ביקורת ספרותית על ורוניקה מחליטה למות מאת פאולו קואלו
בזבוז של זמן

---

* תקציר עלילתי (מעט ספוילרים) -
ורוניקה מחליטה שאין עוד טעם מיוחד בחייה - לא חלומות גדולים ולא פחדים גדולים. "הכל בחייה חוזר על עצמו" ובעולם מסביבה היא מרגישה מיותרת לחלוטין. היא נוטלת חפיסות כדורי שינה במטרה לשים סוף לחיים אבל היא נכשלת. היא מתעוררת במוסד למשוגעים שפועל בגבול האפור בשם "וילט" ופוגשת במספר פציינטים מעניינים נוספים ובסגל הרפואי שלעיתים פועל באדישות וכהות חושים ולעיתים בחמלה ובאדיבות. ורוניקה מגלה שבעקבות נטילת הכדורים המסוכנת היא פגעה בתפקוד ליבה ולמעשה חייה בסכנה. דרך המפגשים עם הדמויות השונות והתמודדות עם הזמן הקצוב שנותר לה - היא מוצאת עניין מחודש בחיים.

* ביקורת -
זה הרקע לספר - יש פוטנציאל להתרוממות הסיפור אלא שפאולו כושל בכתיבתו. הספר הוא גיבוב של אפיזודות ודמיות שנראה שכל תפקידן הוא לזרוק משפטי חוכמה מעושים ורדודים. התמודדות כאובה עם המוות אהבה ויאוש? אין כאן צלילה לתהומות הנפש - מקסימום שכשוך בבריכת ילדים. האינטרקציה והקשר בין הדמויות סתמיים וחסרי עניין, סיפורי הרקע יותר מרכזיים מהעלילה עצמה, תיאור המוסד לקוני ושומם. פאולו מנסה להציל את הספר עם טוויסט קטן בסוף העלילה - אבל בשל הכתיבה הדלה זה משאיר טעם של אנקדוטה יותר מאשר סיפור שמתיימר לדבר על התמודדות עם נסיונות אובדניים. תמוהה שפאולו בעצמו עבר מספר אשפוזים ולא הצליח להוציא תחת ידיו ספר מוצלח יותר.

» ביקורות נוספות של גלבוע
» ביקורות נוספות על ורוניקה מחליטה למות