הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 ביוני, 2009
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
קיבלתי לא מעט המלצות על הספר מכאלה שמכירים את הטעם שלי בספרים, יצא הדבר אולי לא במקרה שאני קורא אותו דווקא בימים אלה. כפי שתבינו בהמשך דבריי יש לזה הקשר אקטואלי. זאת הפעם הראשונה שאני קורא ספר כלשהו של פאולו קואלו ונראה לי שאני אנסה לקרוא גם את ספריו האחרים (למעט "האלכימאי", אני פשוט לא אוהב לקרוא רבי מכר), בכל אופן אני קורא את הספר הזה, והוא דיי מזכיר לי את "קן הקוקיה". עצוב לומר אבל אני לא יכול לקרוא אותו ולהתנתק מהמחשבה על דודו טופז ועל זה שכידוע ביקש לשים קץ לחייו. בכלל הקטע של לקחת מנת יתר של אינסולין, מסתבר שזאת לא המצאה שלו. נראה לי שאפשר ללמוד מהספר הזה לא מעט, והמתעניינים בפסיכולוגיה יוכלו למצוא בו עניין לא קטן.
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חובב ספרות
(לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
דודו טופז
חבל, באמת חבל שהוא סיים כך את חייו. מה היה חסר לו?
|
2 הקוראים שאהבו את הביקורת