ביקורת ספרותית על קרוב להפליא ורועש להחריד מאת ג'ונתן ספרן פויר
הביקורת נכתבה ביום שני, 20 ביולי, 2009
ע"י לוּשוּ


"עשינו אהבה באיזורי כלום וכיבינו את האורות. זה היה כמו לבכות. לא יכולנו להביט זה בזה."/ "הייתי צריכה ילד. מה זה אומר להצטרך ילד?"
"לפעמים ביקשתי ממנו משהו שאפילו לא הייתי צריכה, רק כדי לתת לו להשיג אותו בשבילי."

אמנם רוב רובו של הספר מתרחש מנקודת מבטו ובענייניו של אוסקר של, הילד הספק חביב ספק מעיק.
א ב ל, החלק הכובש ביותר בספר בעיני, הדופק המואץ, המילים המדוייקות ביותר(או שמא לומר, אובדנן של המילים)
הוא סביב סיפורה של סבתא של אוסקר, או למעשה-סיפור זוגיותם של סבתו וסבו של אוסקר.
סיפור שיכול בקלות להחזיק ספר משל עצמו, עוצמתי ומדהים.
אל הספר הגעתי בעקבות המלצות חמות ולא היה לי חיבור מיידי אליו, הוא מתחיל בינוני ומסתיים בבעבוע רגשי עוצמתי.
מומלץ לאוהבי עורקים רגשיים מתפתלים.
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לוּשוּ (לפני 16 שנים ו-1 חודשים)
ובכן... אני חייבת להסכים אתך לגבי המשלב של הטרחני משהו
של אוסף העלילות המקבילות.
יחד עם זאת, ג'ונתן, מבחינתי הציל את כבודו בכל נוגע לחלק ששיבחתי. הופתעתי מהמעבר החד למצב צבירה רך-פואטי-טראגי, עשה לי את הסיפור.
ומדוע לא קראוס ?
זרש קרש (לפני 16 שנים ו-1 חודשים)
רחוק ביותר ומציק להטריד לושו יקירתי,
צר לי להעביר ביקורת על אבי "העורקים הרגשיים" והמתפתלים, אך עבורי הספר הזה ממש לא זכה לקומפלימנטים המופלאים הנ"ל.
הוא הזכיר לי משהו את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", רק שאת מארק האדון אהבתי והוא היה שנון באופן קולח יותר. את סופר איכשהו דמיינתי שובר חבילות עפרונות בנסיונות להצחיק, מה שכמובן היה מטריד ומעיק כמו ילד לא מקובל.
הסיפור היה כמו שמיכת טלאים, עם זאת היו חורים מעיקים לדעתי באופן שבו היו תפורים סבא נשכח, סבתא אינטנסיבית מידי וילד נוירוטי. העובדה שכל הנ"ל היה מוכרח להתרחש גם על רקע נפילת התאומים היה טו מאש בשבילי.

ובכן אצלי התחיל בנוני, הסתיים בינוני. צר לי ג'ונתן, ממש באתי עם רצון טוב. ד"ש לקראוס, שאותה אני אפילו לא מנסה להתחיל לקרוא.

לוּשוּ (לפני 16 שנים ו-1 חודשים)
אוסקר הוא אכן הציר והוא מהווה את התשתית לאריגת הסיפור.
אני לעומתך לא ראיתי בו סממנים של שלמות, זהו ילד
שמתמודד עם אבדן של אב, עם אמא לעיתים חלשה ועם בדידות חברתית.
לא מעט דפים מוקדשים למסע בעקבות המנעול- מה שאותי פחות "קנה", הן מבחינת האמון (למרות שבדיעבד מתברר שהאם שותפה לזה ) והן מבחינת עניין גרידא.
נדב (לפני 16 שנים ו-1 חודשים)
כפי הבנתי הספר לאו דווקא מתרחש מנקודת ראותו של אוסקר, ולבטח לא רוב רובו. דמותו של אסוקר אכן מעיקה במידה מסויימת, אולי משום שהוא מושלם מדי, שאפשר לומר: יציר ספרות מלאכותי. אין ילד כזה באמת. אולם כפי שאני הבנתי את הספר, אוסקר איננו המרכז. הוא בעצם הכח המניע והציר המקשר ומסובב את העלילה. הסיפור האמיתי הוא אכן סיפורם של סבתו וסבו והשלכתו על בנם, אביו המת של אוסקר. הילד מחפש מנעול שיתאים למפתח, אבל שני חפצים אלה אינם אלא מטפורה לסיפור האמיתי.

הא-לינאריות של של העלילה מצריכה את הקורא להתעמק, לחזור לאחור ולחבר לעצמו את הרצף. אי אפשר לקרוא כלאחר יד, בקלילות, כקריאת פנאי.



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ