לסופרת <mark>מארי פיליפס</mark> היו את כל החומרים שסופר יכול לשאוף להם, ושהינם בגדר מיתוס של עמים: המיתולוגיה היוונית, שסיפורי הבסיס שלה ידועים ושניתן לעשות מהם מטעמים - כמעט ככל העולה על רוחך ודמיונך... אלא, שבמקרה זה הפרה בעטה בדלי, שרק החל להתמלא, ועוד איך בעטה!
צר לי לחלוק על דעת מספר קוראים: על ליז שממש התלהבה מהסיפור, ועל שני הקוראים אושר ועידן, שלדעתם "ייהנו ממנו (מהספר) חובבי מיתולוגיה יוונית".
ובכן,

חשבתם פעם בני תמותה מה תעשו כשתרגישו מיותרים? היי... זה כולל אותי,גם אני בת תמותה שלא יהיו אי הבנות.

יש לשער שתנצלו את הזמן לטיול מחוף לחוף,תחליפו קריירה,
תלמדו משהו לנשמה,תמצאו אהבה חדשה ועוד דברים,קיצר.... תעשו כל מה שלא יכולתם לעשות כשהייתם חיונים ונחוצים לסביבה או...תשבו ותרחמו על עצמכם..נכון?

אני למשל הייתי מתחלפת איתם בשמחה רבה ועוד באולימפוס ביוון..זה בכלל חלום.חוגגת כל יום בהופעה אח

ספר מעולה.
<mark>מארי פיליפס</mark> לקחה נושא מוזר והכניסה לו המון הומור וקסם.
בין כל הסיפור הזה מתחבאים משפטים שמעלים חיוך, ומסוגלים לגרום לך לרצות לקרוא אותם שוב.

יש כמה דברים שאובדים בתרגום, אבל לא בצורה קריטית.
הסיום קצת תלוש, ונדמה שפיליפס עצמה לא ידעה כיצד היא רוצה לסיים את הסיפור, היא פשוט רצתה לספר את הסיפור עם הדמויות האלו שהיא בנתה, אבל זה לא באמת מפריע להנות מהספר.

בזמן האחרון אני נתקל ביותר מידי ספרים שאני לא מסיים, וממש קיוויתי שאלים משתוללים ישים סוף לרצף הזה.
לצערי התאכזבתי שוב. על פניו הספר המדובר אמרו היה להיות הבטחה.הרעיון מעולה- האלים היוונים חיים בלונדון של ימינו ומנסים לחיות בין בני התמותה. המזימות, התחכים והפרשיות המיוחדות אמורות היו להוות מקור מעולה לסיטואציות קומיות מאלפות.
אבל לא.
הספר איכזב אותי מאוד. אף דמות לא הצליחה לרתק אותי, אף אחת מהם

כשהתחלתי לקרוא את הספר קיוויתי שהוא יהיה כמו "אלים אמריקאים" של גיימן או "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש" של דאגלאס אדאמס- ספרים שגם עסקו בנושא של אלים חלשים, חסרי מאמינים ונתנו לי תוך כדי תובנות מעמיקות על המין האנושי ועלילה מגניבה (ואפילו מגניבה פלוס).
בפועל זה היה די אנמי ולא מספק. כאילו גירדתי את הקליפה של איזשהו סיפור גדול, אבל נשארתי בצד החיצוני שלו. הדמויות חסרות בשר, הכתיבה חסרת הומור וה

בני תמותה יקרים!

מכירים את זה שאתם מתלהבים מספר, מתחילים לקרוא אותו, בהתחלה זה לא רע אבל כעבור כמה עמודים אתה מתחיל להבין שהספר לא פחות גרוע מאופרת סבון משמימה?
אז זה בדיוק מה שקרה לי! בתחילה היה נחמד. הרעיון עם האלים היה מגניב ברמות ומדי פעם ציחקקתי קלות.
אבל אז... אז הגיע הרגע שבו הספר התחיל לשעמם אותי ונטשתי אותו.

אז... אנא עשו טובה ותישבעו לי בנהר הסטיקס שבכל פעם במשך 100 השנים הקרובות

הספר הצליח להלביש גוף אדם ואנושות באלים מרוחקים ולשבור את החומה שמפרידה בינינו אליהם.
הוא נותן פרספקטיבה חדשה על עולמם המיתולוגיה היוונית ומלביש תפאורה עדכנית באמונה עתיקת יומין.
למרות עממיותו של הספר הוא אינו מומלץ לקוראים מתחת לגיל 18.

ספר מעולה ! מצחיק, ציני וחכם - ויחד עם זאת מספיק קליל וזורם כדי לא להתקע עליו יותר מדיי.

על פי הספר, האלים האולימפיים של יוון הקלאסית חיים ונמצאים בקרבנו - יותר נכון, בלונדון.
תיאור הדמויות ממש משעשע עד דמעות (אפרודיטה, אלת האהבה, מפעילה קו שיחות סקס בעוד שארס, אל המלחמה, עוקב באדיקות אחרי סכסוכים איזוריים).
המחברת גם טרחה ליידע אותנו לגבי תפקידו של כל אחד מהדמויות - אבל לא בצורה "משעממת" ומו

קניתי בהתלהבות באחד המבצעים לפני שנתיים, כי השילוב של הומור, אלים ובני אדם קסם לי מאוד.
קראתי בזהירות מבלי לעוות את הכריכה, בלי ללכלך ובלי לקמט את הדפים, ולמחרת החזרתי לחנות.
תחסכו מעצמכם.