTAGE, D.R. GONZO. העליתי אותו לאתר מבלי לדעת מי זה.

ואז,חברתי אירמה שראתה את הסרט ואף קראה את הספר כמובן,המליצה עליו בחום והפנתה את תשומת לבי שבעצם ציירתי איור של הספר:"פחד ותיעוב בלאס ווגאס" - שם שנשמע לי נורא לספר ועוד שהוא מלא בסמים והשפעותיו בכלל לא עודד אותי במיוחד לקרוא.היו לי מספיק ספרים שהתחננו שאקרא אותם קודם.אבל ,בכל זאת הסקרנות שהרגה את החתול השתלטה עליי וקראתי ביקורות שדיי הפתיעו אותי לטובה יש לומר,כשרובן המליצו עליו כספר הזוי אך מצחיק השתכנעתי וחיכיתי להזדמנות המתאימה,שלא אחרה לבוא.


אפתח בציטוט מתוך ראיון שנתן תומפסון בשנת 2003,שנתיים לפני ששם קץ לחייו בגיל 67.
"הבדיוני מבוסס על המציאות,אלא אם אתה מחבר אגדות,אתה חייב להשיג את הידע שלך על החיים ממקור כל שהוא,להכיר מקרוב את החומר שאתה כותב עליו"
היום בדיעבד, המשפט חומר יש לו משמעות תרתי משמע.

זהו מסע שלוח רסן של תומפסון או בשמו העיתונאי בספר ראול דיוק וחברו עורך דינו,ד"ר גונזו אל לב החלום האמריקאי
שנשלחו מטעם העיתון:"הרולינג סטון",לא פחות ולא יותר לעיר החטאים לאס ווגאס לסקר מירוץ אופנועים וכנס של שריפים,שוטרים,תובעים ושופטים נגד סמים.הפראדוכס בהתגלמותו.כשכל הוצאות המלון והשהות על חשבון העיתון,א-מה-מה???
בעיתון לא לקחו בחשבון את הטירוף של שני האנשים האלו.
כשהמסע שלהם מתחיל ,הם מפוצצים בסמים ואלכוהול מכל המינים והצבעים,בגופם ובמכונית ששכרו,מתחיל גם הטירוף ההזוי שלהם שגרם לי לצחוק צחוק היסטרי כמעט הזוי כמוהם,
להתמסטל רק מהתיאורים שלהם,הרי הזהירו אותי לבוא עם ראש פתוח ואין אחריות לתוצאות.

במשולש הניצחי סקס,סמים ורוקנרול,מככבים הסמים במסע של טריפ ארוך ומתמשך ללא סקס,ומעט רוקנרול. הדמויות שהם פוגשים בדרך,מהמרים,טרמפיסטים,נערות במצוקה,שוטרים יוצרים מצבים הזויים ומצחיקים בטירוף.

מה אגיד לכם אחרי כל הספרים הכבדים שקראתי,הן במשקלם והן בתוכנם זה הזמן לשבת בנוח,כוס קפה טוב סיגריה,מוסיקה מרגיעה ברקע,יוונית כמובן. לשכוח מהעולם ואשתו,לקרוא ולצחוק עד דמעות מבלי לעשות חשבון.ואז ללכת לראות את הסרט עם שני השחקנים הנפלאים:ג'וני דפ בתפקיד האנטר תומפסון ובניסיו דל טורו בתפקיד עורך דינו,ד"ר גונזו..וזה מה שאני מתכוונת לעשות
בזמן הקרוב.וגם הפסקה להירגע מהספר הזה לפני שאני עוברת לספר רציני.
עבורי שנות ה-70 זו נוסטלגיה אמיתית.

מומלץ כבר אמרתי???