ביקורת ספרותית על שנים טובות מאת מאיה ערד
ספר מעולה

---

מאיה ערד רקמה ספר ממה שכרגיל היא רואה ומכירה, החיים של הישראלים בארה"ב. וזה ספר שאהבתי מאוד, אבל לא מיד.
גיבורת הספר היא לאה צוקרמן, שהולדתה ברומניה, כשבגיל שמונה היא מוצאת עצמה בישראל ומאוחר יותר לומדת בסמינר לחינוך. בעקבות כל מיני התפתחויות שעוברות עליה, על זה היא לומדת מאוחר בחיים, היא מקבלת הצעה ממנהלת הסמינר לעבור לארה"ב לשליחות של שנתיים, ההופכות לישיבת קבע שם.
לאה היא אישה בלונדית ויפה וזה בהחלט מסייע לה לקבל ביקורת קטלנית. היא לא פופולרית במיוחד בין חברותיה, אבל היא מלאת חיים ולא מוותרת. עד כמה לא מוותרת תלמדו בהמשך.
בעקבות המגורים בארה"ב לאה מחליטה להתחיל מנהג של שליחת "שנה טובה" בכל שנה לקראת החג לכל חברותיה ו"חברותיה". בתחילה זה מנהג של מכתב ומסתיים במייל ואף בנייד. היא שולחת את הקורות אותה במשך אותה שנה עם התפלגות של מכתב נוסף לחברתה הקרובה ביותר מירה, לה היא מספרת דברים שהיא לא רוצה שהאחרות תדענה. פיזית, החברה הקרובה ביותר בארה"ב היא דווקא רותי.
ולעניין.
לאה יודעת עליות ומורדות בחייה האישיים והמקצועיים, בעלים נכנסו לחייה ויצאו, כך גם חברים לתקופות ארוכות, שדבר לא יצא מזה, בטח לא בדמות טבעת. אבל מבעלה הראשון נולדות לה שני בנים, אותם מאוד אוהבת. הבכור, יונתן, העובד היציב מכולם ומקום עבודתו בגוגל, הוא גם זה המסכם את הספר לאחר מותה. ארי הפחות יציב והצעיר משניהם, מוזכר במכתביה אף הוא.
לאה מספרת על חייה בשניים-שלושה עמודים כל פעם, עם הסטיה המתבקשת למירה, וכך אנו יודעים מכלי ראשון (בלי שנדע אף פעם על התשובות) מה עבר עליה, מחבריה ובעליה, עבודתה כמורה, כסוכנת נדל"ן ובסוף כסבתא אוהבת לנכדתה אלה. זה נשמע כסיכום יובשני ובהתחלה, במכתבים הראשונים, נדמה היה שאני קורא כתבה בלאשה. אבל זה הלך והתפתח, ומי כמו מאיה ערד להכיר מכלי ראשון את החיים בקליפורניה, כדי לתת לנו הצצה הגונה ואמינה. וכך אנו למדים על ההתכנסויות בביתה של לאה כשזו מנסה למכור את כלי הטאפרוור לנשים שהזמינה ומאוחר יותר למכור תוספי תזונה בשיווק רב-רשתי תוך כי הפעלת סוכני משנה. היו דברים כאלה.
אבל העיסוק המרכזי שלה היה נדל"ן, וכמה שהיה מרכזי בחייה, רבים מהישראלים באו לעמק הסיליקון נעזרו בה ובסימנרים שהעבירה, היא סיימה עם ארבע דירות שקנתה, אבל משבר 2008 לא היטיב עמה.
נדמה שערד לא דילגה על אף מרכיב מחיי האדם (האשה), בעיקר זה שהגיע לישראל הצעירה, עבר לארה"ב וישב בצפון-מערב הקר והמושלג ועבר לדרום-מערב השמשי, לשנים הקריטיות לההתפתחות הנד"לנית וההייטק, עם העליות והמורדות, לעומתם נראית רכבת הרים כטיול נוח באוטובוס.
נכון, כתיבה גימיקית שכזו, בדרך של מכתבים חד-צדדיים, אינה אהובה עלי מראש, אבל הספר היה מוצלח מאוד, קריא מאוד, נגע עמוק בחייה של לאה למרות מאורעות כמו מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון בישראל, מלחמת המפרץ והתאומים בארה"ב. בסוף, בסיכום של יונתן הבן הבכור, היציב המתפתח עם גוגל בה הוא עובד, בא איזון מה לדברים שאמרה לאה במכתביה, כמו הדברים שסיפרה לאה ל"חברותיה" ובסוף אוזן במה שסיפרה למירה.
הספר התפרסם לקראת חגי 2023, קניתי והחלטתי בסוף לקרוא לקראת חגי 2024. וכמו שלאה היתה כותבת לחברותיה: "ואיזו שנה סוערת עברה עלי".
רשמו לפניכם.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על שנים טובות