ביקורת ספרותית על תיקון אחר חצות - הוצאה מחודשת מאת יניב איצקוביץ'
ספר מעולה

---

רוסיה הלבנה, שנת 1894. זו בערך היתה השנה שבה ביילא הצעירה, בת למשפחת רבנים נודעים, התחתנה "כלפי מטה" עם שלמה אלחנן גורדון כלשהו. יהודי כשר, בוודאי אבל לא משכיל, לא תלמיד חכם, עובד אדמה המתפרנס בדוחק, ומתגורר בעיירונת קטנטונת שבה היו עוד עשר משפחות יהודיות וקומץ משפחות גויות. ביילא גרה שם, ילדה וגידלה עשרה ילדים, הצעירה שבהם נקראה רוחל, ואז התאלמנה כי בעלה דרך על מסמר ברזל גדול ובעידן טרום אנטיביוטיקה המשמעות היתה הרעלת דם ומוות. אני לא יודעת הרבה על ביילא זאת, אימה של סבתי רחל, אבל היא היתה צדקת גדולה, שהתפללה שלוש תפילות ביום בבית הכנסת וסיימה מדי שבת את כל ספר תהילים, והיתה מקור המידע היחיד ליהודי העיירה לשאלות כגון מה ההפטרה הנכונה לפרשת השבוע כי השכלתה הדתית היתה יותר גדולה משל גברי העיירה. את כנראה הסיבה שהתחלתי לקרוא את הספר, ולא נרתעתי מהאותו המזהירים הגדולים בתחילתו הרי הם מפה ואילן יוחסין של הדמויות המתוארות.

אז אנחנו בשנת 1894, רוסיה הצארית, שנים לפני המהפכה הכושלת של 1905, ועוד יותר שנים לפני המהפכה המוצלחת יותר שהמיטה על העולם שלטון קומוניסטי. רוסיה הלבנה, היום בלארוס, ושטחים נוספים שהיו במערב האימפריה הרוסית הגדולה, היו המקומות היחידים שבהם הותר ליהודים להתגורר. זה היה נקרא "תחום המושב". בכפר קטן ליד העיירה מוטולה, גרות שתי אחיות - מנדה ופאני. שתיהן בנות של קצב ושוחט ושל אמא שמתה בגיל צעיר. בעוד מנדה גדלה אצל אחת השכנות, פאני נצמדה אל אביה ולמדה ממנו את מלאכת השחיטה על בוריה. אבל עכשיו השלב הזה נגמר, שתיהן נשואות - מנדה לצבי מאיר שפייזמן, רבקי לנתן קייזמן. שתיהן אימהות לילדים ומתגוררות זו בסמוך לזו והכל בא על מקומו בשלופ. אז זהו שלא. צבי מאיר שפייזמן נעלם. יום בהיר אחד הוא נוטש את אשתו מנדה ואת שני ילדיו הקטנים, לא משאיר הודעה או הסברים, ונעלם. הוא גם לא שולח מכתבים או סימני חיים, מה שהופך את מנדה לעגונה, שזה אחד המופעים המסכנים ביותר אישה יהודיה באשר היא, והיא כמובן פוצחת בתגובה הטבעית ביותר ונכנסת לדיכאון עמוק. לטובתה מגיעה אחותה פאני, ואחרי שהיא לא מצליחה לעודד את רוחה של מנדה או להבריא אותה בדרך אחרת, היא מחליטה לטפל בשורש הבעיה, כלומר לצאת לדרך, למצוא את הגיס הסורר צבי מאיר ולתבוע ממנו גט עבור אחותה.

בנקודה הזאת חשוב להזכיר את עברה של פאני כשוחטת. היא אמנם התחתנה עם משפחה של יוצרי גבינות צמחונים ונמנעה מהשחיטה, אבל היכולת עדיין קיימת אצלה, ויותר חשוב מזה - סכין השחיטה נמצאת ברשותה. האם יש או היה דבר כזה אישה-שוחטת? ובכן לא הרבה, לא תופעה נפוצה, אבל היו. כמו סבתא-רבתא שלי הרבנית לעת מצוא, היו כל מיני תופעות מוזרות ושונות, גם אם לא ראוי לכנות אותן בשם הגדול פמיניזם. כאן , בנקודה הזאת, שבה פאני קייזמן משאירה חמישה ילדים ופתק דל הסברים לבעלה ולחמותה, ויוצאת לדרך מתחילה עלילה פרועה, אבסורדית, בלתי אפשרית, לעיתים סאטירית, ומאוד מאוד מצחיקה שבה פאני, יחד עם ילד-קנטוניסטים שתקן שגדל ופרש מהצבא ויחד עם זמר מקבץ נדבות, נוסעים מעיירה לעיירה ומעיר לעיר ומחפשים את נתן צבי הסורר, ובעקבותיהם דולק איש הבולשת המבריק פיוטר נובאק וסגנו העילג.

הספר יצא לפני עשור וצבר עד כה עשרים וחמש סקירות באתר בשתי המהדורות שלו. אני לא שמעתי עליו עד לאחרונה, וזה לא מפתיע. היות ואני לא קונה ספרים חדשים, ולא קוראת את מדורי הספרות בעיתונים, יכול ספר מקור מצוין וטוב לחמוק מידיעתי. הרבה מתוך אותן עשרים וחמש ביקורות מבקרות את חוסר האמינות של העלילה. ובכן חוסר האמינות זה הז'אנר, ועל כן מצחיק להיטפל לזה. קחו את יונס יונסון על סטרואידים, ואז תגבירו עוד קצת, תערבבו עם אקונין, ג'וזף הלר ובשביס זינגר, ותקבלו תוצר מוצלח ביותר. לא תמיד, חלק מהספר כן קצת מעייף, וחלק הוא גימיק, אבל המכלול מצוין ומענג. אולי לא חמישה כוכבים, אבל ארבעה וחצי בוודאי שכן.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על תיקון אחר חצות - הוצאה מחודשת