בוקר טוב עולם, יש ברווזים באגם.
הספר נפתח מעניין: אושיה פסיכולוגית, נושאת עמה צלקות עמוקות מהעבר, ניצבת מול הזדמנות לנקמה. הסיפור נבנה היטב בתחילתו, ומעורר עניין אמיתי.
אבל אז, כאילו מישהו לחץ על כפתור הרצה מהירה. תפירה מעט גסה בין קטעים, ותחושת פספוס של פוטנציאל לא ממומש. מה שהתחיל כמהודק ומבטיח, מתפזר בהמשך באופן שמותיר טעם של בוסר.
הנקמה, שהייתה יכולה להיות לב הסיפור, מרגישה מרוסנת מדי. וחיוורת גם הרבה קצוות נותרו פרומים ולא זכו לטיפול מספיק לטעמי.
חבל – כי הבסיס היה חזק.
קריא.
⅗ בסולם מאני.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
