ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה
ספר טוב

---

חי לו אדם בימי גרמניה הנאצית
הוא יכול להיות אני, הוא יכול להיות אתה.
איש עמל הוא, מקמץ במילים, מבקש את השקט, לעשות לביתו, לאהוב את אשתו.
הוא אינו מעוניין להקריב את עולמו לטובת פסיכוזה פוליטית.
אך זוהי איננה פוליטיקה.
זהו יקום חדש ומטורלל שבו אינך יכול לבטוח עוד באיש מלבד עצמך,
בו אנשים מתוגמלים על הלשנות, הגסטפו מרחרח בין הבתים, מחפש איזה תירוץ כושל לשלוח אותך אל קיצך בעוון בגידה במולדת.
ואותו אויר גרמני צפוף שמקיף אותו, ״אויר המצחין מבגידה״, עולם בו ״המפלגה״ היא מעל הכל-
מולידה באדם זעם שלא ידע מימיו.

זהו סיפורו של זעם הצדק;
אותו זעם היכול להטריף את נפשו של אדם אשר חי במציאות שנטרפה.
גם אם הכל יהיה לשווא
גם אם הכל חסר סיכוי
גם אם ראשו עלול להערף בעבור זה.
הוא ייעשה מעשה.
זעקתו תישמע.

הנס פאלאדה, שאת סיפור חייו מומלץ לקרוא במקביל לסיפור פרי עטו,
כתב את הספר הזה כיצירתו האחרונה והזועקת, ב-24 ימים.
תארו לעצמכם, ספר עב כרס בן 600 פלוס עמודים היוצא בפרץ שכזה, כמעט בלתי נתפס.
ניתן לראות בספר הזה צוואה,
בחירה להביט ולהתייחס אל העם הגרמני הפשוט בתקופת המלחמה.
העם הגרמני בכיעורו, בעליבותו, בפחדנותו, אך גם ברגעים שבהם אתה עומד משתומם וליבך גדוש בכבוד וגאווה.
חלק מהדמויות שכותב פאלאדה הן תפארת, אתה כמעט יכול להריח אותן מרוב כישרון.
ועל אף שהספר מבוסס על מקרה אמיתי,
פאלאדה ברא סיפורי משנה נפלאים ומשונים המכניסים את הקורא כדייר נוסף בעלילה- המתחבט ומהרהר במתרחש.


רבים שאלו ושואלים את עצמם- איך ייתכן שכולם נדמו ונתנו לרשעים לנצח?!
איך איש לא עשה דבר?
האם תהיתם אי פעם-״מה אני הייתי עושה״?
אם כן- קיראו את הספר הזה
ובסופו, ענו על השאלה.

אתם עלולים מופתעים.




*לזכרם של אוטו ואליזה המפל.*

» ביקורות נוספות של לוּשוּ
» ביקורות נוספות על לבד בברלין