ביקורת ספרותית על בתו של שומר הזיכרון מאת קים אדוארדס
ספר טוב

---

הצצה, שלמען האמת די ריתקה אותי, לחיים הבורגנים בפרברים של ארצות הברית. נהניתי מאד מתהליך השינוי שהדמויות עוברות לאט לאט, מהמערכת המסועפת של השלכות ותוצאות וחיים חדשים, כאשר הכל מבוסס על סוד ושקר בודד שנעשה ברגע אחד של שיקול דעת מוטעה. זו דוגמה מצויינת למה שקורה כאשר סוד מעיב על מערכות יחסים וכאשר אנשים מסויימים לוקחים לעצמם את הרשות למתוח אמיתות מסויימות למטרות טובות לכאורה.
הספר יכול להיות מאד כבד ומאד איטי, הוא בפירוש לא זורם ואי אפשר לצפות ממנו לקריאה קלילה ומהירה. הוא מתמקד בסצנות קטנות מחיי היום-יום של הדמויות המופיעות בו על מנת להדגים איך גם השגרה הפשוטה יכולה להסדק לאט ולהיות מושפעת בצורה קשה מהחלטות שגויות ולכן הוא לפעמים גם מאד מתיש. דיאלוגים ארוכים ותיאורים מעט משמימים יכולים קצת לתסכל או לייאש אבל יש צורך להחזיק מעמד ולקרוא עד הסוף כדי לזכות במבט הכללי שמעניקה התמונה הגדולה.
בסופו של דבר נראה שהספר מתמקד יותר בשומר הזכרון מאשר בבתו, אפילו ברמה כזו שבה האמפטיה של הקורא מופנית דווקא, באופן בלתי צפוי, אל 'הפושע' ולא אל הקורבנות של השקר שלו. כנראה שזו דרכה של הסופרת לרכז את הספר דווקא בהשפעות השליליות של הסוד על אלו שהיו אמורים לעמוד מן הצד ולהיות מורווחים ממנו לעומת אלו שעמדו במרכזו והיו אמורים לסבול בעקבותיו. קים אדוארדס חוזרת על איזשהוא מוטיב של אור בספר - נתקלתי הרבה פעמים בתיאורים של אור שמסתנן דרך חפצים מסויימים: פריזמות, ענפים, מגזרות נייר - והיא חוזרת על המוטיב הזה בתכיפות רבה כ"כ שקשה שלא להבחין בו ולהבין ממנו, כנראה, את הסמליות והמשל לאמת שתמיד מסתננת ועולה בולטת לפני השטח.
זהו ספר רציני וארוך על נושא רציני הנפרש על פני תקופה ארוכה, והוא מתאים רק למי שיש לו את הסבלנות הנחוצה.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על בתו של שומר הזיכרון