ביקורת ספרותית על תיקון אחר חצות - הוצאה מחודשת מאת יניב איצקוביץ'
ספר מעולה

---

חמישה חושים ניתנו לאדם להכיר באמצעותם את הבריאה – ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש – ורק חוש אחד, חוש החופש, ניתן לבריאה להכיר את האדם.

איך מסכמים ספר כזה, נפלא כל כך שאפילו קנאת סופרים לא התעוררה בי כשקראתי אותו, כי מה לי ולכתיבה יפיפייה כל כך, מלוטשת כל כך, שממוקמת כל כך הרבה מעל ליכולות שלי.
בשביל הפרטים היבשים אתם לא צריכים אותי, גב הכריכה מוסר את תקציר העלילה בתמציתיות מופתית: השנה היא 1894 ופאני קייזמן יוצאת למסע ברחבי האימפריה הרוסית, בעקבות הבעל שנטש את אחותה הבכורה. אם לא תגרור אותו באוזנו לאשתו ולילדיו – לפחות תחתים אותו על גט.

ועכשיו אתפנה לחלק החשוב, לגרד את המשקעים שהותירה החוויה בנפש שלי, ולתאר אותם במילים:
תענוג. חגיגה לחושים.
משהו באווירה החיה והשוקקת, שהשיבה עולם שהיה ואיננו, לא יכול שלא להדהד את בשביס זינגר. משהו בהומור ובצבעוניות ובמלאוּת של הדמויות שלו, נוטפות אופי וחוצפה, הזכיר לי דווקא את "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן. קצב ההרפתקאות המסחרר עורר בי געגועים כלליים לקלאסיקות נושנות.
ורק הלהטוטנות הלשונית הייתה מופע ראשון מסוגו, וירטואוזי ושומט לסתות, שלא ראיתי כמותו, ועורר בי חשק עז לצרוך עוד ועוד ספרות מקור, מתוך תקווה שאמשיך ואמצא פנינים כאלה.
בתוך כל הברדק הכיפי והקומי הזה, איצקוביץ הצליח איכשהו לשזור גם סאבטקסט פסיכולוגי-פילוסופי – הבחנות צלולות על נפש האדם, דיאלוגים פנימיים שנונים אך מלאים הגות, וכישרון מכעיס לעורר הזדהות גם עם העלובות שבדמויות.
אני כבר מתגעגעת.

» ביקורות נוספות של מִשְׁאלת לֵב
» ביקורות נוספות על תיקון אחר חצות - הוצאה מחודשת