הספר הזה מעצבן שזה משהו לא יאמן. גם הגיבור הראשי שלו , ילד חכם בסגנון הוליוודי מעצבן שזה משהו משהו. והתמונות והסבים שהם סוג של מטאפורה חיה שזה מוגזם בצורה שלא תאמן בכלל.
אבל הוא כתוב בצורה טובה ובין הקטעים של ה"נו באמת" יש שבבים של גאונות . אבל מה שהכי מעmבן בצורה בלתי תאומן לחלוטין זה שבסוף הוא תפס אותי ( כלומר באמצע ) , ממש כמו שעושים עם חכה , וככה בלתי מוכן ובניגוד לרצוני , אהבתי אותו.
את ספרן פויר פגשתי דרך " הכל מואר " בחנות ספרים קטנה בניו זילנד . בעיברית ועם המלצה של נועה מנהיים. הוא היה הפתעה מדהימה וזה היה ברור שאני אקרא כל ספר שהוא יוציא אבל אז בא הספר הזה. ניו יורק פוסט 9.11 והביקורות יותר צוננות ממשבחות והשם המוזר. לקח זמן עד שקניתי ועוד יותר זמן עד שהעזתי לקרוא. הקטליזטור היה שהוא מוציא ספר חדש.
"הכל מואר" כתוב בשני נרטיבים - אחד של ספרן פויר המשעשע עד ש.. והשני של קורות העיירה שהיה מסקרן אבל גם הזוי. רחוק ורועש בנוי בערך באותו סגנון יש את הנרטיב של אוסקר שהוא היותר קוהרנטי ויש את הנרטיב של הסבים שבהתחלה מאוד הזוי אבל בסופו של דבר משתלב טוב בעלילה. זה ספר קלאסי שבו צריך להתמסר לסופר ולתת לו לספר את הסיפור בדרך שלו.
ב9.11 הייתי מובטל . מנופץ בועה. אני זוכר שהידיעה קפצה , אני חושב שזה היה ברפי רשף, אני זוכר את המחשבה הראשונה שאולי זו מתיחה. אני זוכר שזה היה נורא ואז הלכתי לסופר ועוד מטוס נוסף וזה נהיה מוטרף ובלתי נתפס כאשר הם קרסו. אחד הדברים הנוספים שאני זוכר מהתקופה ההיא, הוא כמה מהר נמחקו התאומים מכל התוכניות שהציגו אותם בפתיח שלהם . אני זוכר בעיקר את "חברים" ואני חושב שגם סקס והעיר הגדולה , שתי סדרות שניו יורק היא שחקן נוסף בהן וכלום. הדחקה. במובן הזה ספרן פויר עושה צעד אמיץ , 9.11 הינו עדיין פצע פתוח אצל האמריקאים והוא בהחלט נוגע בו בצורה עדינה ועם המון אהבה לעיר ולתושביה אבל הוא עושה גם דבר חתרני ומניח בעדינות שתי ערים שנמחקו על ידי אמריקאים : נגסקי ודרזדן. הוא לא קושר בין האירועים ולא משווה אבל הן נוכחות בסיפור על זוועותיהן.
זה ספר מיוחד ובסופו של דבר הילד חודר ללב ואיתו הטרגדיה האנושית. הדמות של האם מסקרנת וחסרה מאוד בספר. מומלץ אבל בסבלנות.

















